עררים על החלטת מעצר בכתב אישום בגין שוד

לפני ערר שהגישה המדינה על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט מ' דרורי) בב"ש 10387/07, מיום 18.12.07, בגדרה דחה בית המשפט את בקשתה לעיון חוזר בהחלטתו מתאריך 31.7.07, שבמסגרתה – בעקבות הסכמה – שוחרר המשיב למעצר בית מלא בבית הוריו, וזאת לאחר שהוגש נגדו כתב אישום בגין עבירת שוד שיוחסה לו. העובדות הרלבנטיות לערר יובאו בתמציתיות להלן: (א) בתאריך 29.7.07 הוגש כנגד המשיב כתב אישום מתוקן בבית המשפט המחוזי בירושלים (ת"פ 3101/07).

...

(ב) בענייננו לא שוכנעתי כי מתקיימות נסיבות המצדיקות סטייה מן הכלל – משני טעמים: (1) המשיב הפר בצורה בוטה את תנאי חלופת המעצר ויצא מביתו –לדבריו לצורך שתיית אלכוהול ולגרסת התביעה גם לשם ביצוע עבירות רכוש.

סוף דבר – אני מקבל את ערר המדינה ומורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

שלושת העוררים עררו על החלטת המעצר שניתנה בעיניינם לבית משפט זה, ובתאריך 22.06.2016 קיבל חברי, השופט ס' ג'ובראן את הערר בחלקו, בקובעו, בין השאר, כדלקמן: "מצאתי כי אין מקום להתערבות בקביעותיו של בית המשפט המחוזי בכל הנוגע לתשתית הראייתית הלכאורית נגד עוררים 1 ו-3. בעיניינו של עורר 2, מצאתי כי קיימת חולשה ראייתית ביחס לעבירות הנוגעות לאקדח 2 באישום הראשון, ומנגד כי קיימות ראיות לכאורה בעוצמה מספקת נגדו ביחס לאקדח 3 באישום השני [...] הדיון יושב לבית המשפט המחוזי, כדי שיבחן את החלופות הקונקרטיות למעצר מאחורי סורג ובריח. יודגש, כי לבית המשפט המחוזי שיקול דעת מלא להחליט האם ניתן לשחרר את המשיבים לחלופות המוצעות, ואילו תנאים יידרשו לשם כך – כאשר, כאמור, אינני מביע כל עמדה בעיניין זה. העוררים ייוותרו במעצר עד להחלטה אחרת של בית המשפט המחוזי" (שם, בפיסקאות 30 ו-36 להחלטה).

בתאריך 27.07.2016 בית המשפט המחוזי הנכבד (כב' הנשיא – י' אלון) בחן את האפשרות לשיחרורם של כל אחד מן העוררים לחלופת מעצר, ופסק כדלקמן: (א) אשר לעורר 1 (שלום דומראני), בית המשפט המחוזי הנכבד ציין כי מעורבותו הפלילית החלה בהיותו בן שמונה עשרה וחצי – עת נדון לשלוש שנות מאסר לריצוי בפועל בגין ביצוע שוד מזוין.

נימוקי הערר לטענת העוררים, בית המשפט המחוזי הנכבד נתן משקל רב מדי לעברם הפלילי ולמסוכנות הנשקפת מהם, בשים לב לעבירות הנשק המיוחסות להם, וזאת על אף החלטתו של כב' השופט ס' ג'ובראן, אשר קבע, לשיטתם, כי בנסיבות המקרה המסוכנות הנשקפת מהעוררים, אינה "כה מובהקת, עד אשר לא תתכן כלל חלופת מעצר אשר תאיין את מסוכנותם". עוד נטען, בהקשר זה, כי מאסרו האחרון של העורר 1 הנו מלפני 5 שנים, וכי מאז לא הורשע, ועל כן לא ניתן להצביע, לשיטתם, על "מסוכנות שהסלימה" כפי שנכתב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי הנכבד.

...

בנסיבות המקרה שלפני, שוכנעתי כי מסוכנותם של העוררים 2-1, כפי שהיא משתקפת מכתב האישום שמייחס להם עבירות נשק (וברקע עבירות נוספות) ומעברם הפלילי המכביד – הינה גבוהה, כך שאין, בעת הזו, חלופת מעצר, שיכולה להפיג אותה ואף מעצר בתנאי איזוק אלקטרוני לא יוכל לסכון.

בית המשפט המחוזי הנכבד בחן את האפשרות לשחרר את העוררים לחלופת מעצר, והגיע למסקנה כי בשים לב לעבירות המיוחסות להם, לעברם הפלילי המכביד, ולתסקירי מבחן שאינם חיוביים שהוגשו בעניינם של העוררים – אין מקום, בעת הזו, להורות על שחרורם לחלופת מעצר, ולא מצאתי מקום להתערב בהחלטה זו. סוף דבר: אין המקרה הנדון נמנה על המקרים החריגים המצדיקים שחרור לחלופת מעצר בעבירות נשק, ואף לא מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות מעצר בפיקוח אלקטרוני, במובן הוראת סעיף 22ב(ב) לחוק המעצרים.

נוכח כל האמור לעיל – הערר נדחה.

יצויין כי שירות המבחן הוסיף וקבע שאין הוא רואה מניעה לאפשר את יציאותיו של העורר ממעצר הבית בו הוא יהיה נתון "לכל צורך בלווי מי ממפקחיו". החלטתו של בית המשפט המחוזי בית המשפט המחוזי ציין כי עיון ברשום הפלילי של העורר מגלה כי בעברו מלבד ההרשעה האחרונה בגין שוד, שימוש ברכב ללא רשות והפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו, גם שתי הרשעות נוספות בעבירות אלימות ורכוש.

באשר לטענתו של העורר כי עברו הפלילי ישן וכי מאז שוחרר ממאסר בגין עבירת השוד שביצע הוא ערך שינוי בחייו, הוגש לעיוני רישום מב"ד לפיו לאחר שהעורר שוחרר ממאסר אותו ריצה בגין עבירת השוד ולפני שביצע את העבירה שבנידון, הוגש נגדו כתב אישום בגין החזקת סכין שלא כדין.

צודקת המשיבה בטענתה כי עובדות האישום בגינו הורשע העורר בעבירת השוד – במסגרתו איים העורר על אדם מן היישוב שאין לו איתו הכרות מוקדמת באמצעות סכין יפנית שהצמיד לעורפו, כשקודם לכן כפה בכוח כניסתו וכניסת חברו לרכב – מצביעות על כך שאין מדובר במסוכנות קונקרטית בלבד.

...

מקובלת עלי טענתו של בא כוח העורר כי יש קושי בכך שבית המשפט יערוך ניתוח של ראיות לכאורה במסגרת החלטה על מעצרו של נאשם עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, מקום בו ניתנה הסכמת הסנגור לקיומן של ראיות מבלי שנשמעו כלל טענות הצדדים לעניין הראיות.

אין בידי לקבל את הטענה כי מדובר בעבר ישן.

בנסיבות האמורות ולאור המסוכנות הנשקפת מהעורר הערר נדחה.

בית משפט קמא הורה על מעצרו של העורר ושל הנאשם השני עד לתום ההליכים, בציינו כי: "התנהלותם לכאורה של המשיבים, הסיכון לבטחון הציבור ולשלומו וכן החשש מהימלטות מן הדין ושיבוש הליכי משפט, סבורני כי לא ניתן לתת במשיבים כל אמון וכי מסוכנותם הרבה אינה מאפשרת לשקול את שחרורם לחלופות מעצר". על החלטה זו נסב הערר שבפני (הערר הוגש גם על ידי הנאשם השני שבמהלך הדיון חזר בו והסכים למחיקת הערר).

המשיבה אישרה בפה מלא כי בשל שורה של תקלות לא הוגשה בזמן אמת בקשה למעצרו של העורר עד לתום ההליכים, בגין האישום בעבירה של החזקת נשק והפרעה לשוטר במילוי תפקידו.

במקרה דנן, העורר אכן נעצר לזמן קצר בסוף חודש אוקטובר 2008 לאחר שנתפס בגין העבירה של החזקת נשק, אך לא נעצר ולא הוגש כנגדו כתב אישום מלכתחילה בגין עבירת השוד, והשהוי נובע בחלקו מחוסר ראיות ובחלקו ממחדל של המשיבה.

...

בית משפט קמא הורה על מעצרו של העורר ושל הנאשם השני עד לתום ההליכים, בציינו כי: "התנהלותם לכאורה של המשיבים, הסיכון לביטחון הציבור ולשלומו וכן החשש מהימלטות מן הדין ושיבוש הליכי משפט, סבורני כי לא ניתן לתת במשיבים כל אמון וכי מסוכנותם הרבה אינה מאפשרת לשקול את שחרורם לחלופות מעצר". על החלטה זו נסב הערר שבפני (הערר הוגש גם על ידי הנאשם השני שבמהלך הדיון חזר בו והסכים למחיקת הערר).

סופו של דבר, שנוכח מסוכנותו של המשיב, שהימלטותו מהשוטרים אך מעידה עליו כי אין עליו מורא הדין ומורא החוק, שאני דוחה את הערר.

כנגד העורר הוגש ביום 11.12.2022 כתב אישום בגין תכנית שוד שנרקמה עם שלושה בגירים.

ערר על החלטה שניתנת בשלב זה הוא "ערר ביניים"; וכזהו המצב בעניינינו, כאשר הערר הוגש על החלטת בית המשפט שלא לבחון חלופת מעצר עד לקבלת תסקיר בנוגע לעורר.

...

לאחר עיון בערר על נספחיו, הגעתי לכלל מסקנה כי דינו להידחות, אף ללא צורך בתגובת המשיבה או בקיום דיון.

סוף דבר, הערר נדחה.