ערר על חיוב בריבית פיגורים על היטל השבחה

הוועדה המקומית מפנה לפסק הדין בעיניין ת"א 158348/08 בקר עדי ועמירם נ' הועדה המקומית לתיכנון ובנייה ת"א יפו (להלן: "עניין בקר")] (פורסם בנבו, 24.6.08), לפיו: "ההחלטה עליה מערערים במקרה שבפניי נושאה בדרך ובשיטת חישוב ריבית הפיגורים על תשלום היטל ההשבחה, דהיינו, על חלק בלתי נפרד מעצם החיוב". דהיינו, בית המשפט ראה את הריבית המוטלת על קרן החוב של ההיטל השבחה, כחלק בלתי נפרד מעצם החיוב שהסמכות לידון בו היא במסגרת ערעור היטל השבחה על פי סעיף 14 לתוספת השלישית.

בתי המשפט וועדות הערר לעניין היטל השבחה, נתנו במהלך השנים החלטות רבות, רק בעינייני הריבית או שהביעו דעתן וקבעו שהמסלול הנכון להשיג גם על חיוב הריבית, הנו בהתאם למתווה הערר שנקבע בתוספת השלישית וכי המסלול של תביעות השבה אינו מסלול עוקף (ראה למשל: ת.א 2389/91 הבנק הבינ"ל הראשון נ' הוועדה המקומית לתיכנון ולבניה הדרים, פ"ד נ(4)97, בג"צ 7129/00 עידו דון-יחיא נ' הוועדה המקומית לתו"ב ירושליים, פ"ד נד(5)218, ע"א 2688/99 דנצינגר אריה נ' הוועדה המקומית לתו"ב יהוד).

...

סוף דבר לאור הנימוקים שפורטו לעיל, דין הערעור להתקבל.

התוצאה האופרטיבית של קבלת הערעור הינה, שדין תביעת ההשבה שהגישו המשיבים בבית משפט קמא להידחות על הסף, מכל אחד מהטעמים המפורטים לעיל (התיישנות וחוסר סמכות).

בנסיבות המיוחדות של המקרה כאן, כאשר גם בית המשפט קמא סבר שבמחלוקת לא קיימת הלכה, ובכל מקרה נראה שהוראות החוק הותירו ספק מסוים (לעניין הסמכות), אני סבור שזה המקרה בו יש לחרוג מהכלל, לפיו יש להשית הוצאות על הצד המפסיד, ואני קובע כי כל צד יישא בהוצאותיו.

הקדמה: לפניי ערעור שהוגש נגד הוועדה המקומית לתיכנון ובניה מבוא העמקים (להלן: "הועדה המקומית"), על החלטת ועדת הערר לפיצויים והיטל השבחה במחוז הצפון (להלן: "ועדת הערר") מיום 30.10.16, במסגרתה נדחתה טענת ההתיישנות שהעלו המערערים ביחס לשומת היטל השבחה שהוצאה להם, אף שבוטל החיוב בריבית פיגורים על סכום היטל ההשבחה, ותחת זאת נקבע כי החל ממועד הגשת הסכם המכר לועדה המקומית ועד ליום ההכרעה בערר, יתוספו לסכום ההיטל הפרישי הצמדה וריבית בלבד.

ביום 15.3.16 הגישו המערערים לועדת הערר ערר על השומה, ובמסגרת זו העלו טענת היתיישנות ביחס להיטל ההשבחה.

...

אשר על כל האמור לעיל, לא ניתן לקבוע כי חלה התיישנות על הדרישה לתשלום היטל השבחה מושא ענייננו.

סוף דבר: אשר על כל הטעמים שפורטו לעיל, דין הערעור להידחות.

המערערים ישלמו למשיבה הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪, בתוספת מע"מ כחוק, זאת מעבר להוצאות שנפסקו לחובת המערערים במסגרת בקשה מס' 6 לפי החלטת בית המשפט מיום 8.8.17.

על פי פסק הדין החלקי על העוררת להשיב לחברי הקבוצה את סכומי ריבית הפיגורים שנגבו ביתר על היטל ההשבחה.

המחשה נוספת לכך שריבית הפיגורים על ההיטל אינה ניתנת להפרדה מההיטל נלמדה בעיניין התובענה הנדונה עת המסתבר שמחשבי הועדה כלל אינם מאפשרים לקבל, בלחיצת כפתור, תשובה לשאלה הפשוטה מהו מרכיב ריבית הפיגורים בסכום הכולל ששולם על ידי הנישום לעוררת בגין החיוב בהיטל השבחה בבואו לקבל היתר בניה או אישור להעברת המקרקעין המושבחים.

...

אני סבורה שאין דינו של עיכוב בעבודת המומחה של בית משפט, שלא מחמת סיבות הכרוכות בתיק הנדון אלא מסיבות חיצוניות, אינו דומה לעיכוב הנובע מהפרתם של הכללים שנקבעו בהלכת גרינשטיין שהביאה להתמשכות ההליך נוכח הקושי בבירור החבות בשל מחדלי העוררת.

אשר על כן אני מורה כי בגין לגבי תקופה זו של העיכוב בשל סיבות הקשורות למומחה, יושבו ההחזרים בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין, לפי חוק פסיקת ריבית והפרשי הצמדה.

סוף דבר הערר הראשון – נדחה.

תמצית בקשת האישור לפי סעיף 17 בתוספת השלישית בחוק התיכנון והבניה, תשכ"ה – 1965 (להלן: "חוק התיכנון והבניה") על המשיבה לשלם הפרישי פיגורים בגין כל התקופה שמיום תשלום היטל ההשבחה ביתר לרשות, ועד למועד השבת הסכום שנגבה ביתר בפועל, במצבים בהם גביית היתר נוצרה בעקבות קבלת ערר על החיוב בהיטל השבחה: "הוחלט בהליכים לפי תוספת זו על הפחתת החיוב בהיטל או על ביטולו, יוחזרו הסכומים ששולמו מעבר למגיע, בתוספת תשלומי פיגורים כמשמעותם בחוק ההצמדה, וסעיף 6 לחוק ההצמדה לא יחול." בפס"ד אולפינר התעוררה מחלוקת בשאלה מהו המועד שהחל ממנו נידרשת רשות מקומית לשלם ריבית פיגורים בגין היטלי השבחה שנגבו ביתר, באותם מצבים בהם גביית היתר נוצרה בעקבות קבלת ערר על החיוב בהיטל השבחה: בהמלצת בית המשפט, הגיעו הצדדים שם להסכם פשרה, אשר קיבל תוקף של פסק דין ביום 9.9.2013, ובמסגרתו נקבע כדלקמן: "סכום היטל ההשבחה שהופחת בהליכים לפי התוספת השלישית יושב בתוספת ריבית אף ביחס לתקופה שממועד התשלום ועד למועד פירסום החלטת השמאי המכריע או יום מתן החלטת ועדת הערר (לפי העניין; להלן: "יום מתן ההחלטה לועדה המקומית"), כאשר הריבית ביחס לתקופה זו תחושב בהתאם לסעיף 4 לחוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961 (להלן: "חוק פסיקת ריבית"); כל עוד הסכום שהופחת הושב תוך 30 יום מיום מתן ההחלטה לועדה המקומית הריבית הנ"ל תחושב אף ביחס לתקופה שעד 30 יום לאחר מתן ההחלטה לועדה המקומית".

פנייתה נענתה על ידי הממונה על היטל השבחה ותביעות פיצויים, מר אפי רחמני, בה הוסבר כי ריבית הפיגורים לפי חוק הרשויות המקומיות צריכה להיות מחושבת אך ורק מיום הפצת השומה המכרעת בהתאם לפס"ד אולפינר.

...

נוכח הנסיבות שפורטו בהחלטתי אני פוסקת למבקשת ולבא כוחה גמול ושכר טרחה בסכום של 117,000 ₪ (כולל מע"מ) (המבקשת וב"כ בחרו שלא לפרט את החלוקה ביניהם ועל כן החלטתי היא בהתאמה).

מאחר שבקשת האישור נסמכה על חוות דעת, אני מורה כי המשיבה תישא גם בשכ"ט השמאי שוורצברד כנגד הצגת חשבונית וקבלה על ביצוע התשלום.

אני מורה כי המבקשת פטורה מתשלום המחצית השנייה של האגרה, בהתאם לתקנה 7(א)(א)(4)(ב) בתקנות בית המשפט (אגרות), התשס"ז-2007.

על פי הודעת החדילה, מקום בו ישנם עיכובים עקב טפול בדווח במחלקת הגבייה או בועדה בבחינת קיומו של היטל השבחה, הוצאת שומה והנפקת חשבון או כאשר מתנהלים הליכי השגה, ערר או ערעור בפני שמאי מכריע, ועדת ערר ובית המשפט לעניינים מינהליים – אין לחייב בריבית פיגורים.

במסגרת הודעת החדילה מתחייבת הועדה לפרסם בעיתונות המקומית הודעה לפיה נישום שסבור כי חויב בריבית פיגורים על שומות היטלי השבחה בגין עיכובים שאינם בשליטתו ושומתו טרם שולמה – מוזמן לפנות לועדה בנושא.

...

סוף דבר: התוצאה היא, שאני מאשר את הודעת החדילה בהתאם להוראות סעיף 9(ב) לחוק, ונותן לה תוקף של פסק דין.

בנסיבות אלה, אני מורה בזאת על מחיקת הבקשה לאישור ודחיית התביעה האישית של המבקש.

אני מורה לצדדים לסכם את טענותיהם בכתב בכל הנוגע לגמול למבקש ולשכר טרחת מייצגו.

בנסיבות אלה, אני מורה בזאת על ביטול הדיון הקבוע בתיק זה ליום 17.9.18 בשעה 11:00.