ערעורים על הרשעה בעבירות על חוק ההגבלים העסקיים

להלן השיקולים שיש להביאם בחשבון: "אם מדובר בעבירה ראשונה או יחידה של הנאשם; חומרת העבירה והנסיבות שבהן בוצעה; מעמדו ותפקידו של הנאשם והקשר בין העבירה למעמד ולתפקיד; מידת הפגיעה של העבירה באחרים; הסבירות שהנאשם יעבור עבירות נוספות; אם ביצוע העבירה על-ידי הנאשם משקף דפוס של היתנהגות כרונית, או המדובר בהתנהגות מקרית; יחסו של הנאשם לעבירה; משמעות ההרשעה על הדימוי העצמי של הנאשם והשפעת ההרשעה על תחומי פעילותו של הנאשם. מנגד, קיימים גם שיקולים שבאנטרס הציבור ששמים את הדגש על חומרת העבירה ונסיבותיה, ועל האפקט הצבורי של ההרשעה". במקרה שלפנינו הורשע הנאשם בעבירה על פי חוק עובדים זרים.

כך נפסק:   "כך גם טוען המשיב, ודבריו מאושרים בתסקיר שירות המבחן, כי הוא אדם נורמאטיבי; מדובר בארוע פלילי ראשון בו הורשע; המקרה אינו משקף דפוס היתנהגות כרוני שלו; הוא לקח אחריות על המעשה, ולא יחזור עליו. בקשר לטיעונים אלה של המשיב לא למותר הוא להזכיר כי העבירות לפי חוק עובדים זרים, ובכללן העבירות מושא כתב האישום, הן עבירות בעלת אופי כלכלי. צודקת המערערת בטענתה כי במרבית המקרים מבצעי עבירות אלה הם אנשים נורמאטיביים. עם זאת, בשים לב לאופיין הכלכלי, הן מחייבות ככלל הרשעה וענישה מוחשית בעלת אופי כלכלי. ענישה ללא הרשעה פוגעת באפשרות להשיג את התכלית העומדת בבסיס העבירות הללו, שהיא לעקור מן השורש את התופעה הפסולה של העסקת עובדים זרים ללא היתר, ובנגוד ליתר הוראות החוק. מקובלת עלינו טענת המערערת בהקשר זה, לפיה, בשל אופיין ותוצאותיהן של העבירות הכלכליות כפי שנקבעו בחוק עובדים זרים, יש להזהר במתן משקל יתר לעברם הנקי ואורחות חייהם הנורמטיביים של מי שמואשם בהן, ומנגד, על מנת להבטיח את עיקרון אחידות הענישה ואת שקולי ההרתעה והגמול, יש ליתן משקל רב יותר לאופיין של העבירות, נסיבותיהן ותוצאותיהן. יפים לענייננו כאן דברי השופטת (כתוארה אז) נאור בפרשת מצרפלס, בהתייחסה לטענות דומות לביטול הרשעה בקשר לעבירות על חוק ההגבלים העיסקיים, תשמ"ח-1988, וכך בלשונה:

...

מנגד, המאשימה מפנה לדין הרלוונטי ומציינת למשל את חוק עסקאות גופים ציבוריים, תשל"ז – 1976 הקובע כי מגבלה להתקשרות עם נאשם שהורשע לא חלה כשמדובר בפחות משתי עבירות או כשקיימות יותר משתי הרשעות אם במועד ההתקשרות חלפה שנה אחת לפחות ממועד ההרשעה האחרונה ועוד מפנה לתקנה 6א(א)(1) לתקנות חובת מכרזים, התשנ"ג – 1993 לפיה מי שהורשע בעבירה של דיני עבודה לא יוכל להשתתף במכרז אך נקבעו חריגים לכלל זה. אשר על כן, לא שוכנעתי כי עניינו של הנאשם מצדיק את ביטול ההרשעה.

הגם שאיני נדרש לדון בתנאי השני בדבר סוג העבירה בה הורשע – הרי שבהנתן ההלכה הפסוקה אני סבור כי אף אם אצא מנקודת הנחה שהתסקיר יהיה חיובי, לא יהיה בו כדי להוות טעם המצדיק את ביטול ההרשעה, בנסיבות מקרה זה, בו עסקינן בעבירה של העסקת עובד זר ללא היתר כדין.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, משלא שוכנעתי כי המקרה שלפניי נמנה על המקרים החריגים המצדיקים ביטול הרשעה, הבקשה נדחית.

בית הדין הארצי לעבודה חזר על הכללים האמורים והבהיר לעניין ביטול הרשעה, בנסיבות דומות לאלו שלפני – שעה שמדובר בהעסקת עובד זר במשק בית על ידי אדם נורמאטיבי, המורשע לראשונה בפלילים, כאשר המקרה אינו משקף דפוס היתנהגות כרוני ולאחר שהנאשם נטל אחריות על מעשיו – כך [ע"פ (ארצי) 33112-09-15 מדינת ישראל - מרסי זלקינד (5.7.17) (להלן – עניין זלקינד)]: "לא למותר הוא להזכיר כי העבירות לפי חוק עובדים זרים, ובכללן העבירות מושא כתב האישום, הן עבירות בעלת אופי כלכלי. צודקת המערערת בטענתה כי במרבית המקרים מבצעי עבירות אלה הם אנשים נורמאטיביים. עם זאת, בשים לב לאופיין הכלכלי, הן מחייבות ככלל הרשעה וענישה מוחשית בעלת אופי כלכלי. ענישה ללא הרשעה פוגעת באפשרות להשיג את התכלית העומדת בבסיס העבירות הללו, שהיא לעקור מן השורש את התופעה הפסולה של העסקת עובדים זרים ללא היתר, ובנגוד ליתר הוראות החוק. מקובלת עלינו טענת המערערת בהקשר זה, לפיה, בשל אופיין ותוצאותיהן של העבירות הכלכליות כפי שנקבעו בחוק עובדים זרים, יש להזהר במתן משקל יתר לעברם הנקי ואורחות חייהם הנורמטיביים של מי שמואשם בהן, ומנגד, על מנת להבטיח את עיקרון אחידות הענישה ואת שקולי ההרתעה והגמול, יש ליתן משקל רב יותר לאופיין של העבירות, נסיבותיהן ותוצאותיהן. יפים לענייננו כאן דברי השופטת (כתוארה אז) נאור בפרשת מצרפלס, בהתייחסה לטענות דומות לביטול הרשעה בקשר לעבירות על חוק ההגבלים העיסקיים, תשמ"ח-1988, וכך בלשונה:...

כך גם היה סבור בית המשפט העליון בפרשת טגר, בהתייחסו לטענות המורשעים בעבירות על חוק ההגבלים העיסקיים, שבקשו להורות על ביטול הרשעתם על פי הוראת סעיף 192א לחוק סדר הדין הפלילי.

...

בית הדין הארצי לעבודה חזר על הכללים האמורים והבהיר לעניין ביטול הרשעה, בנסיבות דומות לאלו שלפני – שעה שמדובר בהעסקת עובד זר במשק בית על ידי אדם נורמטיבי, המורשע לראשונה בפלילים, כאשר המקרה אינו משקף דפוס התנהגות כרוני ולאחר שהנאשם נטל אחריות על מעשיו – כך [ע"פ (ארצי) 33112-09-15 מדינת ישראל - מרסי זלקינד (5.7.17) (להלן – עניין זלקינד)]: "לא למותר הוא להזכיר כי העבירות לפי חוק עובדים זרים, ובכללן העבירות מושא כתב האישום, הן עבירות בעלת אופי כלכלי. צודקת המערערת בטענתה כי במרבית המקרים מבצעי עבירות אלה הם אנשים נורמטיביים. עם זאת, בשים לב לאופיין הכלכלי, הן מחייבות ככלל הרשעה וענישה מוחשית בעלת אופי כלכלי. ענישה ללא הרשעה פוגעת באפשרות להשיג את התכלית העומדת בבסיס העבירות הללו, שהיא לעקור מן השורש את התופעה הפסולה של העסקת עובדים זרים ללא היתר, ובניגוד ליתר הוראות החוק. מקובלת עלינו טענת המערערת בהקשר זה, לפיה, בשל אופיין ותוצאותיהן של העבירות הכלכליות כפי שנקבעו בחוק עובדים זרים, יש להיזהר במתן משקל יתר לעברם הנקי ואורחות חייהם הנורמטיביים של מי שמואשם בהן, ומנגד, על מנת להבטיח את עקרון אחידות הענישה ואת שיקולי ההרתעה והגמול, יש ליתן משקל רב יותר לאופיין של העבירות, נסיבותיהן ותוצאותיהן. יפים לענייננו כאן דברי השופטת (כתוארה אז) נאור בפרשת מצרפלס, בהתייחסה לטענות דומות לביטול הרשעה בקשר לעבירות על חוק ההגבלים העסקיים, תשמ"ח-1988, וכך בלשונה:...

כך גם היה סבור בית המשפט העליון בפרשת טגר, בהתייחסו לטענות המורשעים בעבירות על חוק ההגבלים העסקיים, שביקשו להורות על ביטול הרשעתם על פי הוראת סעיף 192א לחוק סדר הדין הפלילי.

בית המשפט העליון, מפי השופטת ברלינר, דחה שם את טענות המורשעים בדבר פגיעה בעסקיהם נוכח הכתמתם בהרשעה בפלילים, לרבות בעניין מניעת אפשרות כניסה לארצות הברית עקב ההרשעה.

על כן, בקשה זו נדחית.

עוד התחשבתי לקולה, בכך שמדובר בתקופת אישום קצרה המשתרעת על פני חמישה ימים, ולכך שמדובר באישום אחד, כך שאין מדובר בתכנון מוקדם לאורך זמן במסתרים ובשיתוף של גורמים רבים, אלא שהדברים נעשו בגלוי ולא במחשכים וללא מעורבים נוספים בעיניין זה, וזאת בנגוד למרבית העבירות מסוג זה. לאחר שבחנתי את פסקי הדין אשר הגישו ב"כ הצדדים לעיוני, ובחנתי את הענישה הנוהגת, נראה כי הענישה הנהוגה בעבירה זו, שבוצעה בנסיבות דומות, מתחיל מעונשי מאסר שירוצו בעבודות שירות ועד עונשי מאסר בפועל, לתקופות משתנות, בהתאם לחומרת נסיבות העבירה ולנסיבותיו של מבצע העבירה, כדלקמן: בע"פ 2770/19 זוהר כץ נ' מדינת ישראל (03.05.2020) בית המשפט העליון דחה את העירעור על גזר הדין של בימ"ש מחוזי, לאחר שהמערער הורשע לפי הודאתו בעבירות על חוק ההגבלים העיסקיים (7 עבירות של צד להסדר כובל בנסיבות מחמירות), ובעבירות נוספות (6 עבירות של קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות; שתי עבירות של רישום כוזב במסמכי תאגיד ושתי עבירות של הלבנת הון) במסגרת מעורבותו בתיאום מיכרזי גיזום שפורסמו על ידי חברת החשמל או רשויות מקומיות.

...

לפיכך, אני קובעת כי מתחם הקנס הראוי לעבירה הנדונה, בנסיבות ביצועה במקרה הנוכחי כאשר מדרג החומרה אינו גבוה, ובהתחשב במצבו הכלכלי של הנאשם, ובעובדה שלא ניתן לקבוע שהוא האחראי העיקרי לנזק שנגרם לציבור, נע בין 20,000 ל-60,000 ₪.

אשר לאיגוד, מאחר שמדובר באיגוד אשר רק לנושא משרה אחד בו מיוחס כשל בציות לחוק, ומדובר בכשל חד פעמי, אני סבורה כי מתחם הקנס הראוי בעניינו של האגוד נע בין 50,000 ל-150,000 ש"ח. סוף דבר במקרה בו עסקינן, אין מקום לחרוג ממתחם הענישה משיקולי שיקום, שכן שירות המבחן לא בא בהמלצה שיקומית-טיפולית בעניינו של הנאשם, אשר לא הביע נזקקות טיפולית.

סיכומו של דבר, לאחר שנתתי דעתי לנסיבות לקולה ולחומרה, מצאתי שיש לגזור על הנאשמים עונש בחלק התחתון של המתחם כדלקמן: על הנאשם- שלושה חודשי מאסר שירוצו בדרך של עבודות שירות ב"משקם" ברח' המלאכה 26 בחולון, החל מיום 25.8.21.

גזר הדין ניתן ביום 22.2.02, לאחר שהפניקס ואחרים הורשעו בעבירות על חוק ההגבלים העיסקיים, תשמ"ח-1988.

ביום 21.3.02 פנתה איילון חברה לביטוח בע"מ (להלן – איילון), ביחד עם שני בעלי דין נוספים (לוי רחמני ונגה רחמני, להלן - רחמני) בבקשה להארכת מועד לשם הגשת ערעור על פסק דינו של בית משפט קמא (בש"פ 2548/02).

כפי שכבר צויין, בהקשר אחר, "לא עולה על הדעת כי המושג זכות יסוד של האזרח או של האדם תוגבל לאישיות פיזית ותשלל או תידחה מאישיות משפטית, שהרי חיים אנו בתקופה ובמציאות כלכלית אשר בהן רוב רובה של הפעילות הכלכלית והעסקית היא במסגרת תאגידים, שהאדם שמאחוריהם הוא בבחינת הזרוע המוציאה אל הפועל." (דברי כב' השופט ד' לוין בבג"צ 726/94 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' שר האוצר, פ"ד מח(5) 441, בפסקה 34 לפסק הדין) לכך יש להוסיף, כי העירעור אותו מבקשת המדינה להגיש כנגד קולת העונש של הפניקס, בא לתקוף את גובה הקנס שהושת על הפניקס על ידי בית משפט קמא.

...

כפי שהובהר בפירוט, עוד קודם לכן, אני סבור כי מקום בו המדינה מבקשת להאריך את המועד לשם הגשת ערעור נגד נאשם בפלילים, עליה להגיש בקשה מסודרת לעניין זה. אני סבור גם, כי המדינה אינה יכולה לצאת ידי חובתה בהנחה כי הסכמתו של הנאשם למתן ארכה אמנם התקבלה, וכי עליה לעשות את הפעולות הנדרשות, מבעוד מועד, על מנת לוודא כי כך אמנם היה.

התוצאה סוף דבר, אני סבור כי אין זה מקרה ראוי להפעיל את הסמכות למתן ארכה שבסעיף 201 לחוק סדר הדין הפלילי.

לפיכך, החלטתי לדחות את בקשת המדינה למתן ארכה.

תאריך הישיבה: א' בחשון התשס"ד (27.10.03) בשם המערערים בע"פ 1042/03: עו"ד ליבאי דוד; עו"ד גלי פולק-רון המערערים בע"פ 1058/03: עו"ד יעקב בויאר, עו"ד מירב וייס בשם המשיבה בע"פ 1042/03 ובע"פ 1058/03: עו"ד אשר גושן ][]פסק-דין ]השופטת מ' נאור: הערעורים בפני בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט י' עדיאל) היתנהל משפט פלילי רב הקף שעניינו עבירות על חוק ההגבלים העיסקיים, התשמ"ח-1988 (להלן – החוק).

הרקע לעריכת ההסדרים הכובלים נעוץ, כפי שקבעה הערכאה הראשונה, בירידה חדה במחירי הצנרת שהתרחשה בסוף שנת 1993 ובמחצית הראשונה של שנת 1994 עקב התחרות החריפה בשוק זה. הרשעתו של הרץ הרץ הורשע על פי שלושה אישומים בעבירות של הסדרים כובלים.

איתות כזה אינו עולה בקנה אחד עם הצורך להחדיר לתודעתם של מינהלי עסקים שעבירות על חוק ההגבלים העיסקיים, עבירות "רגילות" הן, שככלל יש להרשיע בגינן.

...

בלשונו של אביטל: "...דובר (עם פחימה) על כך שמצרפלס לא תנצל את הקטנת התחרות ביניהם כדי להשתלט על השוק. בנוסף לכך, ולאחר שהיה ברור למיטב הבנתי שמספר חברות יפעלו במסגרת שיווק משותפת, ומצרפלס לא תשתתף במסגרת הזאת, עלה הצורך בכל זאת להביא את המחירים לרמה היותר גבוהה שכן באותה תקופה המחירים היו מחירי הפסד, אשר פחימה הציע שהוא יציג דוגמה של מחירון חדש שיהווה בסיס לכל החברות ולאחר שעיינתי בו, היה נראה לי שהוא מתאים למצרפלס ואכן פרסמנו מחירון כזה. אינני זוכר מה אמרתי לאשר פחימה על נושא מחירון ומחירים אבל זכור לי שסיכמנו על מחירון אחיד, על רמת הנחות בסיסית, והיה ידוע, לאשר פחימה, לפחות, שקבוצת לב אופיר תזכה אצלנו להנחות גדולות יותר בגלל היקף הפעילות, אמרנו לו, הכוונה שלי, שבגלל, שהוא, לב אופיר לקוח גדול, אנחנו נסכים לרמת מחירים שלב אופיר הציע לנו ושאני ידעתי שהוא הציע גם לאשר פחימה, הוא אמר לי את זה". אביטל לא הצטרף, להסדר הכובל נשוא האישום הראשון, אך הוא מסר לפחימה שמצרפלס תאמץ את המחירון עם הנחה התחלתית של 33%.

בית המשפט לא נעתר לבקשה והותיר את ההרשעה על כנה.

המורשעים בעבירות על חוק ההגבלים העסקיים – הם לעתים מזומנות אנשים נורמטיביים בכל תחום אחר, וחסרי הרשעות בפלילים.