"משרד הבריאות ועיריית תל אביב", הוא סיפר לפנַי מדוכן-העדים, "לא אישרו לי לעשות קונדיטוריה, רציתי לעשות, לא אישרו לי ואני לא עברתי על שום עבירה, לא עשיתי כלום, לא שיפצתי, לא עשיתי כלום עד שהלכתי לבג'ץ בית המשפט עם עו'ד [יהודה] רסלר, כשקבלתי את האישור התחלתי לשפץ, לא זכור לי כמה זמן. בערך שנה, שנה וחצי, שנתיים היה סגור המקום, לא יכולתי לתפקד, לא הייתי יכול לפתוח אותו בלי אישור, בלי אישור שאני אצטרך להפעיל את העסק" (פרוטוקול, בעמ' 157, ש' 5-1 וש' 21-19).
אין לך כמו מה, שכתב בשמם של התובעים בא-כוחם, בערר משנת 2007 על חיוב בארנונה, לאמור: "האמור בחצר הבית שבמדרחוב של נחלת בנימין 13 בת'א – הצמודה למסעדה של המערער בבית הנ'ל" (נספח 43 לתצהיר-הנתבעים.
ביום 5.9.2005 כתב בשם-התובעים בא-כוחם דאז, עורך-הדין בן-ציון באיער, לאגף לחיובי ארנונה בעריית תל אביב-יפו מכתב-השגה על חיוב בארנונה.
בתצהיר – לא פחות – שהגיש התובע לועדה הזו הוא כתב ביום 19.10.2006 לאמור:
"השטח של החצר אינו משמש את העסק שלי, אלא משמש כמעבר של כל בעלי החנויות ואורחיהם – לשירותים שבחצר וכן למעבר מהמחסן לבית הקפה. הצבתי במקום 2 שמשיות, כדי למנוע מהאורחים להירטב, אך אני מוכן להוריד אות[ן]. תמוה כיצד יכולים לחייב אותי בארנונה על שטח שאינו שלי, אינו בשימושי ומשתמשים בו מבקרים ואורחים של כל החנויות והעסקים שבבנין" (נספח 40 לתצהיר-הנתבעים).
...
התביעה בענינו נדחית.
בכפוף לכל האמור לעיל, אסור לתובעים למנוע מן הנתבעים לערוך פעולות-שיפוץ או שימור של הבנין, ככל שהן נעשות לפי הדין.
התובענה הכספית – נדחית.
