ערר לאישור תכנית שינויים לפני טופס 4

ביום 14.6.15 שלח מהנדס הוועדה מכתב "לכל המעוניין" בו אישר כי העותרת הגישה בקשה לקבלת טופס 4 לפני חודש וחצי וכי התקבלו חלק מהאישורים וכי "יש לציין שאין מניעה לקבלת טופס 4 לאחר השלמת כל התנאים". ביום 25.6.15 הגישה העותרת לוועדת הערר כתב ערר על החלטת הוועדה המקומית להורות לחברת חשמל להפסיק את אספקת החשמל לתחנה.

בישיבת ועדת הערר מיום 11.10.15 טען ב"כ העותרת כי היא "הגישה בקשה לשינויים לפי כל דרישות הוועדה המקומית, כולל הצורך לקבלת אישור התמ"ת שבקש בדיקת סקר סיכונים על ידי מכון מטעמו. דו"ח הסקר נתקבל לפני מספר ימים. בשורה התחתונה: תחנת הדלק עומדת בתקן כללי בטיחות ואין מניעה כלשהיא להפעילה במצבה הקיים. הסקר בוצע על ידי הנדסת בטיחות בע"מ – ובר. על סמך דו"ח זה היתקבל אישור התמ"ת". ב"כ הוועדה המקומית טען בדיון כי עד כה לא הושלמו התנאים לטופס 4.

ב"כ העותרת הגיש תשובה גם לתגובה זו וטען כי יש בתגובת ב"כ ועדת הערר כדי להמחיש "מסע רדיפה: בלתי חוקי, בלתי סביר ובלתי מידתי כלפי העותרת, לא רק בעצם נקיטת ההליך לפי סעיף 157א' לחוק, אלא אף במכשולים להסדרת ההיתר החדש". ב"כ העותרת טען כי ב"כ ועדת הערר היתעלם לחלוטין מהעובדה שבאשור משרד התחבורה נאמר במפורש כי: "אין לנו היתנגדות להקמת תחנת התדלוק המאושרת מתוקף תכנית מס' ג/13073 מתאריך 3.6.09". כמו כן טען כי העובדה שנותר לבצוע מדרכה אינו יכול לשמש טעם לניתוק החשמל.

...

כאשר בפסיקה נקבע לענין סעיף זה כי: "הסעיף מעניק כוח לרשות להורות על ניתוק תשתיות חיוניות כגון מים, חשמל וטלפון. זוהי תוצאה קשה. בדרך-כלל מוטב שצעד קיצוני כזה ייעשה לאחר הכרעה שיפוטית. בשל כך, גם המדינה מסכימה שיש להפעיל את הסעיף רק במקרים חריגים, יוצאי-דופן וקיצוניים. ואולם הדמיון של הבונה משגשג, ובמיוחד בדורנו. קמים מבנים ממבנים שונים למטרות מגוונות, לפעמים בהיתר ולפעמים שלא בהיתר. המחוקק הגיע למסקנה שיש להעניק לרשות של אזור, האחראית על התכנון והבנייה, כלי אכיפה דרסטי (וראה הסייג בסעיף 157א(ח) לחוק תכנון ובניה). בשל אפשרויות הבנייה הרבות החליט המחוקק, כנראה, שמוטב שלא להגביל את הסמכות על-ידי קביעת תנאי סף מגבילים, אחרת הבונה היצירתי ימצא את הפירצה. עם זאת, וכאמור, יש להגביל את השימוש בסעיף זה למקרים מתאימים על-מנת למנוע פירצה מסוג אחר, הפעם מכיוון הרשות. אין לעשות שימוש יתר בסעיף". ( עת"מ ( באר שבע) 287/03 דג סוף בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, אילת) ועוד נפסק כי - "כך גם קיומה של סכנה בטיחותית מיידית הינה רק אחד השיקולים בהפעלת הסמכות לפי סעיף 157א לחוק ולא תנאי הכרחי מוקדם להפעלתה, כשקיימת חזקה לקיומו של חשש כבד לבטיחות השימוש עקב ביצוע העבודות ללא היתר, ללא מנגנוני הפיקוח שנקבעו כדין וללא האישורים הנדרשים, כשמבוצעות עבודות אינסטלציה וחשמל בהיקף נרחב של יחידות במספר קומות לשימוש למגורים במקום לשימוש משרדי. ... הנ"ל מעלה חשש לסכנה בטיחותית בביצוע עבודות נרחבות בלא בחינה ואישור של גורמים כמו כיבוי אש, חברת החשמל ופיקוד העורף, כשבנייה בהיקף ובמהות שכזו מעוררת חשש לסיכונים בטיחותיים." (עת"מ (ת"א) 14840-05-16 הום פלייס מגורים והשקעות בע"מ נ' עיריית רמת גן (24.05.2016)).

בנסיבות אלה יש לומר, כי הנסיבות לא הצדיקו הוצאת הצו נשוא הערר ויש לקבל את העתירה.

אציין כי בנסיבות אני סבורה כי היום, נוכח כל השינויים שבוצעו בתחנה ונוכח עמדת משרד התחבורה, ממילא ראוי להחזיר הדיון לוועדה המקומית על מנת שתדון מחדש בבקשה לטופס 4, כפי שהוצע מלכתחילה על ידי ועדת הערר בדיון ראשוני בעתירה.

משלא מולאו התנאים בחלוף המועד המוארך, הגישו בקשה נוספת, שנדחתה תוך שנקבע, כי "לא ניתן להאריך את תוקף החלטת הועדה מעבר ליום 12/8/11 מה גם שהבקשה כוללת שינויים לעומת הבקשה שאושרה בעבר" וכי יש להגיש בקשה חדשה לתוספת בניה (החלטה מיום 10/8/11, נספח 4 לכתב תגובה לעתירה(.

מנהלת מחלקת הרשוי חזרה על העמדה כי ככל שלא תוסדר הבניה בהיתר מתאים נוסף, תנאי למתן טופס 4 ותעודת גמר הוא התאמת כל הקיים במיגרש להיתר מס' 20120057 משנת 2013, ובין השאר: מבנה קיים בצידו הצפוני של המיגרש: בתיק הבניין לא אותר היתר בניה למבנה שסומן להריסה בהיתר 2008 וגם בהיתר 2013 (שם סומן בכל החתכים והחזיתות להריסה למעט בתכנית קומת הקרקע).

הוראה לאשר טופס 4 ותעודת גמר בטרם הוסדר נושא חריגות הבניה עומדת בנגוד לכל דין ומתן סעד כמבוקש יביא למצב שבו חוטא ייצא נשכר, על חשבון הציבור.

" ובעניינינו, היה בידי העותרים להשיג כדין על כל אחת מההחלטות שנזכרו, ללא שהוי; ואילו ככל שרצונם הוא להורות על מתן היתר בניה, עליהם למצות את ההליכים, דהיינו: להגיש בקשה כדין שתידון ע"י הועדה, למצות ככל שיידרש הליך ערר ורק לאחר מכן, ככל שתהא עילה בדין, יוכלו לפנות לבית משפט זה בעתירה כנגד ההחלטה לגופה.

...

בניגוד לטענת העותרים ולאור כל האמור לעיל, איני רואה את "הדמיון הרב" בין נסיבות העניין שם לענייננו ואין בפסק הדין כדי לסייע לעותרים.

לא ברור על איזו תשתית משפטית נשענת טענה זו, והיא נדחית.

סוף דבר אשר על כן, לאור כל האמור, העתירה נדחית.

ביום 14.6.15 שלח מהנדס הוועדה מכתב "לכל המעוניין" בו אישר כי המבקשת הגישה בקשה לקבלת טופס 4 לפני חודש וחצי וכי התקבלו חלק מהאישורים וכי "יש לציין שאין מניעה לקבלת טופס 4 לאחר השלמת כל התנאים". המבקשת הגישה לוועדת הערר כתב ערר על החלטת הוועדה המקומית להורות לחברת חשמל להפסיק את אספקת החשמל לתחנה.

בישיבת ועדת הערר מיום 11.10.15 טען ב"כ המבקשת כי המבקשת "הגישה בקשה לשינויים לפי כל דרישות הוועדה המקומית, כולל הצורך לקבלת אישור התמ"ת שבקש בדיקת סקר סיכונים על ידי מכון מטעמו. דו"ח הסקר נתקבל לפני מספר ימים. בשורה התחתונה: תחנת הדלק עומדת בתקן כללי בטיחות ואין מניעה כלשהיא להפעילה במצבה הקיים. הסקר בוצע על ידי הנדסת בטיחות בע"מ – ובר. על סמך דו"ח זה היתקבל אישור התמ"ת". ב"כ הוועדה המקומית טען בדיון כי עד כה לא הושלמו התנאים לטופס 4.

ביום 4.1.16 שלחה מהנדס הוועדה למנהל המבקשת "סיכום ישיבה עם בעלים ועורך הבקשה" ובו נאמר כי "סוכם שעל פי הממצאים שנמצאו בשטח יש להגיש תכנית מפורטת לפיתרון מיתחם תחנת הדלק בהמלצת הוועדה המקומית". ביום 11.1.16 שלחה הוועדה המקומית "הודעת עידכון" לוועדת הערר, לפיה נדחתה בקשת המבקשת להיתר מהנימוקים שפורטו בהחלטה.

...

בניגוד לטענת ב"כ ועדת הערר, אני סבורה כי פרשנות האמור שם אינה חד משמעית שהרי עיקר פעילותה של תחנת דלק היא בהפעלת מערכות התדלוק והפרשנות שניתנה על ידי המבקשת, לפיה היא רשאית להפעיל את מכונות התדלוק ולא את המבנים האחרים במתחם התחנה – הינה סבירה.

מכל האמור – אני מורה על עיכוב ביצוע ניתוק החשמל מהתחנה עד החלטה אחרת.

אני קובעת דיון בעתירה ליום 31.1.17 שעה 10:00.

ההתאמות בתכנית השינויים נעשו טרם התחלת ההליך לקבלת טופס 4 וטרם הגשת כתב האישום נגד התובע 1.

די אם נביא לצורך זה, כדוגמא, את החלטת ועדת המשנה המקומית מיום 25.5.11 בבקשת התובעים לשינויים במרפסות ולשינויים אחרים: "חברי הועדה מביעים מורת רוח מכך שהמבקש היתעלם ממסמך ההסכמות שלווה את הליך הרשוי המקורי, מיסמך שקבל תוקף בהחלטת ועדת הערר בערר מס' 350-357/06 מיום 10/12/2006, ובחר לפעול באופן חד צדדי לשינויו. השינויים המבוקשים פוגמים בתאום האדריכלי שנערך טרם מתן ההיתר לבניין נשוא הבקשה ולבניינים סמוכים, שיש בהם משום פגיעה במתנגדים, ואינם מקובלים על הועדה המקומית, במיוחד לאחר שהמבקש בחר לעשות דין לעצמו ולבצע את השינויים בטרם הגיש בקשה להיתר לשינויים. לאור האמור לעיל מחליטה הועדה פה אחד שעל המבקש לבצע את העבודות על פי ההיתר המקורי כפי שהוצא ביום 02/07/2008". ערר שהגישו התובעים על החלטה זו נמחק על ידם לבקשתם.

...

לסיכום, התובעים לא הוכיחו כי ההליכים בהם נקטו הנתבעים ננקטו בזדון, ברשלנות רבתי או בחוסר תום לב, ולהיפך, היה בהליכים אלה טעם רב, לאור התנהלותם הבלתי תקינה של התובעים כפי שנזכרה לעיל.

התובעים לא ציינו את החיקוק שלטענתם הופר, וטענתם בעילה זו נדחית, אפוא.

סיכום נוכח כל האמור לעיל, התביעה נדחית.

קבלת עמדת העוררים בדבר שינוי מועד סיום הבנייה המוגדר בסעיף 10(3) להוראת השעה, כך שייקבע כי הבנייה הסתיימה גם אם טרם היתקבל טופס 4, משמעה שינוי או הקלה של תנאים מהותיים שהמחוקק קבע לצורך הזכאות בהטבה.

האילוצים להם טענו העוררים בדבר אי קבלת טופס 4 עובר לתום התקופה הקובעת, לרבות עיכוב קבלת אישור מהעירייה לעניין החריגה מהיתר הבנייה ומגיפת הקורונה, אינם יכולים לשנות דברי חקיקה, ורק בידי המחוקק הסמכות לכך.

יש לדחות את טענת החלופית של העוררים כי לא עמדו בתנאי של סיום הבניה בתוך התקופה בת 42 חודשים מיום המכירה, בשל עיכובים ודחיות שאינן בשליטתם, לרבות מגיפת הקורונה והתנהלותה של עריית חיפה שעכבה את אישורה של תוכנית שינויים שהגישו העוררים, וכתוצאה התעכבה הוצאת טופס 4.

...

יו"ר הוועדה, בהתייחסות מינורית לדעתי, "מוצאת טעם לפגם בהתייחסותם של העוררים לאותו מסמך" – אני סבור כי יש בכך משום זילות בהחלטות הוועדה.

לאור האמור לעיל אני מצטרף לדעתה של יו"ר הוועדה כבוד השופטת אורית וינשטיין כי יש לדחות את הערר על כל סעיפיו, אולם בהתייחס לאמור בסעיף 18 לעיל אני סבור שיש להוסיף על סכום ההוצאות כפי שנקבע על ידי יו"ר הוועדה, סך נוסף של 15,000 ₪ שיושתּ על עוררים 6 ו-7 בלבד.

סוף דבר: הערר נדחה פה אחד על דעתם של כל חברי הוועדה.