מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

ערר על חיוב במס שבח בגין מכירת זכויות במשק חקלאי בהיעדר הצהרה

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2021 בשלום רחובות נפסק כדקלמן:

אף אחד מן הצדדים לא הגיש ערר על הדרישה.
בסעיף 5 להסכם, הצהיר הקונה, כי ראה את המשק, את המבנה הבנוי עליו ואת השטח החקלאי, מצאו מתאים למטרותיו וכי הוא רוכש אותו כפי שהוא (AS IS), ואילו המוכרת התחייבה למסור לחזקתו את הנכס במצבו במועד חתימת ההסכם.
שני סעיפי החוזה שבמרכז המחלוקת, הם סעיפים 6 – 7; סעיף 6 להסכם, קובע כהאי לישנא: "המוכר מתחייב לסלק את כל המיסים, האגרות ושאר החובות המוטלים על המשק מכל סוג שהוא, לרבות מס שבח ודמי הסכמה, אם יהיו כאלו, ו/או לכל אדם אחר, וזאת עד ליום מסירת החזקה". וזו לשונו של סעיף 7 להסכם: "מס שבח מקרקעין, אם יחול, יחול על המוכר, מס רכישה יחול על הקונה.
עו"ד לוינגר הופנה לסעיף 6 להסכם המכר ונשאל מדוע ניסח את הסעיף כרשימה פתוחה, כך שישולמו כל המיסים והאגרות "לרבות" מס שבח ודמי הסכמה, והשיב "מכיוון שיש חובות למושב ויש חובות למועצה האזורית וכל מיני דברים קטנים שצריך לשלם, אבל העיקר הוא השניים האלה, דמי הסכמה ומס שבח שום דבר עיקרוני לא היה מלבד שניהם. אני לא יודע היום כמה היה החוב למושב אבל כל הסכם שלי שהיה באותם השנים אמר בדיוק את אותם הדברים" (שם, ש' 19 – 21).
הואיל וסעיף 7 להסכם, הקובע את החיוב בפצוי המוסכם, מתייחס לכל הפרה באשר היא, ניתן לומר שגם בעיניין זה נטלו הנתבעים על עצמם סיכון מרצון, בהיעדר הגדרה מסייגת ביחס להפרות שיקימו זכות לפצוי כאמור.
לכן, לאחר שקבעתי כי הנתבעים הפרו את הסכם המכר, בכך שלא שילמו את היטל ההשבחה ובכך שלא עמדו בהתחייבותם להעביר את רישום הזכויות בנכס על שמו של התובע, עד היום, בהנתן שקבעו הצדדים פיצוי מוסכם בגין הפרת ההסכם ומשלא טענו הנתבעים כי על בית המשפט להתערב בשיעורו של הפצוי ולהפחיתו, אין לי אלא לקבוע כי הנתבעים חייבים בתשלומו של הפצוי המוסכם.
...
כן הוצהר, כי עם קבלת הדרישה לתשלום דמי הסכמה, סברו הנתבעים כי ניתן יהיה להפחית את הסכום ולכן בתיאום עם הקונה הוזמן שמאי והוגשה השגה, אשר סופו של דבר גם התקבלה והובילה לדרישה מופחתת.
סוף דבר: לסיכומו של דבר, לאור מסקנותיי כמקובץ לעיל, הרי שהתביעה מתקבלת במלואה.
אשר על כן, אני מורה כדלקמן: ניתן בזאת צו עשה, לפיו על הנתבעים לשלם את היטל ההשבחה, כפי שהוטל ע"י הוועדה המקומית לתכנון ובנייה "שורקות" על המקרקעין הידועים 3521 חלקה 5 תיק מנהל מס' 52214946א. בנוסף, אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובע את הפיצוי המוסכם, ע"ס 350,000 ₪, בהתאם לסעיף 7 להסכם המכר.

בהליך ועדת ערר (ו"ע) שהוגש בשנת 2008 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

בפנינו ערר על החלטת המשיב לחייב את העורר בתשלום מס שבח, בגין מכירת זכויות במשק חקלאי בהעדר הצהרה.
...
אני דוחה את הטענה הנ"ל. הטענה מבוססת על פסיקה שקדמה לכניסתו לתוקף של סעיף 5 (ג) לחוק בתחולה מיום 26.3.93.
מטעם זה אני קובע כי המשיב לא טעה בהחילו את הסעיף הנ"ל שהנו הסעיף הספציפי שמתייחס למכירת זכות במקרקעין הנמנית עם נכסי העזבון.
סוף דבר, אני סבור שיש לדחות את הערר ולחייב את העורר לשלם למשיב סך 25,000 ₪ בצרוף הצמדה וריבית מהיום.

בהליך ועדת ערר (ו"ע) שהוגש בשנת 2012 בהמחוזי ירושלים נפסק כדקלמן:

השופט בדימ' משה רביד: ערר על החלטת המשיב מיום 3.5.2011,אשר דחה את השגת העוררת, שהיא מוסד כמוגדר בחוק מסוי מקרקעין, תשכ"ד-1964, סעיף 61(ד) (להלן – "החוק") וקבע כי המגרש שנמכר לא שימש במישרין את העוררת ולכן אינה זכאית לפטור ממס שבח.
העוררת הופטרה מתשלום מס שבח בגין מכירת הבניין, אולם חויבה בתשלום מס שבח בגין הזכות לבנות על הגג בסך 103,860 ₪.
כך גם במכירת בית העומד על מיגרש גדול (המקרה הנפוץ הוא מכירת משק חקלאי).
בע"א 390/82 מנהל מס שבח מקרקעין נ' לויט, פ"ד מ(1) 265, 269 (1986), אומר השופט בך: "העובדה, שהמנהל לא קיים את המוטל עליו עלפי סעיף 78(א) לחוק כלשונו ולא הוציא את השומה תוך 30 יום מקבלת הצהרות המשיבים כנדרש, הינה מצערת ונוגדת את הסדר הטוב והתקין, אך אין בה כדי להוות מחסום בפני המשיב מלמלא את חובתו על-פי דין ולהוציא את שומתו ביחס לעיסקה הנדונה, אפילו באיחור.
על העדרה של סנקציה כנטען למקרה של אי-ציות המנהל להוראות סעיף 78(א) רמז בית-משפט זה גם בע"א 106/79 מנהל מס שבח מקרקעין נ' בוסהמר, פ"ד לד(1) 403, בעמ' 408..
...
בערר שהגישה העוררת ניטען כי לא היה מקום לפיצול פיסי של החלקה כי מדובר ביחידת רישום אחת ולא היה מקום להסיק מסקנה לחובתה בשל העובדה שהחלקה נמכרה לשני קונים נפרדים ולא כמיקשה אחת.
לסיכום, אין מניעה לשום כל עסקה בנפרד בהתאם לתוכן הכלכלי שלה והוראות החוק החלות על כל עסקה, ולקבוע את סכום המס בהתאם להוראות החוק.
אך אין, מאידך גיסא, מקום למסקנה, כי חלוף הזמן כשלעצמו, יהיו טעמיו ונסיבותיו אשר יהיו, מהווה מחסום להטלת חובת תשלום המס שנקבעה בחוק".
שיקולים אלה מחזקים את המסקנה, כי ככל שחולף הזמן מעבר לפרק הזמן של ארבע שנים הנטייה תהיה שלא להעתר לבקשות לפתיחת השומה.

בהליך ועדת ערר (ו"ע) שהוגש בשנת 2012 בהמחוזי ירושלים נפסק כדקלמן:

השופט בדימ' משה רביד: ערר על החלטת המשיב מיום 3.5.2011,אשר דחה את השגת העוררת, שהיא מוסד כמוגדר בחוק מסוי מקרקעין, תשכ"ד-1964, סעיף 61(ד) (להלן – "החוק") וקבע כי המיגרש שנמכר לא שימש במישרין את העוררת ולכן אינה זכאית לפטור ממס שבח.
העוררת הופטרה מתשלום מס שבח בגין מכירת הבניין, אולם חויבה בתשלום מס שבח בגין הזכות לבנות על הגג בסך 103,860 ₪.
כך גם במכירת בית העומד על מיגרש גדול (המקרה הנפוץ הוא מכירת משק חקלאי).
בע"א 390/82 מנהל מס שבח מקרקעין נ' לויט, פ"ד מ(1) 265, 269 (1986), אומר השופט בך: "העובדה, שהמנהל לא קיים את המוטל עליו עלפי סעיף 78(א) לחוק כלשונו ולא הוציא את השומה תוך 30 יום מקבלת הצהרות המשיבים כנדרש, הנה מצערת ונוגדת את הסדר הטוב והתקין, אך אין בה כדי להוות מחסום בפני המשיב מלמלא את חובתו על-פי דין ולהוציא את שומתו ביחס לעיסקה הנדונה, אפילו באיחור.
בע"א 78/83 הינדס נ' מנהל מס שבח, פ"ד לט(2) 57,61 (1985) אומר הנשיא שמגר: "לא הוצבע על קיומה של הוראה, לפיה מנוע המנהל מהוצאת שומה, אם איחר, ללא הצדקה, בבצוע הפעולה בה חויב על פי החוק. לו ביקש המחוקק לשלול מידי המשיב את כוחו לפעול לאחר חלוף הזמן, היה דבר זה משתמע ברורות מנוסח הכתוב, ולעניין זה אין מאלף מאשר השוואה עם סעיף 78(ב).... על היעדרה של סנקציה כנטען למקרה של אי-ציות המנהל להוראות סעיף 78(א) רמז בית-משפט זה גם בע"א 106/79 מנהל מס שבח מקרקעין נ' בוסהמר, פ"ד לד(1) 403, בעמ' 408... נאמר:
...
הערר בערר שהגישה העוררת ניטען כי לא היה מקום לפיצול פיסי של החלקה כי מדובר ביחידת רישום אחת ולא היה מקום להסיק מסקנה לחובתה בשל העובדה שהחלקה נמכרה לשני קונים נפרדים ולא כמקשה אחת.
לסיכום, אין מניעה לשום כל עסקה בנפרד בהתאם לתוכן הכלכלי שלה והוראות החוק החלות על כל עסקה, ולקבוע את סכום המס בהתאם להוראות החוק.
אך אין, מאידך גיסא, מקום למסקנה, כי חלוף הזמן כשלעצמו, יהיו טעמיו ונסיבותיו אשר יהיו, מהווה מחסום להטלת חובת תשלום המס שנקבעה בחוק".
שיקולים אלה מחזקים את המסקנה, כי ככל שחולף הזמן מעבר לפרק הזמן של ארבע שנים הנטייה תהיה שלא להיעתר לבקשות לפתיחת השומה.

בהליך ועדת ערר (ו"ע) שהוגש בשנת 2012 בהמחוזי חיפה נפסק כדקלמן:

ערר על החלטות המשיב בגדרן נדחו השגות שהגישו העוררים (להלן: "העוררים") על שומות מס שבח שהוצאו להם בעקבות מכירת זכויותיהם במשק חקלאי.
העוררים הגישו למשיב הצהרה על המכירה כנדרש לפי סעיף 73(ג) לחוק מסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג-1963.
בגין מכירת הבית הנוסף לא ניתן לעוררים כל פטור והוא חויב במס שבח בסך של 142,874 ₪.
ניתן היום, ד' טבת תשע"ג, 17 דצמבר 2012, בהיעדר הצדדים.
...
מאחר והמחוקק בחר לפטור את הסכום הפטור ולא ליתן זיכוי, הרי שהמסקנה הינה כי לא נפל כל פגם בדרך החישוב בה נקט המשיב (ראו גם ו"ע (חי') 29503-05-10 זאבי נ' מנהל מס שבח חדרה (ניתן ביום 2/6/11)).
סוף דבר בשים לב לכל האמור הננו דוחים את הערר.
העוררים ישלמו למשיב הוצאות ההליך בסך כולל של 7,500 ₪.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו