הוראות התכנית קובעות, בין השאר, הוראות בנייה לבנייני משק חקלאי המוגדרים בסעיף ההגדרות של התכנית (סעיף 5) כ - " מבנים המיועדים לגידול בעלי חיים ובתי צמיחה ומבנים הדרושים לשימושים חקלאיים".
ביום11.2.2019 , הורתה הוועדה המחוזית לוועדה המקומית, לאחר ששמעה את ראש עירית טירה ואת נציג היחידה הארצית לאכיפת דיני התיכנון והבניה, ועל מנת להגביר את הפיקוח על מתן היתרי בניה למבנים חקלאיים, מחסנים חקלאיים או כל היתר בקרקע חקלאית (להלן "מבנים חקלאיים") כי "לא יאושר ולא ינתן היתר בניה שהוחלט לאשרו ערב החלטה זו, למבנים חקלאיים, מחסנים חקלאיים או כל היתר בקרקע חקלאית בתחומי השיפוט של טירה, אלא לאחר קבלת אישור משרד החקלאות בדבר הפעילות החקלאית של המבקש ועל תיפקוד השטח כשטח חקלאי בפועל, וכן על התאמת המבנה להנחיות משרד החקלאות על פי הפעילות החקלאית המבוקשת".
ביום 9.9.2019 , לאחר שהתקיימו בוועדה המחוזית מספר דיונים בהתאם לסעיף 28 לחוק התיכנון והבניה תשכ"ה – 1965 (להלן "החוק") , "בנושא היתרי בניה למחסנים ומבנים חקלאיים הנבנים בפועל למבני מגורים בשטחים החקלאיים במרחב התיכנון של טירה וזאת לאור תופעה רחבה של עבירות בניה בשטחים אלה", קבעה הוועדה המחוזית, גם הפעם לאחר ששמעה את ראש עירית טירה ונציג היחידה הארצית לאכיפת דיני התיכנון והבניה, ובהתאם לסמכותה על פי סעיף 28(ב) לחוק כי החלטות הוועדה המקומית מהימים 24.7.2019 ו-7.8.2019, לאשר בקשות להיתרי בניה למבנים חקלאיים בשטחים חקלאיים בטירה הן בנגוד לתקנה 32 לתקנות התיכנון והבניה (רשוי בניה) תשע"ו – 2016 (להלן "תקנות רשוי בניה"), המחייבות קבלת חוו"ד משרד החקלאות כתנאי לקליטת בקשה להיתר .
העותר 2 הגיש בקשה להיתר למבנה חקלאי הכולל מחסן חקלאי, סככת חקלאות וגדר מרשת על חלקה 10 בגוש 7771.
על הלכה זו חזר ביהמ"ש בעע"מ 7344/16 הועדה המקומית לתיכנון ובניה ירושלים נ' ועדת הערר המחוזית לתיכנון ובניה מחוז ירושלים (28.8.17):
"לאחר שעמדתי על כך שהיתר, הניתן על פי סעיף 145(א)(2) לחוק, מסדיר גם את היבט הבינוי וגם את היבט השמוש בנכס, נשאלת השאלה מה דינה של בקשה להיתר, במסגרתה מבוקש לעשות בינוי או שימוש החורגים מהתכנית החלה, או כאשר עולה חשש כי ישנה כוונה לחרוג מן התכנית כאמור. אפשרות אחת, היא כי דינה של בקשה שכזו להפסל. האפשרות השנייה, היא כי מוסד התיכנון יהא רשאי להכניס התאמות בבקשה, או להתנות אותה בתנאים, על מנת להבטיח שהבינוי והשמוש שיבוצעו בנכס מכוחה, יתאמו לתכנית.
...
ואולם, סבורני כי סמכות זו נובעת גם מן ההלכה הפסוקה, כמקור עצמאי, שכן הפסיקה הדגישה פעמים רבות כי אין לנתק בין מישור הבינוי למישור השימוש, במסגרת היתר בניה שניתן, וכי שני מישורים אלו מצויים בסמכותו של מוסד התכנון, כאשר ההיתר ניתן לשניהם, גם יחד.
לאור הודעת הועדה המקומית, כאמור בסעיף 11 לעיל, אני מקבלת את עתירת העותר 1 והוועדה המקומית תנפיק לו היתר, לאחר מילוי כל התנאים שנקבעו על ידי הועדה המקומית בהחלטתה מיום 28.12.2016.
אני דוחה את עתירת העותרים 2 ו- 3.