ערר על החלטת הוועדה המקומית לאשר בקשה להיתר חפירה

ביום 8.5.17 הגיע הנאשם למשרד עורכי דינו של אבי וסייע להם להתכונן לדיון בערר שהוגש על החלטת העיריה למתן היתר השמוש החורג.

יפים לעניין זה דברי כב' השופטת ד' ברק-ארז בע"פ 267/13 מדינת ישראל נ' לוי (3.6.13): "לא ניתן להפריז בחומרתה של תופעת השחיתות השלטונית, שאוכלת בכל פה בתפקודן התקין של הרשויות ומכרסמת בלגיטימיות שלהן. בית משפט זה עמד על חומרתה של התופעה כבר בתחילת דרכו, וככלל אימץ עמדה מחמירה כנגד עובדי ציבור שחטאו בשחיתות... החשיבות הנודעת לענישה קפדנית בתחום זה נובעת לא רק מחומרת העבירות ומנזקיהן, אלא גם מן הקושי הטמון, באופן טבעי, בגילוין... אם כן, נידרשת בתחום זה ענישה משמעותית ומרתיעה אשר תציב מענה ראוי לביצוען של עבירות אלו". וראו גם דברי כב' השופט א' א' לוי בע"פ 5083/08 בניזרי נ' מדינת ישראל (24.6.09) (פיסקה 40) "עובדי הציבור מצווים לפעול בניקיון כפיים, בשויון וללא הפלייה, כאשר לנגד עיניהם ניצב עניינו של הציבור בלבד, שהפקיד בידיהם סמכויות רבות ותקציבים נכבדים מתוך הקופה הכללית. ציווי פשוט ויסודי זה נהיר וידוע לכל, וחרף זאת אנו נתקלים פעם אחר פעם במי שמתקשים לכבוש את יצרם, כאשר בסמכויות שניתנו להם הם עושים לביתם או כדי להיטיב עם אלה שביקרם הם חפצים. זאת ועוד, לא רק שאין הם כובשים את יצרם, אלא רואים בתפקידם קרדום לחפור בו למען רווחתם האישית וקידום עניינים שבינם לבין תפקידם הצבורי אין ולא כלום. תופעה זו קשה היא, ומדינה מתוקנת אינה יכולה ואסור לה להשלים עם קיומה". בחינת מידת הפגיעה בערך המוגן מובילה למסקנה כי הפגיעה היא ברף בינוני.

במסגרת הנסיבות הקשורות בבצוע העבירה, יש לתת את הדעת לכך שהנאשם כיהן כמהנדס העיר טירה, ומתוקף תפקידו שימש כמהנדס הועדה המקומית לתיכנון ובנייה בטירה, וכן שימש הנאשם, ביחד עם ראש הערייה, כרשות הרשוי המקומית והמליץ בפני הועדה המקומית על אישור או דחיית בקשות למתן היתרים.

...

באיזון בין השיקולים השונים, ולאחר שנתתי דעתי אף לעתירת המאשימה במסגרת ההסדר לעונש ראוי של 12 חודשים, סבורני כי יש לגזור על הנאשם עונש ברף התחתון של מתחם העונש, לצד עונש מאסר מותנה וקנס בסכום שעליו הסכימו הצדדים בהסדר הטיעון.

לאור מכלול השיקולים המפורטים לעיל, שוכנעתי כי לא ניתן לאמץ את המלצת שירות המבחן להסתפק בעונש של עבודות שירות.

סוף דבר אשר על-כן, הנני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 10 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו מיום 30.4.18 ועד ליום 8.5.18.

לגופו של ענין דחתה ועדת הערר את טענות העותרים, על החלטתה מבקשים העותרים להשיג בפני, כשהם מבקשים לתקוף שלש קביעות בהחלטת הועדה, כדלקמן: הקביעה כי תכנית רג/52 חלה על המיגרש.

דיון בעתירה השניה (עת"מ 63219-11-21) כאמור, במסגרת העתירה השניה ביקשו העותרים לתקוף את החלטת ועדת הערר לתיכנון ולבניה מחוז ת"א, מיום 7.10.21, שעניינה החלטת רשות הרשוי לאשר היתר חפירה ודיפון עבור בינוי המרכז למצוינות, החלטת הועדה המקומית לאשר בקשה להיתר בניה עבור מרכז המצוינות וכן אישור מליאת הועדה המקומית לתכנית העיצוב האדריכלית.

...

מנגד, טענו המשיבות, בהן הוועדה המקומית לתכנון ולבניה רמת גן וכן עיריית רמת גן והוועדה המחוזית לתכנון והבניה מחוז תל אביב, כי דין העתירה לסילוק על הסף, הן מחמת שיהוי ניכר בהגשת העתירה ומעשה עשוי והן לגופו של ענין בהעדר כל בסיס לטענות העותרים.

סוף דבר העתירה השנייה בהינתן כל האמור לעיל, לא נותר לי אלא לדחות את טענות העותרים גם ביחס לעתירה השניה.

סוף דבר התנגדות העותרים להקמתו של מבנה ציבורי במגרש הסמוך לביתם, הינה מובנת ואף לגיטימית מבחינתם, עת ביקשו להותיר המגרש כשטח ירוק ללא מבנים.

בהינתן כל האמור לעיל לא נותר לי אלא לדחות את שתי העתירות.

בחודש יולי 2021 ניתן היתר לבצוע עבודות במקרקעין (הריסה, חפירה, דיפון וביסוס) ובסמוך לאחר מכן החלו בבצוע העבודות.

ביני וביני, בחודש ספטמבר 2021 הגישו העותר ואחרים עתירה מינהלית נגד החלטות הועדה המקומית להעניק היתר בניה ולאשר את הבקשה לתוספת שטחי שירות (עת"מ (מחוזי מר') 11183-09-21 חדד נ' הועדה המקומית לתיכנון ובניה השרון (7.12.2021)).

בחודש דצמבר 2021 הגישו העותר ואחרים (להלן ביחד: העוררים) ערר לועדת הערר המחוזית לתיכנון ולבניה של מחוז מרכז (להלן: ועדת הערר), על ההחלטה להעניק את היתר הבנייה.

במסגרת הערר נטען כי הסיכון הבטחוני הנשקף מהקמת חוות השרתים לא עמד לנגד עיניהם של הגורמים בועדה המקומית אשר נתנו את היתר הבניה; וכן כי נפלו פגמים נוספים בהליך קבלת ההחלטה להעניק את ההיתר.

...

ברי כי חוסר שביעות רצונו של העותר מתוצאות ההליכים הקודמים שנקט, אינו יכול להצדיק פנייה לבית משפט זה, בניסיון לבצע "מקצה שיפורים". זאת ועוד: דין עתירתו של העותר לביטול היתר הבנייה להידחות על-הסף מחמת שיהוי כבד (ששלושת יסודותיו מתקיימים בענייננו כמפורט לעיל); ומשום שעסקינן ב"מעשה עשוי".

לפיכך, מקומן של טענות העותר, גם בהקשר זה, הוא בשלב התכנוני הרלוונטי, לפי העניין; ואין מקום להיעתר לבקשת העותר ולהורות למדינה לקבוע הוראות כלליות בעניין זה. יודגש המובן מאליו, חזקה על הגורמים המקצועיים כי נתנו דעתם להיבטים שונים הנלווים להקמת המבנה ולשימוש בו, במסגרת היתר הבנייה.

בהינתן כל האמור, העתירה נדחית על-הסף.

הנאשם הוא בעל זכות חכירה במקרקעין הרשומים כגוש 11410 חלקה 12 ברחוב חנה סנש 20 שבקרית טבעון (להלן: "המקרקעין") שייעודם מגורים; הנאשם ביצע, החל מיום 7.2.13 ועד ליום 2.4.14, במקרקעין עבודות כדלהלן: עבודות פיתוח הכוללות הקפת קירות פיתוח, קורות תומכים, אדניות ומהלך מדרגות מבטון, וריצוף משטחים, בשטח כולל של כ 100 מ"ר וזאת תוך ביצוע עבודות חפירה או מילוי המשנים את פני הקרקע.

ביום 11.2.13 הגיש הנאשם בקשה להיתר לעבודה שביצע וביום 11.9.13 אושרה הבקשה – בכפוף להעתקת הגדר לגבולות המקרקעין ובטול שביל הגישה החורג מתחומי המקרקעין; הנאשם הגיש ערר על החלטה זו וביום 5.3.15 נדחה עררו; הנאשם הגיש עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים- עת"מ 35374-04-15, אשר נמחקה על ידו בתאריך 6.7.15, לאור המלצת בית המשפט.

תו"ב 47071-10-10 מדינת ישראל הועדה המקומית לתיכנון ובניה שוהם נ' עופר בריש צוקרמן (2.1.14) בגין הרשעת הנאשמים בבצוע עבודות במקרקעין ללא היתר ובצוע שימוש במקרקעין ללא היתר, הושתו על כל אחד מהנאשמים 25,000 ₪ קנס, התחייבות וצו התאמה.

...

לאור האמור, בשים לב לנסיבות העבירות אני סבורה כי מתחם העונש ההולם את נסיבות העבירות נע בין קנס כספי בסכום של 35,000 ₪ ועד 70,000 ₪ בנוסף לעונשים נלווים.

לאור האמור ולאחר שנתתי משקל למכלול השיקולים, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: קנס בסך של 45,000 ₪ או 2 חודשי מאסר תמורתו.

אני מורה לנאשם להפסיק השימוש ולהרוס את המבנה שבנה כפי המתואר בכתב האישום.

ערעור מינהלי על החלטת ועדת הערר לפיצויים והיטל השבחה בעירית רחובות מיום 15/8/2022, אשר דחתה ערר שהגישה המערערת, על החלטת שומה של הוועדה המקומית לתיכנון ובניה ברחובות באשר להיטל השבחה שהוטל על המערערת.

ביום 17/4/2019 אישרה הועדה המקומית לתיכנון ולבניה בקשה להיתר בניה להקמת ביניין מגורים בן 8 קומות (16 יח"ד) וכן קומה חלקית מעל מרתף החניה בהתבסס על התוכנית הנ"ל. בעקבות זאת הוציאה הוועדה המקומית למערערת הודעת חיוב בהיטל השבחה על יסוד שומה מטעמה (השמאים אוהד דנוס ורועי אייל), ע"ס 2,669,700 ₪ (מתוכם 68%, 1,886,950 ₪ בגין מרכיב המכר, והיתרה, 32%, 782,750 ₪ בגין מרכיב ההיתר).

הדברים נכונים ביתר שאת, כאשר לא מדובר בשאלות משפטיות, אלא בשאלות שמאיות מובהקות (עמ"נ (חי') 13022-12-08 רות הרשקו נ' הוועדה מקומית לתיכנון קרית אתא (1/7/2009), פס' 16; בר"מ 6547/14 ‏הועדה המקומית לתיכנון ולבנייה עמק חפר נ' חרב לאת כפר שיתופי לחקלאות בע"מ (29/12/2014), פס' 19).

...

מטעמי יעילות, אני מורה לשמאית להשיב באופן מפורט ומנומק לפניית ועדת הערר לעיל בעניין "אמדן היטל ההשבחה". הסבריה יבואו בפני ועדת הערר, אשר תתן החלטה משלימה בענין זה. באשר לטענת המערערת להתעלמות השמאית מהבדלי הצפיפות במצב התכנוני החדש ומאי קביעת מקדם הפחתה בגין כך, השיבה השמאית במענה לשאלות ההבהרה שהציגה ועדת הערר, כי טענה זו הועלתה לראשונה בערר ושהיא לא גובתה בתימוכין בעסקאות להשוואה, ולכן לא היה מקום לקבוע הפחתה בגין שוליות.

לפיכך, ומטעמי יעילות, אני מורה לשמאית המכריעה להשלים את תשובתה בעניין מקדם הצפיפות.

משהעתירה מתקבלת אך בחלקה, ולא בחלק העיקרי שלה, מצאתי להורות על הוצאות בצד הנמוך, ואני מורה למערערת לשלם למשיבה סך של 8,000 ש"ח בגין הוצאות ושכ"ט הליך זה. ניתן היום, ד' אייר תשפ"ג, 25 אפריל 2023, בהעדר הצדדים.