אשר לחלופת המעצר, קבע בית המשפט קמא, תוך מתן משקל לנסיבות חייו של העורר ולנסיבות ביצוע העבירה, כמו גם לעוצמת הראיות כאמור לעיל – כי יש להותיר את העורר במעצר בית מלא עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.
בהחלטת השופט י' עמית, מיום 15.10.2023, בערר הנ"ל, נקבע כי: "בית המשפט קמא איזן נכוחה בין האינטרסים כאשר הורה על מעצר בית מלא". יחד עם זאת, בית המשפט הוסיף וקבע כי: "אני סבור כי יש מקום לעיון חוזר בבית המשפט קמא, כאשר במסגרתו הסנגור יציע תכנית מעשית לטפול בבעיות הסמים והבעיות האחרות מהן סובל העורר, וכן יציע מפקחים נוספים אשר יוכלו לפקח על העורר ככל שבית משפט קמא יחליט להקל בתנאי מעצר הבית, והכל בהתאם לשיקול דעת בית המשפט קמא ולתנאים ולתכנית שתוצע על ידי ההגנה".
בהמשך להחלטת השופט י' עמית, יצא העורר לפגישות עם העובדת הסוציאלית המטפלת בלישכת הרווחה.
...
מאותם הטעמים המפורטים לעיל, אינני סבור כי יש מקום לקיום דיון במסגרת ערר ביניים בהחלטה שלא להקל בתנאי מעצר הבית של העורר בתקופת הביניים עד לקבלת תסקיר שירות המבחן והכרעה בבקשה לעיון חוזר.
אולם, בהינתן הקביעה דלעיל לעניין ההחלטה להיעזר בתסקיר שירות מבחן לצורך הערכת מסוכנות העורר, ולנוכח הטעמים שפורטו בבקשת הדחייה מטעם שירות המבחן, החלטתו של בית המשפט להיעתר לבקשה לדחיית מועד הגשת התסקיר, אינה מצדיקה דיון בערר ביניים.
על יסוד האמור לעיל – הערר נדחה על הסף.
