ערר המדינה על החלטת שחרור בעבירת חבלה בכוונה מחמירה

בבית המשפט העליון בש"פ 8509/19 לפני: כבוד השופט מ' מזוז העוררת: מדינת ישראל נ ג ד המשיב: ליאור בפרי ערר לפי סעיף 53 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996, על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת מ' בן ארי) במ"ת 38268-03-19 מיום 19.12.2019 תאריך הישיבה: כ"ו בכסלו התש"פ (24.12.2019) בשם העוררת: עו"ד עודד ציון בשם המשיב: עו"ד אורי בן נתן ][]החלטה

ביום 17.3.2019 הוגש נגד המשיב ונאשם נוסף (להלן ביחד: הנאשמים) כתב אישום בו מיוחס להם ביצוע בצוותא של עבירת חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1) בצרוף סעיף 29(א) לחוק העונשין התשל"ז-1977; זאת לאחר שהנאשמים, על רקע סיכסוך כספי, פגעו במכוון, בעוצמה רבה, באמצעות רכבם במתלונן, ונמלטו מהמקום.

ב[בש"פ 77/17](http://www.nevo.co.il/case/22303333) פלוני נ' מדינת ישראל (‏11.1.2017), ציינתי בין היתר כי - "מי שנעצר בפקוח אלקטרוני הוא בגדר עצור, ולא בגדר משוחרר בערובה (חלופת מעצר), ומסטאטוס נורמאטיבי זה גם נגזרות זכויותיו והמגבלות החלות עליו. אין מדובר בסטטוס ביניים בין מעצר לשיחרור בערובה אלא מדובר במעצר המתבצע בתנאים אחרים - לא מאחורי סורג ובריח אלא במקום אחר שקבע בית המשפט, ותחת פקוח אלקטרוני ותנאים מגבילים שנקבעו לגביו, חלף פקוח של סוהרים וחומות הכלא. לסטטוס המשפטי של מי שנתון בתנאי פקוח אלקטרוני כעצור יש השלכות בהיבטים שונים (כגון לענין תוצאות הפרה של תנאי הפיקוח האלקטרוני), לרבות בהיבט הנוגע לענייננו של "חלונות פקוח"..

...

ביום 6.10.2019 נעתר בית המשפט המחוזי לבקשת המשיב לצאת באופן קבוע בימי שישי ושבת לתפילות בבית כנסת סמוך למקום מגוריו, וכן למספר מועדי תפילות ספציפיים במהלך חגי תשרי.

דיון והכרעה לאחר עיון אני סבור כי ערר המדינה בדין יסודו.

ודוק - לטענת בא-כוח המשיב בדיון לפניי היום לענין מצבו הרפואי של המשיב, אין כל זכר בפרוטוקול הדיון או בהחלטת בית המשפט, ואף לא בתסקיר, וממילא אין בידי לקבל כי זו העילה המצדיקה את ההחלטה בדבר חלונות התאווררות.

סוף דבר: הערר מתקבל והחלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 19.12.2019 בדבר אישור חלונות התאווררות למשיב בטלה.

בבית המשפט העליון בש"פ 5434/22 לפני: כבוד השופט י' כשר העורר: חסן אלעטונה נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 9.8.2022 (כב' השופטת ר' תורן) במ"ת 59324-07-22 תאריך הישיבה: כ"ה באב התשפ"ב (22.8.2022) בשם העורר: עו"ד עמית ויצמן בשם המשיבה: עו"ד מוחמד סראחנה ][]החלטה

ביום 27.7.2022 הוגש נגד העורר כתב אישום המייחס לו עבירת חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), ועבירת נשק (נשיאה והובלה) לפי סעיף 144(ב) לחוק העונשין.

משכך, מבקש העורר מבית משפט זה להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי, ולהורות על שיחרורו של העורר בתנאים אשר יהלמו את המצב הראייתי בתיק.

...

משזוהי הטענה שבה התמקד העורר, הואיל וקיימתי בפועל דיון בערר ולאור העובדה שהיקף התשתית הראייתית מושא הערר הינו צנוע, החלטתי שלא להורות על סילוקו של הערר על הסף, אלא להכריע בו לגופו.

התוצאה היא שקיימת אכן חולשה לכאורית של ראיות התביעה בהקשר שהינו בהחלט רלבנטי; אולם אין היא מגיעה, לדעתי, בשלב זה, כדי מיטוט התשתית הראייתית לאישום או לקעקוע גרסתו של המתלונן באופן שברור מראש שלא ניתן לתת בה כל אמון.

התוצאה היא שדין הערר להידחות ובית המשפט קמא ימשיך ויכריע לעניין הבקשה למעצרו של העורר עד לתום ההליכים, לפי מיטב שיקול דעתו.

בבית המשפט העליון בש"פ 7265/21 לפני: כבוד השופט ע' גרוסקופף העורר: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז בלוד במ"ת 3918-08-21 מיום 29.9.2021 שניתנה על ידי כב' השופט מיכאל קרשן תאריך הישיבה: כ"ח בחשון התשפ"ב (3.11.2021) בשם העורר: עו"ד שאדי כבהא; עו"ד נופר זונטג בשם המשיבה: עו"ד עמרי כהן ][]החלטה

כתב האישום וההליכים עד כה ביום 2.8.2021 הוגש נגד העורר כתב אישום בגדריו יוחסו לו עבירות חבלה בכוונה מחמירה בנסיבות של מעשה טירור (ריבוי עבירות) (סעיפים 329(א)(1) ו-329(א)(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) בצרוף סעיף 37(א) לחוק המאבק בטרור, התשע"ו-2016); ושיבוש מהלכי משפט (ריבוי עבירות) (סעיף 244 לחוק העונשין).

מנגד, באת-כוח המשיבה טענה כי אין להעתר לבקשה, שכן לשיטתה לא מתקיימים טעמים מיוחדים המצדיקים שיחרור לחלופת מעצר, וזאת בדגש על חומרת העבירות בהן מואשם העורר, ובראי כתבי האישום הנוספים אשר הוגשו כנגדו, אשר מצביעים על מגמת החמרה בהתנהגותו העבריינית של העורר.

...

ביום 29.9.2021 נעתר בית המשפט המחוזי לבקשת המשיבה, והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו.

מנגד, באת-כוח המשיבה טענה כי אין להיעתר לבקשה, שכן לשיטתה לא מתקיימים טעמים מיוחדים המצדיקים שחרור לחלופת מעצר, וזאת בדגש על חומרת העבירות בהן מואשם העורר, ובראי כתבי האישום הנוספים אשר הוגשו כנגדו, אשר מצביעים על מגמת החמרה בהתנהגותו העבריינית של העורר.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בהודעת הערר ובהחלטתו של בית המשפט המחוזי, ושמעתי את טענות באי-כוח הצדדים בפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להתקבל.

סוף דבר: לאור האמור הריני להורות על קבלת הערר, כך שהעורר ישוחרר לחלופת מעצר בהוסטל "אלפנאר", אשר יקלוט אותו בשלב הנוכחי לתקופת ניסיון של חודשיים, ללא כל חופשות בתקופה זו. מכלול התנאים לשחרור לחלופה יקבעו על ידי בית המשפט המחוזי, בדיון שיזומן על ידו.

בבית המשפט העליון בש"פ 7172/23 לפני: כבוד השופט י' עמית העוררת: מדינת ישראל נ ג ד המשיב: עידן איילין ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת בתיק מ"ת 34163-07-23 שניתנה ביום 21.9.2023 על ידי כבוד השופטת ת' נסים שי תאריך הישיבה: ז' בתשרי התשפ"ד (22.9.2023) בשם העוררת: עו"ד מירי קולומבוס בשם המשיב: עו"ד רומח שביט, עו"ד שלומי מלכה ][]החלטה

כתב האישום מייחס איפוא למשיב עבירות של חבלה בכוונה מחמירה בצוותא; עבירות בנשק (נשיאה והובלה) בצוותא; וירי מנשק חם בצוותא – עבירות לפי סעיפים 329(א)(2), 144(ב) רישא + סיפא ו- 340א(ב)(1),(2) בהתאמה והכל בצרוף סעיף 29 לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

המעשה: "אם יורים – לא משתחררים", כך כתבתי לאחרונה והסיבות לכך ידועות: סעיף 21(א)(1)(ג)(4) ל[חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה–מעצרים)](http://www.nevo.co.il/law/98568), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), קובע חזקת מסוכנות בגין "עבירה שנעשתה באלימות חמורה או באכזריות או תוך שימוש בנשק קר או חם" ובמילים פשוטות, המחוקק הנחה את בית המשפט כי הכלל הוא 'אם יורים – לא משתחררים'.

...

למרות זאת, אני סבור כי דין הערר להתקבל ואנמק בתמצית את מסקנתי.

סוף דבר, בהינתן העבירות ונסיבותיהן (עבירות נשק וירי באיזור מגורים) ובהינתן הערפל שאופף את התנהלותו של המשיב, הערר מתקבל ואני מורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים.

בבית המשפט העליון בש"פ 270/24 לפני: כבוד השופט ח' כבוב העוררים: 1. אקרם אלשאעפי 2. ווליד אבו סיאם נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע במ"ת 49832-11-23 מיום 28.12.2023 (כבוד השופט נ' אבו-טהה) תאריך הישיבה: ז' בשבט התשפ"ד (17.01.2024) בשם העוררים: עו"ד טל אסף בשם המשיבה: עו"ד ענבל חן ][]החלטה

רקע לבקשה והבקשה ביום 23.11.2023 הוגש נגד העוררים כתב אישום המייחס להם עבירות חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); ירי מנשק חם לפי סעיף 340א(ב)(1) ו-340(ב)(2) לחוק; וכן עבירות נשק (הובלה ונשיאה) לפי סעיף 144(ב) רישא וסיפא לחוק.

ביחס למעורבות של זכריה, נקבע כי אין בכך ששוחרר ממעצר בשל חוסר ראיות כדי לכרסם בראיות לחובת העוררים – שכן זכריה תועד מצולם בסירטון על-ידי האחות (רעייתו, כאמור), בשעה 17:08, ולא טען לכך שעורר 2 נכח במקום הגם שנשאל מפורשות מי נכח עמו במועד זה. כך, שמלבד אמירת האחות, שלא נימצאו לה תימוכין, לפיה היה עורר 2 בביתה – אין תימוכין נוספים לאליבי הנטען; למול עדויות חזקות המלמדות אחרת.

...

דיון והכרעה לאחר שקילת טענות הצדדים בערר, בכתובים ובעל פה, לצד עיון בחומרי החקירה שהובאו לפניי, הגעתי למסקנה כי דינו להידחות.

עיון בחומרים השונים כמו גם בהחלטתו המפורטת שנתן בית משפט קמא, מלמד כי בית המשפט המחוזי בחן באופן מעמיק את חומר החקירה אשר הונח לפניו כמו גם את הטענות בדבר סתירות המצויות בו; ניתח היטב את גרסאות העדים, והגיע, בדין, לכלל מסקנה כי לא נפל פגם מהותי במהימנות הראיות בשלב זה. במקרה זה, מדובר במארג ראייתי מגוון, אשר מבוסס, בין היתר, על הודעות עדי ראייה הקושרות בין העוררים למעשים המיוחסים להם; על עדויות מתלונן, שאינן משקפות סתירות מהותיות על-פניהן.

סוף דבר: הערר נדחה.