שלושה עררים מאוחדים, על החלטות בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת מ' אילני) במ"ת 62114-12-17, שניתנו בתאריכים 30.1.2018, 1.2.2018, 19.2.2018, 6.3.2018, בגדרן הורה בית המשפט על מעצרם של שניים מן העוררים, ועל שחרורם של שניים אחרים למעצר בית מלא.
בהחלטתו מיום 30.1.2018, סקר בית משפט קמא את מסכת הראיות לכאורה הכוללת, בין היתר, את המניע שמקורו לכאורה בחשדות כנגד המתלונן; את התיכנון לכאורה שקדם לארוע, ואת הודעותיו של אדם בשם מרואן, חבר מישפחת העוררים (להלן: מרואן), מהם עולה כי הבחין בחוסיין כשהוא יושב ברכבו של סאמר במושב שליד הנהג, לפני צאתם אל בית מישפחת ג'בר. בנוסף, תשתית הראיות הלכאורית כוללת סרטונים המלמדים על נתיב הנסיעה והבריחה של התוקפים מבית מישפחת המנוח וזיהוי לכאורי של הרכב של סאמר בסרטונים; הודעת מוסטפא כי זיהה את עוביידה כאחד מבין התוקפים בשל עינו העשויה מזכוכית; טביעת אצבע של עבד אלעזיז על אלה שנמצאה בנתיב הבריחה; שריד ירי אחד בשערו של חוסיין ושריד ירי אחד בשערו של עוביידה ועוד אחד בידו.
...
כשלעצמי, אני סבור כי האדם השלישי והרביעי הנחזים בסרטון, הפסיקו לרוץ בעליה, מאחר שמישהו הגיע מולם, וייתכן כי לא רצו לעורר חשד.
אציין כי גם בית משפט קמא הגיע למסקנה זו, אך הורה על מעצרו של חוסיין עד לתום ההליכים נוכח עצמת עילת המעצר ב"משולש" הכוחות: עצמת עילת המעצר – עצמת הראיות – טיבה של חלופת המעצר (וראו החלטתי בבש"פ 6722/15 ניג'ם נ' מדינת ישראל (26.110.2015).
לאור האמור לעיל, אני סבור כי ניתן להסתפק במעצר בפיקוח אלקטרוני, גם לגבי חוסיין ועבד אלעזיז.
