ערר על החלטת רשות המים בדבר הקצאת מים לחקלאות ומי שתייה

בית הדין לעינייני מים בחיפה עח"ק 45220-05-18 י.ע.ר שווק (ע.א.ש) בע"מ נ' הרשות הממשלתית למים וביוב תיק חצוני: מספר תיק חצוני בפני הרכב בית הדין: כב' השופט **** פיש [אב"ד] מר שאול שטרייט, נציג ציבור מר ישראל מנטל, נציג ציבור העוררת י.ע.ר שווק (ע.א.ש) בע"מ ע"י ב"כ עו"ד שמואל לביא המשיבה הרשות הממשלתית למים וביוב ע"י ב"כ עו"ד לינוי רוזנר החלטה

העוררת הגישה ביום 21.5.18 כתב ערר שהתייחס להחלטת המשיבה משנת 2017 שלא לאשר לה הקצאת מים שפירים לחקלאות לעוררת לשנת 2018 ואי מתן הקצאה לעוררת לשנת 2017 וכן על החלטת המשיבה מיום 24.12.17 על ביטול הקפאת צו הפסקת מים שהוסכם במסגרת הסכם מיום 5.6.16 בהליך קודם בפני בית הדין.

הודגש כי בפועל הספקת המים לא הופסקה לעוררת באף שלב והסנקציה שהוטלה עליה הייתה הספקת מים במחיר גבוה (פי 4 לפי הטענה) לפי צריכה ביתית במקום צריכה חקלאית, דבר שגרם לעוררת לחיוב של מיליון וחצי שקלים למקורות.

נטען שהשימוש במים הנו לשני שימושים- מי שתייה לחזירים (70 אחוז) ומי נקוי הדירים (30 אחוז).

...

נטען כי אמנם ניתנו לעוררת הקצבות מים בגין השנים 2018-2019 אולם הקצבות מים לשנים קודמות החל משנת 2012 (למעט שנת 2016) לא ניתנו, וזאת מן הטעם של חשש לזיהום מים ועקב צו הפסקה שבסופו של דבר בוטל, כאשר התברר שאין ולא היה כל זיהום מים.

דיון והכרעה לאחר עיון בטענות הצדדים ועיון בכתב הערר המתוקן המבוקש, אין בידינו לקבל את הבקשה.

מכל האמור, אין מקום לקבל את הבקשה לתיקון הערר והיא נדחית.

השופט רון שפירא, סגן נשיא [אב"ד]: הרקע לערר: בפנינו ערר על החלטת המשיבים מיום 1.4.15 לפיה הוחלט שלא להקצות לעורר הקצאת מים לחקלאות לשנת 2015 ולנתק החל מיום 16.4.15 את חיבור המים לצרכי חקלאות השייך לעורר, אשר לטענת המשיבים אושר והותקן בטעות.

באשר לטענות העורר בדבר הכספים ששולמו עבור התקנת שעון המים נטען כי שעון זה אכן שימש את העורר לתקופה בה ניתנה ההקצאה, גם אם הייתה זו תקופה קצרה מזו שסבר העורר, וממילא אין לו זכות קנויה לקבל חיבור מים בתעריף חקלאי בכלל ובהתיישבות בלתי חוקית בנגב בפרט.

בנסיבות העניין יש לקבוע כי הרשות קיבלה את ההחלטה שלא להקצות לעורר מים לחקלאות לשנת 2015 בהתאם לסמכויות הכלליות והספציפיות הנתונות בידה.

לאור האמור לעיל, ומאחר שהגעתי למסקנה כי החלטת המשיבים הנה החלטה סבירה ובהתאם לדין ולכן אין מקום להתערב בה, מתייתר הצורך לידון בטענות העורר בעיניין סרוב המשיבים לידון ולהחליט בבקשת העורר להגדיל הקצאת מי השתייה לכבשיו משנת 2015 ואילך לכמות של 2280 מ"ק לכל חודשי השנה וכן בטענות העורר כי חויב שלא כדין בהפרשי צריכת מים חורגת בשיעור 1,690 ₪ ויש לבטל חיוב זה. הפרישי צריכת המים נבעו מכך שלא אושרה לעורר הקצאת מים לחקלאות לשנת 2015 ומאחר שמדובר בהחלטה סבירה, כמפורט לעיל, אין מקום להתערב גם בהפרשים שבהם חויב העורר.

...

דיון ומסקנות: לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת המסמכים שהוצגו לעיוננו אמליץ לחברי בית הדין לדחות את הערר מהטעם שלא נפל בהחלטת המשיבים פגם המצדיק התערבות.

(ב) על אף האמור בתקנת משנה (א), למיזם חקלאי כאמור שחייב לפי דין לחסן את בעלי החיים, ושבחישוב מספר בעלי החיים שחוסנו כפול הכמות השנתית הקבועה להם, כמפורט בתוספת הרביעית, התוצאה היא כמות מים שפירים נמוכה מזו שלפי תקנת משנה (א) – תוקצה הכמות הנמוכה כאמור; מספר בעלי החיים שחוסנו ייקבע לפי נתוני השירותים הווטרינריים של המשרד.

לאור האמור לעיל, ומאחר שהגעתי למסקנה כי החלטת המשיבים הינה החלטה סבירה ובהתאם לדין ולכן אין מקום להתערב בה, מתייתר הצורך לדון בטענות העורר בעניין סירוב המשיבים לדון ולהחליט בבקשת העורר להגדיל הקצאת מי השתייה לכבשיו משנת 2015 ואילך לכמות של 2280 מ"ק לכל חודשי השנה וכן בטענות העורר כי חויב שלא כדין בהפרשי צריכת מים חורגת בשיעור 1,690 ₪ ויש לבטל חיוב זה. הפרשי צריכת המים נבעו מכך שלא אושרה לעורר הקצאת מים לחקלאות לשנת 2015 ומאחר שמדובר בהחלטה סבירה, כמפורט לעיל, אין מקום להתערב גם בהפרשים שבהם חויב העורר.

הערר בעח"ק 37113-11-12 (להלן: "הערר הראשון") מופנה כנגד החלטת המשיבה לא לחדש את רישיון ההפקה לבאר 2218 שבבעלות העוררים, לשנת 2013, וכנגד ההחלטה לא להקצות מכסות מים לחקלאות.

עוד ציינה המשיבה כי מבירור שערכה במשרדי עריית חדרה התברר כי לא נמצא היתר בניה לבית מגורים בשטח הנ"ל, וכן מבירור עם משרד הבריאות התברר למשיבה כי הקדוח הנ"ל אינו מוכר למחלקה לבריאות הסביבה, לפיכך הוא אינו מאושר כמקור מי שתיה.

לעניין ההחלטה לבטל את הרישיון שהופק לשנת 2013, העוררים טענו כי ההחלטה התקבלה בחוסר סמכות, זאת לנוכח העבודה כי מי שקבלה את ההחלטה לבטל את הרישיון היא סמנכ"לית אסדרה ברשות המים, אולם מי שמוסמך להחליט על ביטול רישיון הוא מנהל רשות המים, זאת בהתאם לסעיף 31 לחוק המים.

בנוסף, טענו העוררים כי עד לשלב זה אין להם מקור מים חלופי, וגם אם קיימת אפשרות לחיבור חלופי, הדבר דרוש עבודות בשטח, שלא ניתן ליישמן בשלב זה, לפיכך משמעות החלטת המשיבה משמעה נתוק העוררים, משפחתם והמשק החקלאי הכולל עדר צאן, ממים.

...

לפיכך, נראה כי החלטתה של המשיבה הייתה סבירה ולא מצאנו כי נפלו בה שיקולים זרים.

נעיר עוד כי לא מצאנו מקום להיעתר לבקשה לצרף מסמכים משתי סיבות עיקריות, הראשונה עניינה הגשת הבקשה באיחור רב. והשנייה - היות והחלטנו לדחות את הערר על הסף, אין טעם לאשר גילוי מסמכים.

סוף דבר החלטת המשיבה הייתה סבירה, לא נפל בה כל פגם או שיקול זר, והיא התקבלה בסמכות.

השופט ר' שפירא, סגן נשיא [אב"ד]: הרקע לערר וטענות הצדדים: בפנינו ערר על החלטת המשיבים שלא לאשר חיבור מים נוסף בהקצאה בתעריף חקלאי לעדר הכבשים של העורר אשר מצוי בהתיישבות בלתי חוקית בנגב.

העורר מקבל מי שתייה לביתו מנקודת מים מסוימת ומבקש למשוך צנור מים לכבשים, תוך התקנת שעון מים נפרד אל המכלאות ועבור השקיית העידר מאותה נקודת מים.

נטען כי המקרה שבנידון אינו דומה למקרה מסעודין, שם אישרה הרשות, בטעות, חיבור מים נוסף לעורר לצרכי חקלאות ועל כן שאלת עצם המדיניות באי מתן חיבור נפרד ואי מתן הקצאה חקלאית בהתיישבות בלתי חוקית כלל לא התעורר.

בסיכומו של דבר, ואם תישמע דעתי, נורה על דחיית הערר תוך שמירה על זכותו של העורר לפנות בבקשה מתאימה בכל הנוגע להקצאת מים לעדריו לשנים הבאות.

...

דיון ומסקנות: לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת המסמכים שהוצגו לעיוננו אמליץ לחברי בית הדין לדחות את הערר מהטעם שלא נפל בהחלטת המשיבים פגם המצדיק התערבות.

בענייננו, כאמור, המשיבים החליטו שלא לאשר חיבור נפרד בהקצאה חקלאית לעדר שנמצא במכלאה ומאחר שמדובר בהחלטה שאיננה נוגדת את הדין והפסיקה וכן את מדיניות המשיבים לעניין ההתיישבות הבלתי חוקית בנגב, סבורני כי לא נפל בהחלטת המשיבים פגם המצדיק התערבות של בית הדין למים.

בסיכומו של דבר, ואם תישמע דעתי, נורה על דחיית הערר תוך שמירה על זכותו של העורר לפנות בבקשה מתאימה בכל הנוגע להקצאת מים לעדריו לשנים הבאות.

בבית המשפט העליון רע"א 4036/14 לפני: כבוד השופט נ' סולברג המבקש: חסן מסעודין נ ג ד המשיבים: 1. אלכסנדר קושניר – מנהל הרשות הממשלתית למים ולביוב 2. יואל מורג – מנהל מחוז הנגב במשרד החקלאות ופיתוח הכפר 3. אריה אמסלם – מנהל מחוז הנגב, מקורות חברת מים בע"מ בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין לעינייני מים בחיפה בעח"ק 55274-11-13 מיום 18.5.2014 שניתנה על- ידי סגן הנשיא ר' שפירא ונציגי הציבור ש' שטרייט וי' מנטל בשם המבקש: עו"ד שמואל זילברמן בשם המשיבים 1-2: עו"ד יואב שחם בשם המשיבה 3: עו"ד נועם רונן; עו"ד נמרוד סביל ][]החלטה

סמוך לביתו של המבקש ולמכלאה בה מצוי העידר שבבעלותו, אשר ניבנו שלא כדין, מצויה נקודת מים הומניטארית לשתייה (לפי תעריף מים לצריכה ביתית), וכמו כן אושרה למבקש נקודת מים חקלאית לצורך השקיית העידר (בתעריף חקלאי, ששיעורו נמוך יותר), בהתאם למיכסת המים שהוקצתה לכך.

בכל הנוגע לרשות הממשלתית למים ולביוב (להלן: רשות המים), נקבע כי המבקש טוען למעשה נגד החלטות חדשות שרשות המים קיבלה, ועל כן "נראה, על פניו, כי ההליך הנכון הוא הגשת ערר המופנה כנגד החלטות חדשות". עוד נקבע כי ממילא לא ניתן לאכוף ביצוע צו על רשות ממשלתית במסגרת הליכי בזיון בית משפט.

למעשה, בקשת הבזיון אינה מופנית להוראות פסק הדין מיום 12.2.2014, אלא נוגעת להחלטות חדשות של רשות המים שהתקבלו לאחר מתן פסק הדין, ובהמשך אליו – נתוק הספקת המים לצנור המוביל למכלאה, בזמן שהיעדר אינו נמצא בה. בית הדין לא קבע בפסק הדין, בודאי לא באופן מפורש, באיזה אופן יסופקו מים למכלאה כאשר העידר נמצא במרעה, אם בכלל (כל זאת כאשר המבקש רשאי לקבל הקצאת מים בתעריף חקלאי מאת ספק באיזור המרעה, בכפוף לאישורים הנדרשים).

כפועל יוצא, רשות המים כלל לא הפרה את הוראות פסק הדין, אשר עולה הן מלשונו, הן מן ההגיון העומד ביסודו, כי היתייחס להספקת המים לעדר בזמן שהייתו במכלאה בלבד ("הבעיה נעוצה בתקופה בה נמצא העידר במכלאה... אין משמעות הדבר כי [המבקש] אינו יכול לבקש הנגשת המים לעדר בזמן שהותו במכלאה" (עמוד 4 לפסק הדין); "בפסק הדין נקבע כי יש לספק מים לעדר בזמן שהותו במכלאה" (עמוד 3 להחלטה מושא הבקשה)).

...

באשר לקביעת בית הדין בדבר אמות המידה לפיהן על רשות המים לפעול (ובכללן, הספקת מים בתעריף ביתי למכלאה כאשר העדר נמצא במרעה) – סבורני כי לא היה על בית הדין לקבוע את אשר קבע במסגרת הליך הבזיון.

לאור כל האמור, ובהסתמך על תקנה 462 לתקנות סדר הדין האזרחי, קביעות בית הדין בדבר אמות המידה שעל המדינה להפעיל, בקשר להספקת מים בתעריף ביתי למכלאה כאשר העדר במרעה, מבוטלות בזאת.

אין בהחלטתי זו כדי למנוע מאת המבקש לפנות לערכאה המתאימה, בהליך נפרד, בבקשה לחיבור נוסף למי שתייה לצרכים ביתיים כאמור, ומובן שאיני מביע כל דעה בעניין זה. סיכומו של דבר, בקשת רשות הערעור נדחית בזאת.