לבקשה צרפו את "עמדת המדינה בעיניין הליך סע"ש 75838-01-19" [ההליך בעיניינה של המבקשת] מיום 3.12.20 שבה נכתבו הדברים הבאים: "בעיניינו של מר מנחם ישעיהו, שהנו עד בהליך, הוחלט להגיש כתב אישום בגין גניבה ממעביד, בכפוף לשימוע. הליכי השימוע טרם הסתיימו. כל העדים שהוזמנו להעיד בהליך שבכותרת, למעט התובעת, אורית ישעיהו, צפויים להיות עדי תביעה בהליך הפלילי העתידי, ככל ויוחלט על הגשת כתב אישום נגד מר ישעיהו. עוד יצוין כי תיק החקירה בעיניינה של הגב' אורית ישעיהו ניסגר מחוסר ראיות, אך להבנתנו צפוי להיות מוגש ערר על החלטת הסגירה. עדים בהליך הפלילי מונחים שלא לדבר על נושא עדותם עם אף מעורב אחר, וזאת על מנת שלא לזהם או לשבש את ההליך הפלילי. מטבע הדברים, וכאשר הסוגיה המונחת לפתחו של בית הדין לעבודה הנכבד היא הסוגיה שבליבת המחלוקת בהליך הפלילי, אין מקום, לעמדתנו, שעדים אלו ימסרו עדות בבית הדין בסוגיה שבמחלוקת, לפני שמסרו עדות בהליך הפלילי. תוצאה כזאת עלולה לזהם את ההליך הפלילי העתידי...." (להלן גם: עמדת המדינה).
עם זאת, "המחלוקת בעיניין טענת המעילה היא כה מרכזית בשני ההליכים, כך ששיקולי החסכון והיעילות שתמכו בקבלת הבקשה לאיחוד הדיון מלכתחילה, בצרוף השיקולים שנימנו לעיל בדבר עמדת המאשימה לגבי אפשרות של שבוש ההליך הפלילי והעדר האפשרות בנסיבות שנוצרו לנהל הליך הוגן ושוויוני, גוברים על עניינה של התובעת בבירור תביעתה ללא עיכוב, ועל העיתוי הבעייתי שבו הוגשה הבקשה".
לנוכח האמור הורה בית הדין על איחוד הדיון בתביעת המבקשת עם תביעתו של מר ישעיהו, וקבע כי הדיון בהליכים המאוחדים יידחה עד להכרעה בהליכים הפליליים בעיניינם של מר ישעיהו ושל המבקשת תוך שציין כי "כך כבר נקבע לגבי תביעת מני בהסכמתו". עוד קבע בית הדין כי המבקשת ומר ישעיהו "יגלו לנתבעים את חומרי החקירה שהתקבלו אצל מני במסגרת הליך השימוע לפני הגשת כתב אישום, תוך 30 ימים".
על החלטה זו הגישה המבקשת את בקשת רשות העירעור שלפנינו.
על כן ובשים לב גם ליתר השיקולים שהוזכרו בהחלטה מיום 2.2.21, לרבות השאלה אם אכן ניתן לחייב את המבקשת בהמצאת חומרי חקירה מתיקו של בעלה, אנו סבורים שיש להשיב את הדיון בשאלת גילוי חומר החקירה בעיניינו של מר ישעיהו לבית הדין האיזורי.
...
ביום 19.8.20 ניתנה החלטת השופט גולדברג לפיה "בית הדין אינו נעתר בשלב זה לבקשת הנתבעים לעיכוב ההליך... על פי טענת הנתבעים טרם הוחלט על הגשת כתב אישום נגד התובעת. בנסיבות אלה, אין מקום לעיכוב ההליכים...".
ביום 26.11.20 הגישו המשיבים "בקשה לאיחוד תיקים ולזימון עד ולדחיית מועד דיון". בין היתר טענו המשיבים כי בין שתי התביעות יש קשר הדוק הן בשאלות השנויות במחלוקת, הן בראיות, הן בעדים, הן בתצהירי העדות הראשית של הצדדים ובעיקר בשל טענת המשיבים לגניבה משותפת על ידי המבקשת ומר ישעיהו.
יצוין כי המבקשת הגישה לבית הדין האזורי את עמדת הפרקליטות האמורה ביום 10.1.21, ובהחלטת בית הדין מאותו היום נקבע: "בשלב זה מעכב בית הדין את ביצוע סעיף 10 להחלטתו מיום 4.12.20 עד לקבלת החלטת בית הדין הארצי לעבודה בבר"ע 43376-12-20".
ביום 2.2.21 ניתנה החלטתי לפיה:
"לאחר עיון בבר"ע מוצע למבקשת למחוק את הבקשה בכל הנוגע לאיחוד הדיון. זאת משמדובר בהחלטה דיונית מובהקת ולאור ההלכה שלפיה אין הכרח שתהיה חפיפה מושלמת בין הליכים, כמו גם לנוכח עמדת המדינה מיום 3.12.20 שצורפה לתיק.
על כן ובשים לב גם ליתר השיקולים שהוזכרו בהחלטה מיום 2.2.21, לרבות השאלה אם אכן ניתן לחייב את המבקשת בהמצאת חומרי חקירה מתיקו של בעלה, אנו סבורים שיש להשיב את הדיון בשאלת גילוי חומר החקירה בעניינו של מר ישעיהו לבית הדין האזורי.
סוף דבר - ניתנה רשות ערעור והערעור מתקבל בכל הנוגע לגילוי חומרי החקירה, והדיון בשאלה זו יושב לבית הדין האזורי כמפורט לעיל.
