ערר על החלטת בית משפט מחוזי בתיק גניבת אקדח

רקע ביום 13.10.2017 הוגש כתב אישום נגד העורר המייחס לו עבירה של רצח, קבלת רכב גנוב ושיבוש מהלכי משפט.

לשם כך הצטייד העורר באופנוע גנוב ובאקדח שנשדד מבעליו.

אשר לקצב היתקדמות ההליך, בית המשפט המחוזי ציין כי התיק העקרי מתקרב "לקראת סיום, גם אם הדבר יארך עוד מספר חודשים". על החלטה זו הוגש הערר שלפניי.

...

לא למותר להזכיר עוד את החשש הגבוה משיבוש מהלכי משפט ומהימלטות מאימת הדין, הן בשים לב לחומרת העבירות ולעונש הצפוי בגינן (בהקשר זה, ראו החלטתי בבש"פ 2237/19 מדינת ישראל נ' פלונית (3.4.2019) וההפניות שם), והן בשים לב להתנהלותו הספציפית של העורר, לפני מעצרו וגם לאחריו.

סוף דבר: אני מורה על דחיית הערר ועל קבלת בקשת המדינה.

אני מורה על הארכת מעצרו של העורר בתשעים ימים החל מיום 7.6.2022 או עד למתן פסק דין בתפ"ח 17506-10-17 בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, לפי המוקדם.

בבית המשפט העליון בש"פ 268/21 לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן העורר: שקד דרור נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט נ' אבו טהה) בבע"ח 1580-08-20 מיום 17.12.2020 תאריך הישיבה: ו' בשבט התשפ"א (19.1.2021) בשם העורר: עו"ד אורי דייגי; עו"ד טל כהן טביבי בשם המשיבה: עו"ד עדי שגב ][]החלטה

על פי המיוחס לו בכתב האישום, לשם ביצוע הרצח הצטייד העורר באופנוע גנוב (שעליו הותקנה לוחית רשוי גנובה), ובאקדח גנוב חצי אוטומאטי.

מכאן הערר שלפניי, שבו משיג העורר על החלטת בית המשפט בכמה ראשים: ראשית, בכל הנוגע לחומרי החקירה בתיק אור יהודה נטען כי אלה נדרשים להגנת העורר הן משום שהתנהלות החוקרים באותו תיק הביאה את העורר לשמור על שתיקה בחקירותיו בהליך הנוכחי; הן משום שיש באותו תיק ראיה לכך שמישהו מנסה להפליל את העורר וייתכן כי אותו אדם ניסה להפלילו גם כאן.

...

בין השניים פרץ סכסוך ועל רקע האמור החליט העורר לרצוח את מלכה.

איני רואה להיעתר לטענות העורר בנושא זה. נציגת המשיבה מסרה בדיון שלפניי את טבלת הידיעות שהועברה לעיון בא כוח העורר בדבר היחסים בין מלכה לבין העורר, הסכסוך ביניהם וכן על מעורבות של מלכה בסחר בסמים וציינה כי נתונים אלה, לצד תוספת שהתבקשה על ידי העורר הועברו לידי ההגנה, בהתאם לרלוונטיות שלהם לתיק החקירה.

לפיכך, ובהינתן חזקת התקינות המינהלית העומדת לטובת גורמי החקירה והתביעה – שלא נסתרה בערר שלפניי – הבקשה נדחית במישור זה (ראו למשל עניין דולינסקי, פסקה 6; בש"פ 2161/16 מדינת ישראל נ' פלוני, פסקה 12 (4.4.2016); עניין אברהמי, פסקה 8).

סוף דבר: הערר מתקבל בחלקו כאמור בפסקה 12 לעיל.

בבית המשפט העליון בש"פ 265/21 לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן העורר: שקד דרור נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטת ד' כהן) במ"ת 17501-10-17 מיום 16.12.2020 תאריך הישיבה: ו' בשבט התשפ"א (19.1.2021) בשם העורר: עו"ד אורי דייגי; עו"ד טל כהן טביבי בשם המשיבה: עו"ד עדי שגב ][]החלטה

ביום 13.10.2017 הוגש נגד העורר כתב אישום המייחס לו עבירות של רצח, קבלת רכב או חלק גנובים ושיבוש מהלכי משפט, לפי סעיפים 300(א)(2), 413י ו-244 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, בהתאמה.

לפי הטענה, לשם ביצוע הרצח הצטייד העורר באופנוע גנוב, שעל גבו הותקנה לוחית רשוי גנובה של אופנוע אחר, וכן הצטייד באקדח גנוב חצי אוטומאטי.

נטען כי גם בתיקי רצח ניתן להורות על מעצר בפקוח אלקטרוני, בשים לב לכך שבנסיבות המקרה דנן העורר עצור למעלה משלוש שנים.

...

להערכת בא כוח העורר, יידרש פרק זמן ממושך להשלמת ההליך, ומתן משקל הולם לחזקת החפות בנסיבות שלפנינו, ראוי שיוליך למסקנה כי תיבחן האפשרות למעצר בפיקוח אלקטרוני.

לא שוכנעתי כי לפנינו מקרה חריג המצדיק בחינה של חלופת מעצר, בשים לב לעוצמתו הגבוהה של הסיכון הנשקף מהעורר על רקע אפיוניו של מעשה הרצח ועברו הפלילי, ובהינתן הטעמים להימשכות ההליך עליהם עמד בית המשפט המחוזי.

הערר נדחה אפוא.

בבית המשפט העליון בש"פ 5385/23 לפני: כבוד השופט ח' כבוב העורר: סארי משלב נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בתיק מ"ת 37948-06-23 שניתנה ביום 11.7.2023 על ידי כבוד השופט עמית מכלס תאריך הישיבה: א' באב התשפ"ג (20.7.2023) בשם העורר: עו"ד יוסף פארס בשם המשיבה: עו"ד גל הרניק בלום ][]החלטה

על כן, לקראת סוף שנת 2022, במועד שאינו ידוע במדויק, גנב אעסף 11 קופסאות של כדורי אקדח (להלן: הקופסאות) ופנה לעורר במטרה שימכור את הקופסאות, תוך שהוסכם כי העורר יקבל תמורה של 4,000 ש"ח. בהמשך לכך, ביום 27.10.2022, העביר אעסף לעורר 10 מהקופסאות; אותן העורר מכר ואז העביר חלק מן התמורה לאעסף.

יצוין, כי עובר לדיון ביום 02.07.2023, ניתנה החלטה בעיניינו של אבו חייה על-ידי בית משפט זה. בתמצית, בהתאם לאישום השלישי בכתב האישום, אבו חייה הכיר את אעסף משירותם המשותף במישטרה בעת הרלוואנטית, והוא הואשם בכך שמסר לאעסף קופסה אחת של כדורי אקדח וקיבל תמורתה 300 ש"ח. במסגרת בש"פ 4651/23 (השופט י' עמית), ניתן תוקף להסכמות הצדדים כך שיוסר מעצר הבית בו היה נתון אבו חייה, עד לתום ההליכים המשפטיים בעיניינו.

...

בדיון שנערך לפניי ביום 20.07.2023, חזר בא-כוח העורר על הטעמים המפורטים בערר, ובעיקרם טענתו לקיומה של אפליה בין העורר ובין אבו חייה אשר בשלב זה אינו נתון אפילו במעצר בית.

מנגד, טענה באת-כוח המשיבה, כי דין הערר להידחות, בהינתן הבחנה רלוונטית בין עניינם של העורר ושל אבו חייה; ובהינתן תסקיר המעצר שצפוי להתקבל בעניינו של העורר, ואשר לאחר קבלתו ניתן יהיה לשקול מחדש את מעצרו.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בערר על נספחיו ונתתי דעתי לטענות באי-כוח הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דינו להידחות.

הערר נדחה, אפוא.

בבית המשפט העליון בש"פ 12/24 לפני: כבוד השופט י' עמית העוררת: מדינת ישראל נ ג ד המשיב: פלוני ערר על החלטותיו של בית המשפט המחוזי בחיפה בתיק מ"ת 58937-08-23 מיום 15.11.2023 ומיום 31.12.2023 שניתנו על ידי כב' השופט ניצן סילמן תאריך הישיבה: כ"א בטבת התשפ"ד (2.1.2024) בשם העוררת: בשם המשיב: עו"ד מוחמד סראחנה; עו"ד מיטל חן רוזנפלד עו"ד באסל פלאח ][]החלטה

השאם, שאדי והאחר הצטיידו באקדח, ברכב גנוב מהשטחים מסוג מאזדה (להלן: המאזדה), ברכב נוסף מסוג טויוטה, בחומר דליק ובשני מנויי סלולאר שרכשו (להלן: המנויים המבצעיים).

...

מצב דברים זה מעמיד את החשוד בפני דילמה: "אין זה סוד כי במישור הראייתי, זכות השתיקה היא בבחינת שטר ושוברו בצידו, באשר השתיקה יכולה לשמש חיזוק ואף סיוע לראיות התביעה. אך האם יש לזקוף את השתיקה לחובתו של נאשם גם במישור דיני מעצר עד תום ההליכים? שאם נאמר כך, נמצאנו מעמידים את הנאשם בדילמה קשה. מחד, זכותו של הנאשם לכלכל את הגנתו כפי הבנתו, ובמסגרת זו לשמור על זכות השתיקה, אם בהליכי החקירה ואם בהליכי המשפט. מנגד, וככל שנזקוף את השתיקה לחובת הנאשם גם בהליכי המעצר, משמעות הדבר היא שהנאשם נועל על עצמו את דלת תא המעצר ומפקיד את המפתחות בידי סוהריו עד אשר יתרצה ו'ישבור' את שתיקתו" (החלטתי בבש"פ 1748/11 יחזקאל נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (10.3.2011)).

יפים לענייננו דבריו של השופט נ' הנדל בבש"פ 5588/12 ניאמצ'יק נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (24.9.2012): "ראיות נסיבתיות מוצלחות בסיום המשפט, נשענות על שתי קומות. הראשונה – ראיות מסוימות הוכחו מעל לכל ספק סביר. השנייה – של [כך במקור – י"ע] אף שראיות אלו אינן ישירות, השתלבותן ביחד יוצרת פסיפס המוביל לתוצאה הגיונית אחת והיא הרשעת הנאשם. מה המצב בראיות לכאורה? באשר לקומה הראשונה, יש לבחון האם כל אחת מהראיות לכשעצמה הוכחה לכאורה. באשר לקומה השניה, העניין מורכב. תיתכנה שלוש אפשרויות. הראשונה – הראיות לכאורה הנסיבתיות מובילות לתמונה ברורה של תוצאה הגיונית אחת. אם כך, כמובן, עמדה התביעה בנטל. השנייה – הראיות לכאורה הנסיבתיות אינן מובילות למסקנה מרשיעה אחת, גם אם יינתן להן מלוא המשקל, ואף בהערכה שכך יהא לאחר סיום ההליך העיקרי. היה וכן, לא עמדה התביעה בנטל המקדמי לגבי אותה עבירה. השלישית – עניינה כולל גם מעין מקרה גבול. הראיות לכאורה הנסיבתיות עשויות, לאחר שיעובדו בהליך המשפטי, להביא להרשעת הנאשם, וזאת ברמה של סיכוי סביר להרשעה. אם כך, עמדה התביעה בנטל הנדרש בהליך הביניים של מעצר עד תום ההליכים" (הדגשה בקו תחתון הוספה – י"ע).

סוף דבר: הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להתקבל, ואני מורה על המשך מעצרו של המשיב מאחורי סורג ובריח עד תום ההליכים נגדו.