עשיית עושר ולא במשפט עקב כפל ביטוח

הנתבעת מס' 2 (להלן: "מגדל") ביטחה את הנתבעת מס' 1 ואת האחים דוניץ בביטוח חבות מעבידים ואחריות כלפי צד ג', כאשר בתקופות הרלוונטיות לתביעה דנן התברר כי הוצאו לאחים דוניץ פוליסות ביטוח הכוללות ביטוח אחריות כלפי צד ג' וביטוח חבות מעבידים המכסה את הקבלנים ואת קבלני המשנה, ולפיכך נשלחו הודעות כנגד המבטחות, בין היתר בגין כפל ביטוח.

כאשר תשלום שיפוי על נזק על ידי מבטח אחד משחרר את המבטח האחר מאחריות על פי הפוליסה אשר המבטח האחר נקשר בה, ראוי שהמבטח האחר, אשר שוחרר מאחריות, ישא בחלק יחסי צודק של החיוב (ראו פרידמן, דיני עשיית עושר ולא במשפט (כרך א') (מהדורה שנייה, ירושלים, תשנ"ח) בעמוד 349).

...

לאור האמור לעיל, אני קובעת כדלקמן: מתשלום הפיצויים יופחת הסכום, ששולם נכון להסכמה הדיונית.

התביעה כנגד הנתבעת מס' 1 נדחית ללא צו להוצאות.

ההודעה לצד רביעי נדחית, ככל שהיא נוגעת לנתבעת מס' 1 השולחים ישלמו לנתבעת מס' 1 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 5000 ₪, אשר ישולמו תוך 30 יום מיום קבלת פסק דין זה, אחרת ישאו הפרישי הצמדה וריבית כחוק, מיום זה ועד לתשלום המלא בפועל.

לטענת הנתבעים, אם לא ייעשה ניכוי של קצבת הזיקנה של המנוח "שנחסכה" מהתובע, מקצבת השאירים לה זכאית אלמנת המנוח, יווצר מצב אבסורדי לפיו יחוייבו הנתבעים לשלם פיצוי בגין גמלאות כפולות, הן למוסד לביטוח לאומי – את קצבת השאירים המשולמת על ידו לאלמנה, והן לאלמנה, את קצבת הזיקנה של בעלה המנוח, שכן הפסד קצבה זו הוא אחד מנזקיה של האלמנה בתביעת הנזיקין.

ניכוי ניתן לבסס, למשל, על עילה לפי חוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979, אולם אז, לא יהיה הניכוי מוגבל רק למקרים שבהם מגיש המוסד לביטוח לאומי תביעות שיפוי, והתוצאה שתתקבל תהיה אבסורדית, שכן חיסכון בקצבת זיקנה משתלמת או עתידית נגרם למוסד לביטוח לאומי בכל במקרה שנהרג אדם בתאונת דרכים, גם אם אין לו שאירים או תלויים המקבלים גימלה, ואין ספק כי לנתבעים אין עילת תביעה כנגד המוסד לביטוח לאומי בגין "חיסכון" זה, כשלעצמו, כשהוא איננו חלק מתביעת שיפוי של המוסד לביטוח לאומי.

...

גם פרשנות תקנות ההוון, כפי שזו מפורטת בפסק דינו של כב' השופט וינוגרד מיום 9.5.06 מקובלת עלי.

אני מקבלת, איפוא, את התביעה ומחייבת את הנתבעים לשלם לתובע את סכום הדרישה, 781,394 ש"ח, בתוספת הריביות על פי סעיף 6 להסכם החל מיום 11.4.04.

כמו כן ישלמו הנתבעים למוסד לביטוח לאומי את הוצאות המשפט ובנוסף שכ"ט עו"ד בסכום של 35,000 ₪ בצרוף מע"מ. ניתן היום ז' באב תשס"ו (01/08/2006) בהיעדר הצדדים.

לטענת הנתבעים, אם לא ייעשה ניכוי של קצבת הזיקנה של המנוח "שנחסכה" מהתובע, מקצבת השאירים לה זכאית אלמנת המנוח, יווצר מצב אבסורדי לפיו יחוייבו הנתבעים לשלם פיצוי בגין גמלאות כפולות, הן למוסד לביטוח לאומי – את קצבת השאירים המשולמת על ידו לאלמנה, והן לאלמנה, את קצבת הזיקנה של בעלה המנוח, שכן הפסד קצבה זו הוא אחד מנזקיה של האלמנה בתביעת הנזיקין.

ניכוי ניתן לבסס, למשל, על עילה לפי חוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979, אולם אז, לא יהיה הניכוי מוגבל רק למקרים שבהם מגיש המוסד לביטוח לאומי תביעות שיפוי, והתוצאה שתתקבל תהיה אבסורדית, שכן חיסכון בקצבת זיקנה משתלמת או עתידית נגרם למוסד לביטוח לאומי בכל במקרה שנהרג אדם בתאונת דרכים, גם אם אין לו שאירים או תלויים המקבלים גימלה, ואין ספק כי לנתבעים אין עילת תביעה כנגד המוסד לביטוח לאומי בגין "חיסכון" זה, כשהוא איננו חלק מתביעת שיפוי של המוסד לביטוח לאומי.

...

גם פרשנות תקנות ההוון, כפי שזו מפורטת בפסק דינו של כב' השופט וינוגרד מיום 9.5.06 מקובלת עלי.

אני מקבלת, איפוא, את התביעה ומחייבת את הנתבעים לשלם לתובע את סכום הדרישה, 150,099 ש"ח, בתוספת הריביות על פי סעיף 6 להסכם החל מיום 14.8.04.16.

כמו כן ישלמו הנתבעים למוסד לביטוח לאומי את הוצאות המשפט ובנוסף שכ"ט עו"ד בסכום של 13,000 ₪.

על פי גישה זו אין צורך לשנות מתקופת ההתיישנות הנקובה בס' 31 ולבטל מעיקרא את תחולתו על תביעת הישתתפות בגין כפל ביטוח, כפי שמבקשת לעשות התובעת דנן.

בכתב התביעה (ס' 5) טענה התובעת כי "על הנתבעות לשפותה בהתאם לסעיף 59 לחוק חוזה הביטוח ו/או עפ"י דיני ביטוח הכפל ו/או מכח דיני עשיית עושר ולא במשפט ו/או מכח כל דין אחר". בראשית סכומיה (פסקה 4) טוענת התובעת כי תביעתה "הוגשה בעילות נוספות מעבר לעילה של כפל ביטוח מכוח ס' 59 לחוק...

...

מנימוקים אלה המעוגנים בלשונו של ס' 31 לחוק חוזה הביטוח, בהגיון שעמד מאחורי קביעתה של תקופת התיישנות מקוצרת לתביעות לפי חוק חוזה הביטוח, ובעיקרון השוויון, יש לקבל בענייננו את טענת ההתיישנות ודין התביעה להידחות.

התביעה נדחית.

התובעת תשלם את הוצאות הנתבעות וכן סכום של 10,000 ש"ח כשכ"ט עו"ד לכל אחת מהן.

ומכל מקום אין קשר בין הטלת האחריות על המבוטח (או האשם כדברי המבקשים שכן "אין בכלל רלבאנטיות לאשם" - סעיף 22 לסיכומי המבקשים) לבין חובת השבת הפרמיה המיותרת שקבלו המשיבות בגין כפל ביטוח לאותו מבנה באותה תקופה ויש להשיב את הפרמיות הללו בהתאם "לחובת ההשבה המוטלת על המשיבים לפי דיני עשיית עושר ולא במשפט", "רשלנות מצד התובע ואפילו רשלנות בולטת איננה מהוה כשלעצמה, גורם מספיק שבכוחו לשלול השבה" (פרידמן ושפירא בר אור, דיני עשיית עושר ולא במשפט כרך ב' מהדורה 3 2017 סעיף 29.5 עמ' 1376) (שם).

...

על רקע האמור הגישו המבקשים, 2, 3, 6 בקשה לאישור תובענה ייצוגית בהתאם לפריט 2 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות") שעניינה: "תביעה נגד מבטח, סוכן ביטוח או חברה מנהלת, בקשר לענין, לרבות חוזה ביטוח או תקנון קופת גמל, שבינם לבין לקוח, לרבות מבוטח או עמית, בין אם התקשרו בעסקה ובין אם לאו". "העניין" שבקשר אליו הוגשה התובענה הוא קיומן של שתי פוליסות ביטוח בגין אותו נכס באותה חברת ביטוח לגבי אותה תקופה, תשלום פרמיה מיותרת ללא קבלת כיסוי ביטוחי נוסף, ובעת התרחש 'מקרה הביטוח' לא יניבו שתי הפוליסות פיצוי כפול.

כבר התייחסתי לפער הכוחות המובנה בהתקשרות בחוזה ביטוח ואני סבורה כי יש חשיבות רבה לאכיפת דיני הביטוח וחוק חוזה הביטוח במסגרת הליכי תובענה ייצוגית.

סיכומם של דברים מכל האמור לעיל הגעתי למסקנה כי בקשת האישור הממלאת את התנאים הנדרשים לאישור תובענה ייצוגית מתקבלת בזאת.

בהתאם להוראות סעיף 25 לחוק תובענות ייצוגיות אני מורה לצדדים להגיש לבית המשפט נוסח מודעה על אישור התובענה הייצוגית תוך 45 ימים כדי לאפשר לב"כ המשיב 3 למצוא תובע מייצג תחת מבקש 3 כאמור בסעיף 67 במודעה יפורטו הפרטים כנדרש בסעיף 14(א) לחוק תובענות ייצוגיות לרבות מתן אפשרות ההחרגה כאמור בסעיף 11(א) לחוק תובענות ייצוגיות.