ערר על החלטת המכון לבטיחות בדרכים בעניין רישיון נהיגה

ביום 21.1.11 נבדק העותר על ידי פסיכולוגית מהמכון הרפואי לבטיחות בדרכים (להלן: המרב"ד).

ביום 13.4.11 הגיש ב"כ העותר דאז, עו"ד עמרי ארגמן, ערר על החלטת המרב"ד, והעותר הוזמן לוועדת הערר ליום 19.7.11.

תקנה 191 קובעת כי: "מבקש רישיון נהיגה ייבדק בהתאם לחלק זה; הבדיקה הרפואית תיכלול בדיקת מצבו הגופני והנפשי וכן בדיקות כושר אחרות שתורה רשות הרשוי". נהג או נהגת הרואים עצמם נפגעים מהחלטת הרשות לעניין כשרותם הרפואית לנהיגה רשאים לערור לפני וועדת הערר (תקנות 195-195א).

סבירות החלטת הועדה בעניינינו אם נלביש את טענות העותר בלבוש משפטי, הרי שטענתו המרכזית הנה שהחלטת ועדת הערר אינה סבירה.

...

המשיבה טוענת, ראשית, כי יש לדחות את העתירה על הסף, לאור סעיף 55(א1) המאפשר לערער על החלטות כאמור בשאלה משפטית בלבד.

הראשון, שכפי שציינתי, גם אם בעייה רפואית לא התגלתה והמסוכנות לא מומשה, משנבדק העותר והתברר מצבו, שוב אין לאפשר לו להמשיך ולנהוג במצבו.

לאור כל האמור לעיל, החלטת הועדה עומדת בכל הקריטריונים של המשפט המנהלי.

סוף דבר החלטת ועדת הערר עומדת בכל דרישות המשפט המנהלי, ועל כן אני מאשרת את ההחלטה ודוחה את העתירה.

זהו ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), מיום 1.11.18, אשר קבעה למערער דרגת נכות יציבה בשיעור 36% מיום 1.6.17.

לדעת הועדה, לא נוכל להחליט ללא אישור ממכון לבטיחות בדרכים ובירור עם התובע לגבי רישיון הנהיגה שלו.

הטענה העיקרית היא שועדת הרשות לא ביררה מה סטטוס רישיון הנהיגה, לא הפניתה את המערער לבדיקת כשירות נהיגה במכון לבטיחות בדרכים, ולא בחנה את אפשרות חזרתו של המערער לעבודתו לנוכח ליקוייו הרפואיים.

...

לאחר שהקשיבה להשגות ב"כ המערער קבעה הוועדה כך: "על פי מסמך פקידת תביעות מיום 29.3.18 עולה כי לא הוצג ע"י עו"ד בפני ועדת רשות טופס ממשרד התחבורה המעיד על שלילת רישיון. עו"ד רועי אייל מיום 29.4.18 כתב כי לא נשלל רישיונו ולא הועלתה כלל סוגיית שלילת רישיונו של העורר. מאחר ובזמן ישיבה מהיום טען התובע כי רישיונו לא חודש. בשלב זה ערעורו נדחה בנושא תקנה 15. כמו כן הוועדה עיינה בחוו"ד ד"ר מזור - רופא תעסוקה מיום 25.2.18. הוועדה מקבלת את המלצת ועדת רשות". לסיכום, נקבעה למערער דרגת נכות יציבה בשיעור 36% מיום 1.6.17.

מקובלת עלי טענת המשיב שלפיה ההחלטה להפנות את המערער לבדיקת כשירות נהיגה מסורה לשיקול דעת הוועדה, ואין מקום להתערבות בית הדין בעניין זה. ועדת הרשות ציינה בחוות דעתה מיום 7.8.18, כי המערער מחזיק ברישיון נהיגה.

סוף דבר לאור כל האמור, הערעור מתקבל ועניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים בהרכבה מיום 1.11.18, על מנת שתשקול מחדש את קביעתה בעניין הפעלת תקנה 15.

המשיב ישלם למערער שכר טרחת עו"ד בסך 2,500 ש"ח, וזאת בתוך 30 ימים מהיום.

בעקבות החלטת המרב"ד, הודיעה הרשות למערער, בהודעה שנחתמה ביום 30/6/16 (נספח 7) כי הוא אינו כשיר לנהוג ברכב מסוג B. ההודעה (להלן: "הודעת הרשות" או "ההודעה"), שכותרתה היא: "בקשתך לקבלת רישיון נהיגה", התקבלה אצל המערער ביום 12/7/16 ובה נקבע כדלקמן: "על פי הסיכום הרפואי שהיתקבל מהמכון הרפואי לבטיחות בדרכים נקבע כי:

על פי תקנה 195א(א) לתקנות התעבורה: "ועדת הערר רשאית לאשר את החלטת הרופא המוסמך, לשנותה או לבטלה או להורות על בדיקה מחודשת בידי הרופא המוסמך (להלן - בדיקה מחודשת) של מבקש רשיון הנהיגה או של בעל רשיון הנהיגה (להלן בתקנה זו - המבקש) או ליתן החלטה אחרת ככל שיחייב הענין". על החלטת ועדת הערר לפי תקנה 195א(א) לתקנות, ניתן לערער לביהמ"ש לעניינים מינהליים בשאלה משפטית בלבד, כפי שקובע סעיף 55(א1) לפקודה, כדלקמן: "ערעור על החלטה של רשות הרשוי לפי סעיף 51, שניתנה מטעמים של כשירות רפואית לאחר שניתנה החלטה של ועדת ערר רפואית כאמור בסעיף 55א(ב), תהיה נתונה לערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים; ערעור כאמור יהיה בשאלה משפטית בלבד". בעיניין זה אציין, כי הפסיקה עמדה על הקושי להגדיר מהי "שאלה משפטית", או "בעיה משפטית". הקו המשותף לדעות שהובעו בפסיקה, הוא השאלה האם מדובר בקביעת כלל משפטי, על בסיס עובדות שנקבעו או שמא מדובר בהכרעה בשאלות עובדתיות.

...

אני מורה, כי תוקף רישיון הנהיגה שבידי המערער, מושב על כנו, עם מתן פסק דין זה, ללא צורך בפעולה כלשהי מצד המערער או מצד רשות הרישוי.

המשיבים ישלמו למערער (בשערוך כדין) את אגרות הערעור ואת הוצאות חוות דעתה של פרופ' גרוס (בלבד) כנגד הצגת קבלה על תשלום שכר טרחתה.

בנוסף לכך ישלמו המשיבים למערער הוצאות ערעור ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪.

על רקע הרשעתו ונוכח רצונו של העותר לחדש את רישיונו לנהיגה ברכב פרטי (דרגה B), ולקבל רישיון לנהיגה במשאית (דרגה C1) פנה העותר, ביום 15.08.2019, לבדיקה מיוחדת במכון הרפואי לבטיחות בדרכים (המרב"ד).

ביום 01.10.2020 הגיש העותר ערר על החלטת המרב"ד. העותר טען בערר כי רישיון הנהיגה נחוץ לו הן לצרכים אישיים וניידות, ובעיקר לצורך פרנסה.

רשות הרשוי הסמכה כאמור, כרופאים מוסמכים, את רופאי המרב"ד. על אלה לבחון אם האדם כשיר מבחינת בריאותו, בתנאים או ללא תנאים, לנהוג ברכב מן הסוג שלגביו הוגשה בקשה לרישיון נהיגה, והוא רשאי לקבוע באישור תנאי והגבלות כפי שיראה לנכון (תקנה 194 לתקנות התעבורה).

...

המשיבים סבורים כי יש לדחות את העתירה.

אשר על כן – העתירה נדחית.

בבית המשפט העליון בר"ם 8463/21 לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז המבקש: ארנון עציון נ ג ד המשיבים: 1. משרד התחבורה – רשות הרשוי 2. משרד הבריאות – המכון הרפואי לבטיחות בדרכים (מרב"ד) בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים מיום 1.12.2021 בעת"ם 993-12-21 שניתנה על-ידי כבוד השופטת ע' אבמן-מולר בשם המבקש: עו"ד ערן בן עמי בשם המשיבים: עו"ד יונתן נד"ב ][]החלטה

בתום הבדיקה שלחה ד"ר אלכסנדרוביץ' הודעה לפי סעיף 12ב לפקודת התעבורה [נוסח חדש] אל המשיב 2, המכון הרפואי לבטיחות בדרכים (להלן: מרב"ד) בעיניין מצבו הרפואי של המבקש.

בימים 22.11.2021 ו-24.11.2021 פנה המבקש באמצעות בא-כוחו לרשות הרשוי ולמרב"ד, והודיע על כך שהוגש מטעמו ערר על ההחלטה להתלות את רישיון הנהיגה שלו.

...

המשיבים טוענים כי דין הבקשה להידחות, מבלי לגרוע מכך שאכן היה רצוי שהמרב"ד יבחן את עניינו של המבקש ויעביר המלצה לרשות הרישוי תוך פרק זמן קצר יותר באופן משמעותי מכפי שאירע בפועל.

עוד טוענים המשיבים כי בשים לב לעובדה שהבדיקות הרפואיות בעניינו של המבקש נערכו זה מכבר, הרי שבכל מקרה התליית רישיון הנהיגה של המבקש צפויה להיות "לפרק זמן לא ארוך יחסית". לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, כמו גם בתשובת המשיבים, אין בידי להיענות לה, בכפוף לאמור להלן.

סוף דבר: הבקשה נדחית.