ערעורים על פסק דין בעבירות מכס ומע"מ

נתתי דעתי גם לפסק הדין בעירעור על גזר הדין בע"פ (ב"ש) 7668-07-18 אי ריידר מוטורס נ' מחלקה משפטית ארצית לתיקי מכס ומע"מ – תל אביב (16.1.2019) (להלן: "עניין אי ריידר מוטורס") אליו הפניתה ב"כ המאשימה.

בחינת פסק הדין מלמדת כי נסיבותיו שונות מאוד מעניינו, וקיים קושי ממשי לקבל את טענת המאשימה לפיה משהעונש שנגזר שם נוגע רק לבצוע עבירות מכס ולגירעון נמוך, נסיבותיו קלות בהרבה מענייננו, ולכן יש לקבוע בעניינינו מיתחם ענישה מחמיר בהרבה.

...

כמו כן טען כי קיימים מקרים בהם לא מצא בית המשפט צורך לקבוע מתחם ענישה בנסיבות אלה, והפנה לפסיקה.

סוף דבר, בראי כלל הנסיבות והשיקולים, מתחם עונש המאסר לעבירות המס כמכלול יקבע בין 9 ו- 28 חודשי מאסר בפועל.

בראי כלל המפורט לעיל, אני גוזרת על הנאשמים את העונשים הבאים: לנאשם 1: מאסר בפועל לתקופה של 10 חודשים.

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים ע"א 34767-05-19 כלב נ' מדינת ישראל-אגף המכס ומע"מ לפני כבוד השופטת אביגיל כהן המערער: יונה כלב ע"י ב"כ עו"ד ישראל ליברובסקי ועו"ד יוסף ויור המשיבה: מדינת ישראל-אגף המכס ומע"מ ע"י רועי רותם מפרקליטות מחוז ת"א (אזרחי) פסק דין

בימ"ש קמא פירט את גירסתו של המערער להשתלשלות העניינים בסעיף 20 לפסה"ד ולמען הסדר הטוב אצטט את הדברים: "ביום 23.4.2017 נחת התובע בארץ וניכנס למסלול האדום. התובע הגיע לעמדה של מר קלרר, ולטענתו ביקש להפקיד עירבון על מנת לקחת את האבנים ולהמנע מהחסנתם בממ"ן נוכח חווייתו מהארוע הראשון. התובע טען, כי תחילה הציג והצהיר על שתי חפיסות מתוך אחת עשרה החפיסות שהיו ברשותו, על מנת לקבל אישור להפקדת עירבון עבור כל מה שהיה עליו. עוד הוסיף, כי כל עוד נכח במסלול האדום ולא עזב אותו לא ניתן לייחס לו כל עבירה, מכיוון שהליך ההצהרה טרם הסתיים. כמו כן עובר לכך שנשאל אם יש ברשותו חפיסות נוספות מעבר לאלו שהציג, השיב בחיוב. לטענת התובע, החפיסות הנוספות היו במעיל אשר הונח כל העת על הדלפק, ולכן על הנתבעת היה להגיש לבית המשפט את הצילומים ממצלמות האבטחה כ"ראיה הטובה ביותר"".

המסקנה של בימ"ש קמא מתיישבת עם הראיות ולא מצאתי כל טעם המצדיק היתערבות בה. באשר לארוע השני: ידוע כי במסגרת ערעור על פסק דין, בימ"ש מיתערב בממצאים עובדתיים, בקביעות עובדתיות ובממצאי מהימנות אליהם הגיעה הערכאה הדיונית רק במקרים חריגים ויוצאי דופן בהם נפל פגם היורד לשורשו של עניין במימצאי הערכאה הדיונית או כאשר מדובר בקביעות בלתי מבוססות או מופרכות על פניהן.

...

המסקנה אליה הגיע בימ"ש קמא בנוגע לאירוע השני מושתתת על קביעות עובדתיות, ממצאי מהימנות ואמינות.

בשים לב למכלול הנסיבות, תוצאת פסה"ד מקובלת עלי ולא מצאתי מקום להתערבות ערכאת הערעור.

לסיכום: לאור האמור לעיל, דין הערעור להידחות.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 3960/10 בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט א' רובינשטיין המערערת: מדינת ישראל - אגף המכס ומע"מ נ ג ד המשיבים: 1. CHRISTIAN DIOR COUTURE 2. איאד חבש ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי מרכז בת.א. 27792-02-10 מיום 27.4.2010 שניתן ע"י כב' השופט א' יעקב

כך, החל משנת 2000 פועלת במשטרת ישראל יחידת קניין רוחני, שתפקידה "להלחם בעבירות בתחום הקניין הרוחני ובנזק הכלכלי העצום שהן גורמות להכנסות המדינה ולסקטור היצרני, וכן ליחסי המסחר שלה עם מדינות זרות" (ראו אתר האנטרנט של המישטרה בכתובת http://www.police.gov.il/mehozot/agafAHM/hativatHakirot/Pages/‌YahidatKeneyanRuhani.aspx).

...

בנסיבות אלה, סבורים אנו כי ניתן לפרש את הדיבור Applicant כמתייחס לכל בעל זכות שמילא את התנאים הדרושים להמשך עיכוב הטובין, אף אם לא יזם את עיכוב הטובין.

הערעור מתקבל, איפוא.

התוצאה היא שרשות המסים רשאית לחלט את הערבות הבנקאית שהפקידה המשיבה, לצורך כיסוי הוצאות האחסון וההשמדה של הטובין.

נראה לי כי מחובת ההגינות על המדינה לשוב ולבדוק, כדי לסייע ככל הניתן למי שנפגעו על לא עוול.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 8669/07 בפני: כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט א' רובינשטיין המערערת: צ.ד.א.אחזקה ושירותים בע"מ נ ג ד המשיב: מנהל המכס ומע"מ ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 14.8.07 בתיקים ע"ש 1516/04 ו- 1560/04 שניתן על ידי כבוד השופטת ברקאי תאריך הישיבה: כ"ז באלול התשס"ט (16.09.09) בשם המערער: עו"ד דוד פיקאז' בשם המשיב: עו"ד רונן דוידי ][]פסק-דין

בהיבט המהותי, נטען כי המערערת היא שלוחה של הדיירים אשר מעבירה בשמם תשלומים לגורמים שלישיים – כולל לעובדי האחזקה שלה; כי תפקידה הוא כשל ועד בית בשם הדיירים, ועל כן אינה צריכה להיות מחויבת במס על סכומים אלה; כי יש לראות במערערת 'מתחזק' כמשמעותו בסעיף 71 לחוק המקרקעין, ומכאן – שלוחה של הדיירים, באופן כללי ואף לצרכי מס; כי אף מפרשת הון (ע"ש 135/86 הון חברה להשקעות ונאמנות בע"מ נ' מנהל המכס והמע"מ (לא פורסם)) נלמד כי חברת ניהול בבית משותף היא שלוחה של הדיירים; כי אין לקשור בין מידת החופש של הדיירים בבחירת המערערת לבין שאלת השליחות בפועל; ולבסוף, כי השלכת הגדרתו של 'מחיר השרות' כסך כל הסכומים המשולמים על ידי הדיירים למערערת תביא לייקור תחזוקת הבתים.

...

מצאנו, כי אין לראות במערערת שלוחה של הדיירים לעניין הכספים המשולמים לה, ולכן, כאמור, יש לראות את כל הסכומים המועברים מאת הדיירים ככלולים במחיר העסקה החייב במע"מ. טענות נוספות בערעור בסיכומי התשובה מעלה המערערת לראשונה טענה חריפה חדשה, לפיה הסכומים ששולמו לה על ידי הדיירים (שאינם בגדר העמלה) הם כאלה המוטלים עליהם בדין, לפי ס' 58 לחוק המקרקעין, וכי על כן, בהתאם לסעיף 7(1) לחוק המע"מ, אינם נכללים ב'מחיר העסקה'.

משכך, דין טענה זו להידחות.

סוף דבר המערערת לא עמדה בתנאי תקנה 6 לתקנות המע"מ, ולא התנהלה כ"מתווך" לעניין הסכומים שנועדו לגורמים שלישיים.

בפני בקשה מטעם הנאשם שכותרתה "בקשה למתן היתר יציאה מן הארץ", כמפורט בבקשה בכתב, מטרת היציאה מן הארץ הנה לצורכי פרנסה הואיל ומקור פרנסתו של הנאשם הוא בחו"ל. רקע ותמצית ההליכים : ביום 06.05.18 ניתנה הכרעת דין (כב' השופטת ש. חביב) לפיה זוכה הנאשם משני אישומים והורשע בשני אישומים, שעניינם ביצוע עבירות מס שונות – עבירות מכס ומע"מ. ביום 08.12.19 נגזר דינו של הנאשם ונדון בין היתר ל- 30 חודשי מאסר בפועל, באותו מעמד ניתן עיכוב ביצוע עונש המאסר לצורך הגשת ערעור בכפוף להטלת תנאים, לרבות הטלת צו עיכוב יציאה מן הארץ.

כל אחד מהצדדים הגיש הודעת ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום.

ביום 22.12.20 ניתן פסק הדין בערעורי הצדדים, במסגרתו היתקבל ערעור המאשימה והנאשם הורשע בשני האישומים הנוספים, ערעור הנאשם נדחה.

...

במסגרת הערעור הגיש הנאשם בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר עד למתן הכרעה בערעור, בית המשפט המחוזי נעתר לבקשת העיכוב והורה כי עיכוב ביצוע עונש המאסר יהא בתנאים שהוטלו על ידי בימ"ש השלום (ראה החלטת כב' השופט שלו מיום 27.01.20).

בחינת הנימוקים בהחלטת כבוד השו' פרידלנדר מיום 7.1.2020 ולאחר מכן מיום 25.2.2020 מביאה למסקנה כי נקודת האיזון לאור הרשעת הנאשם בכל האישומים על ידי ערכאת הערעור, השתנתה לחומרה.

מכל האמור, באתי למסקנה כי בשלב זה אין מקום להתיר יציאתו של הנאשם מן הארץ.

לא מצאתי לנכון להורות, כבקשת המאשימה, על איסור יציאה מן הארץ עד לתום ההליכים אולם ככל שוודאות ההליך המשפטי בעניינו יתחזק, הכף תהיה נוטה לקבלת בקשה זו. לאור דחיית הבקשה ונוכח החשש להימלטות והפגיעה באמון הציבור, אני מורה לנאשם להפקיד דרכונו במשרדי המאשימה.