ערר על מעצר עד תום ההליכים בעבירות סמים והסתננות

העורר עומד לדין בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, יחד עם קאיד אלכללאב (להלן: קאיד), בעבירות של קשירת קשר לבצוע פשע, ייבוא סם מסוכן, החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו ונסיון ליציאה שלא כדין (עבירה לפי חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), התשי"ד-1954).

עם הגשת כתב האישום עתרה המשיבה למעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, ובהחלטתו מיום 6.9.2010 קבע בית המשפט המחוזי בבאר-שבע כי קיימת תשתית ראיות לכאורה להוכחת האישומים המיוחסים לעורר, נוכח העובדה שחמישה שוטרי משמר הגבול טענו, הן במסדרי זהוי תמונות והן באמרותיהם, כי הם מזהים את העורר כמי שהשתתף בייבוא הסם ונמלט מבית החולים.

אולם, חרף היתרשמותו החיובית מן המפקחים המוצעים הורה בית המשפט בהחלטתו מאותו היום על מעצרו של העורר עד תום ההליכים, נוכח חומרת העבירות המיוחסות לו ובעיקר בשל ניסיונו, בשתי הזדמנויות שונות, להמלט מן השוטרים.

...

פגמים אלה, שאין להקל בהם ראש בייחוד נוכח הצטברותם, בהחלט נושאים משקל בבואנו להחליט האם יש בתשתית הראייתית הלכאורית כדי לבסס סיכוי סביר להרשעת העורר בעבירות שיוחסו לו. אולם, בניגוד לעמדת העורר נראה לי כי אין בהם כדי לשלול סיכוי סביר כזה.

בענייננו שוכנעתי כי קיים סיכוי סביר לכך שתשתית הראיות לכאורה נגד העורר תוביל להרשעתו, ככל שבית המשפט אשר ידון בהליך העיקרי ישתכנע - לאחר שמיעת עדויות השוטרים ועדות עורך מסדר הזיהוי - כי זיהויו של העורר מהימן.

אשר על כן, הערר נדחה.

נגד המשיבים, וכנגד נאשם נוסף תושב מצרים (להלן: סלימאן), הוגש ביום 30.11.09 כתב אישום, המייחס להם קשירת קשר לבצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977; הפרעה לעובד ציבור, לפי סעיף 288א לחוק; החזקת סם שלא לצריכה עצמית, לפי סעיף 7(א)+(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1977; ייבוא וסחר בסם, לפי סעיף 13 לפקודה; ומתן סעד למסתנן לפי סעיף 6 לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), התשי"ד-1954.

בית המשפט המחוזי הורה על מעצר המשיבים עד לתום ההליכים נגדם.

בהמשך, עררו המשיבים על החלטת המעצר.

...

בית המשפט מצא, כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתם, ונתבקשו תסקירי מעצר.

אני נעתרת לבקשת המדינה, ומאריכה את מעצר המשיבים לתשעים יום מיום 30.8.10 או עד למתן פסק דין בעניינם, לפי המוקדם.

לבסוף קבע בית משפט קמא כי חומרת העבירות המיוחסת לעורר באישומים הרביעי והחמישי יש בה די לבסס עילה למעצרו עד תום ההליכים וכי בנסיבות אלה של הברחת סמים בכמות ניכרת לתחומי ישראל, העורר אינו ראוי לאמונו של בית המשפט ולבחינה של חלופת מעצר.

אישום זה הנו אחד האישומים המרכזיים בגינם הורה בית משפט קמא על מעצר העורר, ולפיו מיוחסות לעורר בין היתר עבירות של ייבוא סמים, החזקת סמים שלא לצריכה עצמית וסחר עם מסתנן.

...

על-פי עובדות האישום השישי, לאחר שנעצר העורר ובעודו ברכב משטרתי יחד עם מועתאז ואחרים פנה אליהם ואמר להם: "חבר'ה לא ראיתם אותי ואתם לא מכירים אותי". עם הגשת כתב האישום עתרה המשיבה למעצר העורר עד תום ההליכים נגדו, ובהחלטתו מיום 3.8.2009 נעתר בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטת ר' ברקאי) לבקשה, בקובעו כי קיימת תשתית ראיות לכאורה להרשעת העורר בעבירות המיוחסות לו. בית המשפט קבע כי לגבי האישומים הראשון והשני קיימת עדותו של העורר עצמו לפיה במשך ארבע השנים האחרונות נהג הוא להבריח סמים וטבק ממצרים לישראל; וכי לגבי האישומים השני והשלישי קיימות הודעות של עדים, וביניהם חסין, סלימאן וסלאמה אבו גרדוד (להלן: סלאמה) המחזקים את התשתית העובדתית.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הערר להתקבל.

כך או כך, גם אם קיימות במקרה דנן ראיות לכאורה המבססות סיכוי סביר להרשעת העורר בעבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, אין בכך בעיני כדי להוביל אל המסקנה מרחיקת הלכת אליה הגיע בית משפט קמא ולפיה העורר אינו ראוי לאמון ואין לבחון חלופת מעצר כלשהי בעניינו.

אשר על כן, אני מורה על קבלת הערר במובן זה שהדיון יוחזר לבית המשפט המחוזי על מנת שיבחן אפשרות לחלופת מעצר בעניינו של העורר ולצורך כך יוכל להורות על קבלת תסקיר מעצר, אם ימצא זאת לנכון.

ביום 14.7.10 הוגש נגד המשיבים כתב אישום, המייחס להם עבירות ייבוא סם מסוכן וניסיון לייבוא סם מסוכן; החזקת סמים מסוכנים וניסיון להחזקת סמים מסוכנים; קשירת קשר לבצוע פשע; יציאה מישראל שלא כדין, הסתייעות ברכב לבצוע פשע; ומתן מחסה למסתנן.

לדבריו, הסיבה היחידה שהסכים להארכת המעצר בסופו של דבר, ולא הגיש ערר על ההחלטה בדבר קיומן של ראיות לכאורה להרשעת המשיב 2, היא שקיווה כי ההליך המשפטי יתנהל בקצב מהיר הרבה יותר מן הקצב בו הוא מיתנהל בפועל, כך שיוכל להעלות את טענותיו לעניין דיות הראיות וחוזקן בפני המותב שידון בתיק העקרי.

אציין כי בשלב הדיון במעצר עד תום ההליכים, בית המשפט נידרש לבחון האם בחומר הראיות המצוי בידי המדינה קיים פוטנציאל ראייתי, המקים סיכוי סביר כי העורר יורשע בתום ההליך (בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 133, 148 (1996)).

...

במקרה שבפני, סבורני כי רמת המסוכנות הנשקפת מן המשיב 2 גבוהה.

הנה כי כן, נוכח הקצב הצפוי להתנהלות ההליך, משהוסדרו סוגיות הייצוג, סבורני כי על אף המשקל ההולך וגדל שיש ליתן לחפות הנאשם ככל שמתמשך ההליך, הרי שמסוכנות המשיב 2 והחשש להימלטותו מן הדין באם ישוחרר, מכריעים את הכף לטובת הארכת מעצרו.

אשר על כן, אני מורה על הארכת מעצרו של המשיב 2 בתשעים ימים נוספים, החל מיום 14.4.11 או עד למתן פסק דין בעניינו בת"פ 19009-07-10 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם.

עבירת ההזנחה איננה מעמידה עילת מסוכנות המתייחסת למשיב שכן היא עבירת מחדל ואין חולק כי הילדה איננה ולא תהיה בחזקתו, בעוד ההליכים מתנהלים.

המשיב הורשע בעבירה של סחר בסמים (2013), עבירות של החזקת סמים שלא לצריכה עצמית ותקיפת שוטר (2010).

המשיב הנו אזרח סודאן השוהה ללא אשרה בישראל לאחר שהסתנן אליה ממצרים, הדבר מגדיל הן את הסיכון הנובע ממנו והן את החשש שיתחמק מן הדין.

אשר על כן אני מורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו.

זכות ערר בתוך 30 יום.

...

במחלוקת שנפלה בין הצדדים אני סבור, כי הדין עם הסניגורית לגבי רוב פרטי האישום וכי אף בשלב מקדמי זה, אין להיזקק לאמרותיהן של המתלוננת ואחותה טל אביסהל, ללא סיוע ממשי בראיה חיצונית ויש לראות בהם ראיות הנגועות בספק מובנה.

לסיכום, אני קובע נפלו ספקות מובנים בראיות לכאורה בעניין התקיפות, אך קיימות ראיות לכאורה בעניין ההזנחה ובעניין האיומים.

אשר על כן אני מורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו.