ערעורים על גזר דין בעבירות תכנון ובנייה ברמת גן

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים עפ"א 56018-12-17 דואונל נ' ועדה מקומית לתיכנון ובנייה רמת גן עפ"א 59693-12-17 ועדה מקומית נ' דואונל לפני כבוד השופטת עמיתה מרים סוקולוב מערער/משיב שכנגד יצחק דואונל ע"י ב"כ עו"ד דורית רייך שפירא (סנגוריה ציבורית משיבה/מערערת שכנגד ועדה מקומית לתיכנון ובנייה רמת גן ע"י ב"כ עו"ד הילה קולטון פסק דין

לעניין העירעור על גזר הדין (העירעור שכנגד) עבירה של אי קיום צו שפוטי הנה עבירה חמורה ביותר החותרת תחת אושיות מערכת אכיפת החוק.

...

אינני מקבלת את הטענה לפיה, המערער סבר כי ניתנה לו אורכה של 8 חודשים בביצוע צו ההריסה ולכן לא יוגש נגדו כתב אישום בגין הפרת צו שיפוטי בתקופה זו. טענה זו כלל לא הוכחה.

לאור כל האמור לעיל, אינני סבורה כי נפלה טעות בהכרעת דינו של בית משפט קמא ואני דוחה את הערעור עליה.

הלכה פסוקה כי ערכאת הערעור איננה ממצה את הדין עם משיבים על כן אני גוזרת על המערער מאסר על תנאי ברף התחתון של מתחם זה דהיינו, מאסר על תנאי של 6 חודשים בגין העבירה בה הורשע וזאת למשך שלוש שנים מהיום.

בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב - יפו בשׁבתוֹ כבית-משפט לערעורים פליליים עפ"א 15158-02-18 קחילה ואח' נ' ועדה מקומית לתיכנון ובנייה רמת-גן 16 באפריל 2018 לפני כבוד השופטת מרים סוקולוב, שופטת עמיתה המערערים: .1 סימה קחילה, ת.ז. 058345521 .2 אברהם קחילה, ת.ז. 057906877 על-ידי באי-כוחם - עורכי-הדין יניב דותן וּפֶּרי מרקו נ ג ד המשיבה: הועדה המקומית לתכנון וּבנייה רמת-גן על-ידי באת-כוחה - עו"ד גב' הילה קוֹלטוֹן פסק-דין

בפניי ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט לעניינים מקומיים ברמת-גן (כב' השופט מ. בןחיים), הכרעת-הדין מיום 20.11.2017 וּגזר-הדין מיום 25.12.2017, לפיו הורשעו המערערים על-פי הודאתם בעבירות נשוא כתב-האישום: שימוש ללא היתר בבנייה שלא כדין וּפיצול לשתי דירות מגורים נפרדות ללא היתר.

בהיתחשב בהרשעותיו הקודמות הדומות של המערער מס' 1, מיקומו הראוי הנו בחלק העליון של מיתחם העונש, אולם בהיתחשב בנסיבותיו האישיות, לרבות מצבו הכלכלי הקשה, אין לגזור עליו את הקנס המקסימלי על-פי מיתחם העונש ויש להפחית את גובה הקנס שנגזר עליו מ-50,000 ₪ ל-40,000 ₪.

...

דיון והכרעה לאחר ששמעתי את טיעוני באי-כוח הצדדים ועיינתי בחומר הראיות שבתיק בית-משפט קמא, שוכנעתי כי דין הערעור על הכרעת-הדין להידחות.

גזר-הדין ישונה מהטעמים שיפורטו בהמשך.

אני גוזרת עליה קנס בסך 15,000 ₪.

בית משפט לעניינים מקומיים ברמת גן תו"ב 13220-02-21 ועדה מקומית לתיכנון ובנייה רמת גן נ' גזין בפני כבוד השופט בנימין הירשל דורון בעיניין: ועדה מקומית לתיכנון ובנייה רמת גן המאשימה נונה גזין הנאשמים גזר דין

בעפא (ב"ש) 25384-03-11 הלל חצרוני נ' עירית אשדוד נדון ערעור על גזר דין מבית משפט השלום שבו בגין עבירה של בנייה אסורה ושימוש אסור בגין פיצול דירה לשניים.

...

לסיכום אני מוצא שמתחם הקנס הראוי בהתחשב בנסיבות המעשה ובנסיבות העושה נע בין 10,000 ₪ ל 70,000 ₪.

אני סבור שבמקרה זה הוכח בפני שהדלתות ,שביססו את הפרדת שתי היחידות , הוסרו ( מפנה לתמונות שהוגשו בטיעון לעונש) .

לסיכום, לאחר שבחנתי את נסיבות העבירה , מתחם הענישה הראוי ונסיבות הנאשמת אני גוזר על הנאשמת את העונשים הבאים: קנס בגובה 10,000 ₪ או חודש מאסר תחתיו, שישולם ב-20 תשלומים חודשיים שווים ורציפים החל ה1.9.21.

די אם אסכם כי החילוט נועד, מן הבחינה העקרונית, לגרום ל"הוצאת בלעו של גזלן מפיו" (עניין בן שטרית, בעמוד 410); לפגוע "בתמריץ העקרי שיש לעבריין בבצוע עבירת המקור, הוא התמריץ הכלכלי" (ע"פ 6339/18 בלווא נ' מדינת ישראל, פסקה 32 בחלק שעניינו "הערעורים על גזר הדין" (15.1.2020) (להלן: עניין בלווא)); "להכאיב לעובר העבירה ולהרתיע את זולתו" (ע"פ 7646/07 כהן נ' מדינת ישראל, פסקה ח(9) (20.12.2007)); להבהיר לעבריין כי "הסיכון המאקסימאלי הצפוי לו, אינו רק החלטה שיפוטית המאלצת אותו להפרד מפירות שהפיק מבצוע העבירה, אלא כי הוא נתון בסיכון של פגיעה כלכלית" (ע"א 6212/14 מדינת ישראל נ' ג'סארי, פסקה 6 (8.1.2016)); לגרום ל"פגיעה במקורות המימון של העבריינים" (עניין סיטבון, בפיסקה 33); ו"לצמצם את האפשרות לבצוע עבירות דומות בעתיד באמצעות הציוד או האמצעים ששמשו לבצוע העבירה, ככל שהחילוט הוא של האמצעי עצמו ולא של שוויו" (עניין ברהמי, בפיסקה 36).

כידוע, זכות זו הוכרה כזכות יסוד במשפטנו עוד בטרם העידן החוקתי (ראו, למשל, ע"א 377/79 פייצר נ' הועדה המקומית לתיכנון ולבניה רמת-גן, פ"ד לה(3) 645, 656 (1981)).

...

בנוסף, דחה המערער את טענת המשיב לפיה תכלית החילוט היא קניינית בלבד, וקבע, בהינתן שתכליתו היא גם הרתעתית ומעין-עונשית, כי אין לאפשר למשיב לנכות את כספי החילוט כהוצאה (בהקשר זה הפנה המערער לע"א 9283/04 צברי נ' פקיד שומה ת"א – היחידה הארצית לשומה (9.11.2006) (להלן: ע"א צברי)).

אף אם לצד תכליות אלה קיימת גם תכלית של הוצאת בלעו של הגזלן מפיו והשבת הגזל לבעליו (תכלית שאינה מתקיימת בכל מקרה של חילוט; ודי אם אזכיר בהקשר זה כי חילוט יכול שיוטל גם על רכוש בשווי של "רכוש ששימש לביצוע העבירה, שאיפשר את ביצועה או שיועד לכך" (סעיף 21(א)(1) לחוק)), אין בכך כדי להוליך למסקנה כי מנגנון החילוט הוא בעל מאפיינים "אזרחיים דומיננטיים" כדברי חברי.

כל מסקנה אחרת תיטול את העוקץ מהשימוש במנגנון החילוט או למצער תקהה אותו (ראו בהקשר זה: עניין דמארי, פסקאות פ"ט ו-צ"א לחוות דעתו של המשנה לנשיאה א' רובינשטיין ופסקה 12 לחוות דעתו של השופט נ' הנדל), ועם זאת לא ניתן להשלים.

סיכומו של דבר, דעתי היא כאמור כדעתו של השופט קרא לפיה דין הערעור להתקבל.

בית משפט לעניינים מקומיים ברמת גן תו"ב 66189-11-19 ועדה מקומית לתיכנון ובנייה רמת גן נ' בלסי בפני כבוד השופט בנימין הירשל דורון בעיניין: המאשימה ועדה מקומית לתיכנון ובנייה רמת גן ע"י ב"כ עוה"ד אתי פורטל- אדרי הנאשמים חנה בלסי ע"י ב"כ עוה"ד דוד אורן גזר דין

לאחר הטיעונים לעונש צרפה ב"כ המאשימה גזר דין שניתן לאחר מועד השמעת הטיעונים בהליך זה בו קיבל בית המשפט המחוזי ערעור על גזר דיני.

ככל שנוגע לגזר דין שניתן בתו"ב 66841-05-20 ועדה מקומית רמת גן נ' אוסטרוביץ אציין שבגזר דין זה הורשע הנאשמים בעבירה של שימוש אסור לצורך מגורים ובעבירה נוספת של פיצול דירה.

...

לסיכום עתרה ב"כ המאשימה לקנס שלא יפחת מ- 50,000 ₪, התחייבות כספית בגובה כפל קנס שלא תעבור הנאשמת עבירה לפי פרק י' לחוק , וצווי הריסה, התאמה להיתר והפסקת שימוש אסור שיכנסו לתוקף תוך 45 ימים ממועד גזר הדין.

ככל שנוגע למיקום הנאשמת בתוך מתחם הענישה אני סבור שיש לתת את הדעת לכך שחלק מהבנייה שאפשרה הפיצול שונתה.

ככל שנוגע לעתירת ב"כ הנאשמת להימנע ממתן צווים נלווים , אני מוצא שפסיקת בית המשפט המחוזי ברורה לעניין זה ויש מקום להיעתר לבקשת המאשימה בנושא.

סיכום לאחר שבחנתי את נסיבות המקרה, נסיבות הנאשמת, והפסיקה הנוהגת אני גוזר על הנאשמת את העונשים הבאים קנס 10,000 ₪ או חודשיים מאסר תחתיו, אשר ישולם ב- 20 תשלומים שווים חודשים ורציפים כאשר הראשון בהם יפרע עד לתאריך 1/2/2023.