מאז נפרדו הצדדים בשנת 2012 מתנהלים ביניהם הליכים משפטיים שונים הנוגעים לשלושת ילדיהם הקטינים בעינייני משמורת, חינוך, יציאתם מהארץ ועוד.
המומחה שמינה בית המשפט סבר תחילה (בחוות דעת מיום 30.10.2019) כי אין לאפשר לאם לנסוע עם שני הקטינים לצ'ילה, אולם בהמשך (בחוות דעת מיום 3.3.2020) שינה מהמלצתו וקבע כי ככל שאין התכנות לויתור האם על תכנית ההגירה, "נראה שהסכנה שבחוסר מוגנות ושל ניכור הורי מצביעים על הצטרפות לאם כאלטרנטיבה הפחות פוגעת". אשר לילד הגדול, דבק המומחה בעמדה כי אין לו המלצה חד משמעית, אולם ציין כי "יש גם לקחת בחשבון שראוי ורצוי שלא להפריד בין הילדים".
המשיב (להלן: האב) הגיש על פסק הדין ערעור לבית המשפט המחוזי, אשר היתקבל ביום 10.11.2020.
נקבע כי בהנתן הקושי בהפרדת האחים הקטנים מהאח הגדול, ולנוכח העובדה שהמומחה מטעם בית המשפט שינה את חוות דעתו בשל שיחה נוספת שקיים עם הפסיכולוג של הקטינים, הגם ששיחה בין השניים היתקיימה אף טרם הגשת חוות הדעת הראשונה שבה הגיע לכדי המלצה הפוכה – "סבורים אנו כי על מנת להבטיח כי תוצאת פסק הדין תבטא בצורה מרבית את טובת הקטינים, מן הראוי לנצל את פרק הזמן הממשי שנותר עד לסיום לימודי התיכון של הילד הגדול, לשם קבלת חוות דעת מטעם מומחה נוסף שימנה בית המשפט". בהמשך לכך, הורה בית המשפט המחוזי על מינוי מומחית נוספת למתן חוות דעת בעיניין תביעת ההגירה שהגישה האם, וקבע כי לאחר שזו תוגש, "יחליט בית משפט קמא על אופן המשך ניהול ההליך בפניו, ויוסיף וייתן פסק דין חדש".
מכאן הבקשה לרשות ערעור שלפני, בה נטען כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי עומד "בנגוד לעובדות המקרה" ואינו עולה בקנה אחד עם הדין הקיים, ומשמעותו המשכם של הליכים משפטיים מיותרים וגרירת רגליים, ועוול גדול למבקשת ולקטינים.
...
המומחה שמינה בית המשפט סבר תחילה (בחוות דעת מיום 30.10.2019) כי אין לאפשר לאם לנסוע עם שני הקטינים לצ'ילה, אולם בהמשך (בחוות דעת מיום 3.3.2020) שינה מהמלצתו וקבע כי ככל שאין היתכנות לוויתור האם על תכנית ההגירה, "נראה שהסכנה שבחוסר מוגנות ושל ניכור הורי מצביעים על הצטרפות לאם כאלטרנטיבה הפחות פוגעת". אשר לילד הגדול, דבק המומחה בעמדה כי אין לו המלצה חד משמעית, אולם ציין כי "יש גם לקחת בחשבון שראוי ורצוי שלא להפריד בין הילדים".
המשיב (להלן: האב) הגיש על פסק הדין ערעור לבית המשפט המחוזי, אשר התקבל ביום 10.11.2020.
נקבע כי בהינתן הקושי בהפרדת האחים הקטנים מהאח הגדול, ולנוכח העובדה שהמומחה מטעם בית המשפט שינה את חוות דעתו בשל שיחה נוספת שקיים עם הפסיכולוג של הקטינים, הגם ששיחה בין השניים התקיימה אף טרם הגשת חוות הדעת הראשונה שבה הגיע לכדי המלצה הפוכה – "סבורים אנו כי על מנת להבטיח כי תוצאת פסק הדין תבטא בצורה מרבית את טובת הקטינים, מן הראוי לנצל את פרק הזמן הממשי שנותר עד לסיום לימודי התיכון של הילד הגדול, לשם קבלת חוות דעת מטעם מומחה נוסף שימנה בית המשפט". בהמשך לכך, הורה בית המשפט המחוזי על מינוי מומחית נוספת למתן חוות דעת בעניין תביעת ההגירה שהגישה האם, וקבע כי לאחר שזו תוגש, "יחליט בית משפט קמא על אופן המשך ניהול ההליך בפניו, ויוסיף וייתן פסק דין חדש".
מכאן הבקשה לרשות ערעור שלפני, בה נטען כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי עומד "בניגוד לעובדות המקרה" ואינו עולה בקנה אחד עם הדין הקיים, ומשמעותו המשכם של הליכים משפטיים מיותרים וגרירת רגליים, ועוול גדול למבקשת ולקטינים.
הודגש, כי "הראיות, העדויות, הממצאים והקביעות השיפוטיות הברורות של בית המשפט בערכאה הדיונית מובילות לתוצאה אחת ויחידה" לפיה יש להיעתר לבקשה.
לאחר עיון, אין בידי לקבל את הבקשה.
