ערר על החלטת הוועדה המקומית לאשר חלקית בקשה להיתר בנייה

העותרת הגישה עתירה כנגד החלטת ועדת הערר המחוזית לתיכנון ובניה חיפה מיום 9.10.18, במסגרתה היתקבל חלקית ערר שהגישה המשיבה 3 על החלטת הוועדה המקומית לאשר בקשה להיתר בנייה בתנאים.

...

דיון והכרעה 4.1 אקדים ואציין כי לאחר שמיעת טענות הצדדים ובדיקת טענותיהם מצאתי שיש לדחות את העתירה.

כאן ראינו , בהתייחס לאזור המסחרי, כי התוכנית המפורטת לא קבעה צפיפות, ובכך אין תחולה לסעיף זה. טענת העותרת כי לפי תכניות קיימות מפורטות היא זכאית לבניה של מס' יחידות דיור ללא הגבלה – נדחית.

לסיכום 5.1 העתירה נדחית.

ביום 11.7.2019 דנה הועדה המקומית בבקשה להיתר שינוים והחליטה לקבל את ההיתנגדות של בעלי הזכויות בדירות בבניין באופן חלקי ולדחות את הבקשה, כדלהלן: לדחות את הבקשה לשינוי מיקום מנגנון פיקוד שבת בהיתר הבניה מהטעמים הבאים: - מיקום מנגנון הפיקוד במעלית היחידה שמגיעה לכל הקומות אינו תואם לתקנות.

אף הערר שהגישה החברה הקבלנית לועדת הערר המחוזית לתיכנון ובניה במחוז ת"א (להלן: "ועדת הערר"), ערר (ת"א) 1101-09-19 נחמני דור ובנייה בע"מ נ' הועדה המקומית לתיכנון ובניה גבעתיים, שעניינו, בין היתר, ערר על החלטת הועדה המקומית בעיניין הבקשה להיתר שינויים בסוגיית המעליות נשוא התובענה דנן- נדחה פה אחד ביום 17.05.2020.

...

קיבלתי בקשה זו לפיצול סעדים במסגרת החלטתי שניתנה זה מכבר בכדי שיתאפשר להם להגיש תביעה כספית ככל שיחפצו בכך.

סוף דבר: לאור האמור לעיל, אני מקבלת את התובענה בחלקה ומורה, כי על הנתבעים להסיר את מנגנון פיקוד השבת מהמעלית הימנית המגיעה לכל הקומות ומורה על איסור הפעלת פיקוד שבת במעלית זו (ככל שלא תתקבל החלטה אחרת).

בעניין הנציגות (הנתבעת 3) – כאמור לעיל, אני דוחה את רוב התביעה כנגד הנציגות, למעט בעניין הגבייה של דמי ההפעלה של מעלית השבת, כמפורט לעיל.

במסגרת זו התבקש מתן היתר להריסה חלקית של הבניין ובניית ביניין חדש בחלקה בן 9 קומות הכולל 44 יחידות דיור (להלן: "בקשת ההיתר").

בהמשך, הוגש ערר על החלטת הועדה המקומית מיום 6.7.2014, שעסק בעקרו בשאלת העומס התחבורתי שייגרם לנוכח הבנייה המאושרת (רג/5842/14).

לשיטת העותרים, בקשת ההיתר הייתה צריכה להבחן אך ורק ביחס למצב התיכנוני שהיה ידוע בעת ההיא, ועל ועדת הערר לבחון את בקשת ההיתר על יסוד התוכניות והמדיניות שנהגו אז. החלטתה של ועדת הערר לבטל את מתן היתר הבניה תביא לפגיעה קשה בעותרים ולירידת מאמציהם לטמיון, וזאת בנגוד לשלוש החלטות קודמות של הועדה המקומית.

...

לא שוכנעתי כלל ועיקר כי בנסיבות אלה, או בכלל, ועדת הערר היתה חייבת לקבוע באופן פוזיטיבי מהו המכפיל הראוי במקרה דנן (הגם שמתוקף סמכותה היא היתה רשאית לעשות כן).

די בכך שוועדת הערר הגיעה לכלל מסקנה כי הבקשה להיתר בכללותה היא מוגזמת ובלתי סבירה מבחינת היקף הבניה המבוקשת, על מנת לתמוך במסקנתה כי יש לבטל את החלטתה של הוועדה המקומית מבלי לקבוע מסמרות בשאלה מהי ההחלטה "הנכונה" שהוועדה המקומית צריכה היתה לקבל.

סיכום סיכומו של דבר, מכל הטעמים שפורטו לעיל, העתירה נדחית.

בהחלטתי מיום 6.4.2021, נעתרתי לבקשת העותר להפחתת סכום הערובה הכספית באופן חלקי והעמדתי את שיעור הערובה על סך 12,500 ₪.

נספח 3 לעתירה אינו היתר בניה לעסק כטענת העותר (סעיף 6.1 לעתירה), אלא החלטת הוועדה בבקשת העותר להיתר בניה לייעוד מגורים-יחידה אחת בשטח 30 מ"ר, ולפיה הבקשה מאושרת כפוף לעמידת העותר בתנאים המפורטים במסמך, תוך הדגשה, כי "רק לאחר השלמת האמור לעיל תוכן אגרת הבניה לתשלום ויוצא ההיתר. אין הודעה זו מהוה היתר בנייה **אין להתחיל בניה**העבריין יתבע. החלטה זו תוקפה לשנה". העובדה שהוגש נגד העותר ואחר כתב אישום מיום 7.1.2021 בגין עבירה של עיסוק בעסק ללא רישיון או היתר זמני (ראו: כתב האישום נספח 11 לתשובת המשיבות 2 ו-4).

סעיף 152(א) לחוק התיכנון והבניה קובע זכות ערר על החלטת ועדה מקומית שעניינה מתן היתר.

...

טענות המשיבה 1/המועצה דין העתירה להידחות על הסף ולגופה.

אני מחייב את העותר לשלם למשיבות הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעורים מופחתים, זאת בשים לב לנסיבותיו האישיות של העותר, כדלהלן: למשיבה 1 – סך 3,000 ₪ למשיבות 2 ו- 4 – סך 5,000 ₪ למשיבה 3 – סך 3,000 ₪.

אני מורה על העברת סכומי ההוצאות הנ"ל מסכום הפיקדון שהפקיד העותר בקופת בית המשפט, ועל החזרת היתרה לעותר באמצעות בא-כוחו.

בהינתן התוצאה אליה הגעתי כאמור, אני מורה על ביטול צו הביניים מיום 5.4.2021.

בתמצית שבתמצית, לטענת המערערות הן נאלצו להגיש במהלך המסלול שבעה עררים על החלטות הועדה המקומית.

כך, אנו מוצאים בפסיקה כי הוטלה אחריות בגין מסירת מידע מוטעה ע"י ועדת התיכנון והבניה (ע"א 80/87 זלסקי נ' הוועדה המקומית לתיכנון ולבנייה ראשון לציון, פ"ד מה(4) 604 (1991); ע"א 3862/04 עריית פתח תקוה נ' נקר (13.2.2008)); הוטלה אחריות עקב הנפקת היתר בניה בנגוד לחוק ולתב"ע הרלוואנטית (רע"א 1084/06 הועדה המקומית לתיכנון ובניה יבנה נ' קרן נחום (25.4.2012)); הוטלה אחריות עקב ביטול חלקי של היתר בניה שלא כדין וקבלה בלתי מוצדקת של התנגדויות להיתר (ע"א 9313/08 אופנברג נ' הועדה המקומית לתיכנון ובניה ת"א (7.9.2011)); ובדומה לענייננו – הוטלה אחריות בשל עיכוב בטיפול בתוכניות או בבקשה להיתר בניה (ע"א 217/90 הועדה המקומית לתיכנון ובניה קריות נ' ירמיהו עיני חברה לבנין בע"מ, פ"ד מז(2) 111 (1993); ע"א 653/97 חברת מרכז ברוך וציפורה נ' עירית ת"א-יפו, פ"ד נג(5) 817 (1999); ת"א (תל-אביב-יפו) 1656/99 כלפון נווה ארזים בע"מ נ' הוועדה המקומית לתיכנון ולבניה הרצליה (10.2.2005)).

...

לאחר שעיינו בחומר הרב שהניחו הצדדים לפתחנו, ולאחר ששמענו טיעוני הצדדים, מצאנו כי אין מקום להתערב בתוצאה הסופית אליה הגיע בית המשפט קמא, ואנו מאמצים את פסק דינו מכוח תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.

סוף דבר שמצאנו כי אין מקום להתערב בתוצאה הסופית אליה הגיע בית המשפט קמא.

עם זאת, בהינתן שהתנהלות המשיבות לא הייתה מיטבית, הגם שלא הגיעה לכדי חיוב בנזקיהן הנטענים של המערערות, אנו מורים על ביטול החיוב בהוצאות שנפסקו לחובת המערערות בערכאה קמא, ולא ייעשה צו להוצאות בערכאה זו. ניתן היום, ‏ו' בתשרי התשפ"ד (‏21.9.2023).