ערר לעליון על החלטת מעצר עד תום ההליכים

על החלטת בית המשפט הנ"ל, הוגש ערר לבית המשפט העליון על ידי המשיבה, שנדון במסגרת בש"פ 5911/23, ושם נקבע, בין היתר, כדלקמן: "משלא עלה בידי ב"כ הצדדים להגיע לנוסח מוסכם, אעשה זאת אני, בהמשך להחלטות מיום 6.8, 9.8, 24.8, שני הדיונים, ושיג ושיח עם סיומם... נקבע אפוא בזאת, כי אין עוד עוררין בשלב זה על קיומן של ראיות לכאורה, גם אם ניתן להצביע על כירסום מסוים לגבי מקצת הוראות החיקוק שלפיהן הואשמו המשיבים באישומים אחדים. בד בבד, ישנם טענות חשובות, הראויות לדיון במסגרת התיק העקרי". עוד המשיך וקבע בית המשפט העליון: "שירות המבחן יגיש תסקיר. בית המשפט המחוזי ישקול את סוגיית המעצר בבית המעצר, או מעצר בית, או מעצר בפקוח אלקטרוני, וייתן החלטה כחוכמתו ... טענת הצדדים בסוגיית המעצר שמורות להם. מצדי אינני נוקט עמדה." (ראה החלטה מיום 28.08.2023) בהמשך ובהתאם להחלטת בית המשפט העליון, התקבלו תסקירים בעיניינם של המבקשים, שבסופו של יום, לא באו בהמלצות לשיחרורם לחלופות המעצר שנבחנו.

עוד בהקשר זה, הפנה הסניגור להחלטת המותב העקרי: "אין ספק כי ניהול הליך פלילי בהיעדרו של נאשם בודאי בהליך הוכחות המתנהל בבית משפט המחוזי הוא הליך חריג ולא מקובל. עם זאת, אנו מצויים בתקופה חריגה מאד ונדמה כי לא המחוקק ולא הפסיקה חשבו שנצטרך להיתמודד עם מצב בו הנאשם עצור עד תום ההליכים שבן מישפחה קרוב שלו, אזרח מצוי בנגוד לרצונו באיזור לחימה נגד המדינה.

...

בנסיבות אלה, בשים לב להשלכות הקשות שיש על מצבו של הנאשם, נדמה כי באופן חריג ניתן להיעתר לבקשתו.

על רקע המתואר לעיל, ולאחר שהקשבתי לטיעוני ב"כ הצדדים ועיינתי בכלל האסמכתאות הרלוונטיות, ונתתי הזדמנות לב"כ הצדדים לבחון את כלל הערבים, הן אלה שנבחנו בפני שרות המבחן והן אלה שנבחנו על ידי הצדדים בבית המשפט, וכן שקלתי את מכלול השיקולים הרלוונטיים, שוכנעתי שיש מקום לעיון מחדש בעניינם של המבקשים, וזאת מהטעמים והנימוקים שעמדו עליהם ב"כ המבקשים בתמצית, כמפורט לעיל (ראה סעיף 14).

אשר על כן, הנני מורה כדלקמן: המבקש 1 – המבקש יועבר למעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, במתכונת של מעצר בפיקוח אלקטרוני ברחוב אלמלק בת 3077, בכפר קלנסוואה, תחת פיקוחם של אלדריבי פאיז, אלדריבי סעיד, אלקאדי צבאח, עבד אל חי עלא-אלדין, נסאסרה מוסא, אלקאדי ממדוח, סייד עבד אל רזאק, לסירוגין.

רשמתי בפני, כי המבקשים לא מחוברים לקוצב לב. מורה על עיכוב החלטתי ל-48 שעות.

כאן המקום להבהיר, שבמועד זה היה המשיב עצור עד להחלטה אחרת בת.פ 52446-06-16 , בהמשך נעצר עד תום ההליכים על ידי בית משפט המחוזי, ובית משפט העליון דחה ערר שהוגש על החלטה זו, כך שבפועל המשיב עצור עד לתום ההליכים בהליך אחר, שם קיימים תנאים שרירים, כמו גם צו עיכוב יציאה מן הארץ.

...

סוף דבר, לאחר ששקלתי את הפגיעה בזכויות המשיב הנלווית להחזקת התפוסים, בעיקר לאור פרק הזמן הממושך שחלף מעת תפיסתם (למעלה מ-4 חודשים).

ומאידך, שקלתי את חומרת העבירות נשוא החשד, את התשתית הראייתית שבבסיסן ואת תכלית המשך התפיסה, כפי שנטענה ע"י ב"כ המבקשת, קרי, הכוונה לעשות שימוש בתפוסים כראיה בהליך הפלילי העתיד להתנהל נגד המשיב, עוד בחנתי את הצורך בהמשך החזקת התפוסים (המפורטים בעי/7) לשם מיצוי החקירה המסועפת ורבת רבדים, אני מוצאת שיש להיענות לבקשת המבקשת ואני מורה על המשך החזקת התפוסים לתקופה נוספת של 90 ימים מיום 31.1.21 סוף דבר, הבקשה להארכת ערבויות ותנאים מגבילים- נדחית, ואילו הבקשה להחזקת התפוסים- מתקבלת בחלקה באופן שתקופת התפיסה מוארכת למשך 90 ימים, הכל על פי המפורט לעיל.

המזכירות תעביר החלטתי לב"כ הצדדים.

בהחלטה מיום 4.6.2020 הורה בית הדין הצבאי המחוזי (השופט רס"ן ח' בלילטי) על מעצרו של העותר עד לתום ההליכים, לאחר שמצא כי "קיימות בתיק ראיות ישירות וברורות" להוכחת המיוחס לעותר, וכי "קמות במקרה זה עילות מעצר משמעותיות ובולטות". בית הדין עמד על המסוכנות הרבה הנשקפת מהעותר, בין היתר בהיבטיה הצבאיים נוכח מקום העבירה ואופן ביצועה, תוך ניצול שרותו המשותף של העותר עם נפגעת העבירה, וקבע כי "בעניינינו, קמה אף עילת המעצר הצבאית הייחודית בעוצמה גבוהה לאור תפקידו ודרגתו של הנאשם". כן נקבע, כי "עילות המעצר הקמות במקרה זה הנן בעוצמה גבוהה שאיננה מאפשרת הסתפקות בחלופה". ערר שהגיש העותר על החלטה זו נדחה ביום 18.6.2020 בהחלטה מפורטת של בית הדין הצבאי לערעורים (ע"מ 31/20).

אכן, ביחס לבתי המשפט האזרחיים, קובע סעיף 53(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים) את האפשרות להגיש בקשת רשות לערור לבית המשפט העליון על החלטת מעצר של בית המשפט המחוזי.

...

המשיבים טוענים בתגובתם כי דין העתירה להידחות הן על הסף והן לגופה.

יתרה מכך, נטען כי החלטות המעצר בעניינו של העותר מפורטות ומנומקות, ואף ככל שסבור העותר כי תוצאתן שגויה, בוודאי שאין מדובר במקרה המעורר חשש לחריגה מסמכות או לפגיעה בכללי הצדק הטבעי, אשר יש בו כדי להצדיק את התערבותו של בית משפט זה. דיון והכרעה לאחר עיון, הגעתי למסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף.

העתירה נדחית אפוא על הסף.

] לפניי בקשת רשות ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופט ע' כהן) בעמ"ת 42500-11-22 מיום 27.11.2022 במסגרתה דחה את הערר שהוגש ע"י המבקש על החלטת בית משפט השלום לתעבורה בבאר שבע (כבוד השופט א' אופיר) במ"ת 9126-08-22 מיום 10.11.2022 אשר בגדרה הורה בית המשפט על מעצרו של המבקש עד תום ההליכים נגדו.

כידוע, רשות לערור לבית המשפט העליון על החלטות שנבחנו בערר בבית המשפט המחוזי ("בגילגול שלישי") ניתנת במקרים חריגים בלבד, כאשר מתעוררת שאלה משפטית עקרונית או ציבורית או כשמתעורר חשש לאי צדק חמור או עוות דין (ראו החלטתי בבש"פ 8286/22 פלוני נ' מדינת ישראל (5.12.2022), בפיסקה 2).

...

כפי שיובהר, חרף טענותיו של המבקש, לא שוכנעתי כי מתעוררת בעניינו שאלה משפטית בעלת השלכות רוחב, וכן אינני סבורה כי הוא הוכיח קיומן של נסיבות חריגות המצדיקות מתן רשות לערור בגלגול שלישי.

ואולם, חרף האמור, אני סבורה כי אין מקום להתערב במסקנותיהן של שתי הערכאות דלמטה ולא ניתן לקבוע כי הן שגו ביישום הדין וההלכה באופן המצדיק מתן רשות לערור.

לאור כל האמור, דינה של בקשת רשות הערר להידחות.

סוף דבר- הבקשה למתן רשות ערר נדחית.

בקשה לעיון חוזר בהחלטה מיום 13.9.22 הקובעת קיומן של ראיות לכאורה ומעצרו של המבקש עד תום ההליכים.

(ראה לעניין זה בש"פ 1883/22 אבו ג'ודה נ' מ"י) ראשית אני רואה להדרש להפניית המבקש לסעיפים 22 ו- 30 להחלטת ביהמ"ש העליון בערר על החלטת המעצר.

...

ביהמ"ש העליון בפסקאות 22 ו- 30 להחלטתו, אליהן הפנה המבקש, למעשה חזר וקבע כי מדובר בצבר של ראיות שדי במשקלן כדי להצדיק בשלב זה את המסקנה לקיומן של ראיות לכאורה.

לאור כל האמור לעיל, אני בדעה כי לא חל מהפך ראייתי השומט הקרקע תחת טענות התביעה, אותה 'התהפכות קערה' הנדרשת בפסיקה.

לעת זו, הבקשה לעיון חוזר נדחית.