ערר על החלטות בית משפט לתעבורה בפתח תקווה

לפניי ערר על החלטת בית המשפט לתעבורה בפתח תקווה מיום 9.3.17, בהפ"מ 11354-01-17, בגדרה הורה על הארכה שניה במספר של פסילה מנהלית שהוטלה על העוררת עקב מעורבותה בתאונת דרכים קטלנית.

...

סבורני כי האיזון שבין התנהלות המשיבה ובטחון הציבור, למול זכות העוררת לפגיעה מידתית בזכויותיה וכן הנזק שנגרם לה כתוצאה מהפסילה, יימצא בקיצור תקופת הפסילה.

אין בידי לקבל את טענת העוררת, כי העובדה שרישיונה לא נפסל על אתר, מלמדת, בהכרח, על היעדר מסוכנות ועל היעדר הצדקה להארכת הפסילה המנהלית.

לאור המקובץ, הערר מתקבל בחלקו.

לפניי ערר על החלטת בית המשפט לתעבורה בפתח-תקווה, מיום 4.6.17, בא"ש 11652-05-17, בגדרה נדחתה בקשת העוררת לביטול הודעת איסור השמוש ברכבה, שמספרו 37-666-56 (להלן: "הרכב").

...

אין בידי לקבל את טענת העוררת, לפיה שיעור החריגה מהמשקל המותר גובל בברירת קנס.

עוד אציין בשלב זה ומבלי לקבע מסמרות בעניין, כי אינני מקבל את טענות העוררת, לפיהן יש לבטל את הודעת איסור השימוש מהטעמים המפורטים בסעיף 57ב(ב) לפקודת התעבורה.

לאור המקובץ, הערר נדחה.

דיון בפתח הדברים ייאמר, כי צודקת המשיבה בטענתה, לפיה המבקש אינו הבעלים של הרכבים, וכי הבעלים הנה חברת סלמאן והבה ובניו בע"מ; אלא שהמבקש הצהיר כי הנו הבעלים של החברה, ולכן לא מצאתי לנכון לדחות את הבקשה אך מן הטעם הזה.

אמנם המאשימה הפניתה לנסיבות בתיק ע"ח 15624-12-17 מדינת ישראל נ' מ.ע. חופרי שוקת בע"מ ואח' הנ"ל, אך כאמור לעיל, פסיקת בית המשפט המחוזי אינה אחידה בסוגיה זו. וכך בעיניין עמ"ת 49813-09-17 מדינת ישראל נ' סויסה הובלות בע"מ הנ"ל נדון גורר בחריגת משקל של 6.438% וגרור בחריגת משקל של 28.64% ונדחה ערר על החלטת בית המשפט לתעבורה בפ"ת לפיה בוטל איסור שימוש מינהלי על הגורר.

...

ואולם משקל האינטרסים הציבוריים של שמירה על שלום ציבור המשתמשים בדרך והרתעת נהגי רכבי המשא המובילים מטענים חורגים, צריך שיהא מכריע במקרה זה. ראה ע"ח (מחוזי חי') 36394-08-15 סועד עלי נ' מדינת ישראל לשכת תביעות תעבורה חיפה (פורסם בנבו, 20.08.2015): "הזכות והצורך של העורר להתפרנס אינם גוברים על החובה לשמור על בטחון הציבור." וראה גם ע"ח (מחוזי חיפה) 70323-01-19 מיט 2 איט בע"מ נ' מדינת ישראל, 5.2.19: "מקובלת עליי אף קביעתו של בית משפט קמא כי למרות הפגיעה בעיסוקיה של העוררת יש צורך בשמירה על הציבור ומניעת סכנה העולה מהשימוש המבוצע ברכב מושא הערר." אכן, הטלת איסור שימוש ברכב נושאת משמעויות כלכליות, וישנה פגיעה מסוימת בעיסוקו של המבקש.

בנסיבות אלה, אני דוחה את הבקשה בכל הנוגע לרכב הגרור שמספרו 9665979.

כן אני מורה, כי הרכב הגורר שמספרו 2812958 ישוחרר, אך החלטתי זו תיכנס לתוקף ביום 27.2.19 בשעה 12.00.

בפניי ערר על החלטת בית המשפט לתעבורה בפתח תקווה (כב' הש' שלזינגר-שמאי), מיום 2.2.18, בפ"מ 10611-01-18 לפיה הורה על הארכה הפסילה המנהלית בעיניינו של העורר למשך 45 ימים נוספים.

...

לאור כל האמור, יש לדחות את הערר ולהותיר את החלטת בימ"ש קמא על כנה.

דיון ומסקנות ייאמר מיד כי דין הערר להידחות.

בכלל נסיבות אלה, כשהבקשה הוגשה בתוך תקופת הפסילה, וממילא אף לגרסת העורר בהחלטה שניתנה בפער של ימים ספורים בלבד, בד בבד עם תקופת הארכה של 45 ימים, ונוכח שיקולי מסוכנות העורר, חומרת העבירה וצרכי השלמת חקירה, מצאתי כי החלטתו של בימ"ש קמא הינה סבירה שנומקה כדבעי, ואין מקום להתערב בה. לפיכך, אני מורה על דחיית הערר.

רקע ערר על החלטת בית המשפט לתעבורה בפתח תקווה (כב' סגנית הנשיאה, השופטת טל אוסטפלד-נאוי) מיום 11.6.17, אשר דחה את בקשת העורר לעיון חוזר בהחלטה לפסול אותו מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה עד למתן פסק דין בעיניינו.

...

בסיכומו של דבר, מעיון בפסיקה האמורה, ומבלי למצות את האפשרויות הקיימות, עולה כי יש מקום לקציבת הפסילה או לסיווגה בנסיבות חריגות כגון חולשה בעוצמת הראיות לכאורה, שיהוי בהגשת בקשת הפסילה וכיוב'.

בנסיבות אלה, ובאיזון בין השיקולים השונים, סבורני כי לא נפלה שגגה בהחלטת בית משפט קמא.

סוף דבר אשר על-כן, הערר נדחה.