ערעורים על ביטול הסכם אחסון בנמל חיפה

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 5865/11 לפני: כבוד הנשיא א' גרוניס כבוד השופטת (בדימ') ע' ארבל כבוד השופט א' שהם המערער: מנהל מסוי מקרקעין חיפה נ ג ד המשיבה: דגון בתי ממגורות לישראל בע"מ ערעור על פסק דינה של ועדת הערר לפי חוק מסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג-1963, שליד בית המשפט המחוזי בחיפה, מיום 9.6.2011, בו"ע 1419-12-08, שניתן על-ידי כב' השופט (בדימוס) מ' סלוצקי – נשיא; ג' יחזקאלי; ש' פסטנברג תאריך הישיבה: א' בטבת התשע"ד (4.12.2013) בשם המערער: עו"ד יורם הירשברג בשם המשיבה: עו"ד נועה לב גולדשטיין; עו"ד אדם קדש ][]פסק-דין

]השופט א' שהם: המשיבה, חברת דגון בתי ממגורות לישראל בע"מ (להלן: דגון), חכרה מקרקעין מהמדינה, ובתום תקופת החכירה, קיבלה מהמדינה סכום של 26,372,782 ש"ח. השאלה המרכזית העומדת לפתחנו, במסגרת הליך זה, נסובה סביב סיווגו של התקבול לצרכי מס: האם דגון חייבת בגינו בתשלום מס ריווחי הון או מס שבח מקרקעין? רקע ביום 10.5.1951, נכרת חוזה חכירה בין המדינה לדגון, במסגרתו הוחכרו לדגון מקרקעין באזור נמל חיפה, לשם הקמתן והפעלתן של ממגורות לתבואה, בשני אגפים (להלן: ההסכם הראשון).

בהסכם השני, נאמר כי הוראות ההסכם הראשון יחולו על ההסכם השני, במידה שלא שונו או בוטלו על-ידו, והוראה דומה נקבעה גם בהסכם השלישי (בסעיף 1).

בשל חשיבותו, נחזור ונביא את הסעיף כלשונו: "התמורה שהממשלה חייבת לכם כאמור בסעיף קטן (א) דלעיל תקבע, תוך הנחה שהאגף השלישי – אם עד אותו זמן יהיה קיים בתור מיפעל פעיל (working concern) – גם ימשיך להתקיים בתור שכזה לצרכי בית ממגורות לאיחסון, על בסיס ערכו של האגף השלישי ביום העברתו לרשות הממשלה ולבעלותה". תוכנו של סעיף זה מורה בבירור, כי העברת התמורה, בגובה "ערכו של האגף השלישי" מותנית בכך שבאותו המועד האגף יהיה פעיל, וסעיף דומה נקבע גם לגבי האגף הרביעי.

...

לטענת המדינה, שגתה ועדת הערר בכל נימוקיה, וכן במסקנה אליה הגיעה.

לפיכך, אנו נדרשים להכריע בשאלה האם מדובר בתשלום שניתן בעבור "מחוברים" או עבור "פעילות עסקית". במצב דברים זה, אני סבור כי מהות העסקה היא תשלום בגין האגפים כעסק פעיל, כמפורט לעיל, ומכך נגזר גם סיווג החבות במס.

לאחר שהגעתי לכלל מסקנה, כי התקבול שולם עבור ערך הפעילות העסקית באגפים 4-3, נמצא כי זכותה של דגון היא זכות חוזית כספית, ולא היתה לה זכות קניינית (או אובליגטורית) במקרקעין.

על כן, כיוון שהפיצוי ניתן בשל כך שדגון לא תפיק רווח מפעילותם העסקית של אגפים 4-3 בבית הממגורות, דינו של הפיצוי כדין הפעילות העסקית, משמע – נכס הוני, אשר איננו "זכות במקרקעין". לבסוף, לא למותר הוא לציין, כי ביקורת דומה על החלטת ועדת הערר, מושא הערעור דנן, נשמעה מפיו של המלומד נמדר: "הועדה קבעה כי יש לראות בקבלת הפיצויים כאמור כמכירת זכות במקרקעין החייבת במס שבח. לנו נראה כי החלטה זו איננה עומדת בפני ביקורת משפטית. לדעתנו, המבנים שעל הקרקע הינם חלק מזכותו של החוכר בחכירה המסתיימת ממילא, ואין לראות בסיום החכירה לפי ההסכם כמכירה חוזרת של זכות במקרקעין. נראה כי אין לראות במבנים כעומדים בפני עצמם שהרי הם מחוברים לקרקע, ואם הם שייכים לבעלות כי אזי לא בוצעה מכירת הזכות בהם ואם הם שייכים לחכירה התוצאה תהיה דומה. מכאן עולה המסקנה כי פיצוי שכזה עשוי להתחייב במס הכנסה או במס ריווחי הון אך לא במס שבח מקרקעין" (נמדר, בעמ' 132).

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים ע"א 17490-06-19 גדות איחסון ושינוע , שותפות מוגבלת נ' חברת נמלי ישראל - פיתוח ונכסים בע"מ ע"א 19678-06-19 חברת נמלי ישראל - פיתוח ונכסים בע"מ נ' גדות איחסון ושינוע , שותפות מוגבלת תיק חצוני: מספר תיק חצוני בפני כבוד השופט איל באומגרט המבקשת גדות איחסון ושינוע , שותפות מוגבלת המשיבה חברת נמלי ישראל - פיתוח ונכסים בע"מ החלטה

עוד טוענת המבקשת, כי בית משפט קמא קיבל את טענתה המרכזית של המבקשת לפיה, בין הצדדים קיים הסכם שריר ומחייב, אולם בהמשך, סטה בית משפט קמא מההלכה הפסוקה, לפיה, המשיבה היתה צריכה למסור למבקשת ההודעה על ביטול ההסכם, זמן סביר מראש.

לפיכך, המחלוקת בין הצדדים אינה נוגעת (כפי שטוענת המשיבה) לשאלת פרק הזמן הדרוש לפינוי המקרקעין, אלא נוגעת "בראש ובראשונה ליישומם של שלל פרמטרים עובדתיים ומשפטיים הקבועים כולם בהלכה הפסוקה, הנוגעים לקביעת הזמן הסביר, אשר במהלכו יקוים ההסכם, ושרק בחלפו ייכנס ביטולו, על ידי המשיבה, לתוקף". לאור האמור, על מנת שהערעור לא יהפוך תאורטי, ובשים לב למועד הדיון הקבוע ליום 8.9.19, טוענת המבקשת כי דין הבקשה להיתקבל.

...

לפיכך, המחלוקת בין הצדדים אינה נוגעת (כפי שטוענת המשיבה) לשאלת פרק הזמן הדרוש לפינוי המקרקעין, אלא נוגעת "בראש ובראשונה ליישומם של שלל פרמטרים עובדתיים ומשפטיים הקבועים כולם בהלכה הפסוקה, הנוגעים לקביעת הזמן הסביר, אשר במהלכו יקוים ההסכם, ושרק בחלפו ייכנס ביטולו, על ידי המשיבה, לתוקף". לאור האמור, על מנת שהערעור לא יהפוך תיאורטי, ובשים לב למועד הדיון הקבוע ליום 8.9.19, טוענת המבקשת כי דין הבקשה להתקבל.

בעניין שמעון הוסיף בית המשפט העליון כך: "כאשר עסקינן בעיכוב ביצוע פסק דין שעניינו בנכס מקרקעין, מקובלת הבחנה בין נכס מקרקעין המשמש לצרכי מסחר או השקעה לבין נכס המשמש למגורים, כשבמצב האחרון ניתן משקל גם להשלכות המיידיות שעשויות להיות למימוש הנכס ולפינוי אדם ממקום מגוריו" ראו ע"א 3783/18 קאץ נ' סדן (פורסם במאגרים) שם נקבע: "במקרה דנן, על אף שהמקרקעין אינם משמשים למגורי המבקשים, אני סבור כי מאזן הנוחות שבין הצדדים נוטה לטובת המבקשים, שכן הימנעות ממתן צו המניעה עלולה להסב להם נזק חמור מזה העשוי להיגרם למשיבה, ככל שיינתן הסעד המבוקש.

לאור כל האמור, הבקשה מתקבלת.

לפי נספח 2 – לתגובת המשיבות ביום 08/01/15 התובעת הייתה זו שיזמה פנייה לצים בבקשה מפורשת לבטל את פקודת המסירה שהונפקה להתרת המטען באשדוד והודיעה כי התובעת תשחרר בעצמה את המטען בנמל חיפה.

הפרת הסכם ההובלה המשיבות אינן חולקות כי הן צד לשטר המטען אך טוענות כי פריקת המטען בנמל חיפה ולא בנמל אשדוד מהוה הפרעה של חוזה ההובלה השוללת את זכותן של המשיבות להסתמך על ההגנות המוקנות מכח פקודת הובלת טובין בים והאג ויסבי.

בע"א 545/96 Sherudon Exim ltd נ' רשות הנמלים והרכבות, פד"י נג(2) 289, עמ' 321-322, נקבע : "על-פי חוזה ההובלה, אחראית צים לטובין עד פריקתם בנמל היעד, ואצטרף בעיניין זה לדבריו של כבוד השופט פינקלמן בבית-משפט קמא, כי לא תספיק פריקה אל עבר המזח סתם, אלא דרושה מסירתם של הטובין לידי גורם מוסמך או מחייב על-פי הדין". "בעניינינו מהוה רשות הנמלים גורם מוסמך על-פי דין. פקודת המכס מגבילה את אפשרויות איחסון הטובין המגיעים לחופי הארץ בטרם שולם בעבורם מכס. רשות הנמלים מהוה אחת מהאפשרויות הבודדות שאותן מקצה המחוקק לאיחסון כאמור. ואכן, נקבע במפורש בסעיף 14 לפקודת הנמלים [נוסח חדש] כי לא יימסרו טובין ממשמרתו של הממונה על הנמלים אלא אם הומצאה תעודת מפדה של המכס, קרי שולם המכס וכן שולמו כל אגרות הנמל וההיטלים. מכאן, שגם אם הייתה המערערת מעוניינת בהסדר איחסון השונה מההסדרים הקבועים בחוק טרם תשלום המכס, היה עליה להמציא לכל הפחות תעודה כי שולמו האגרות טרם הוצאו הטובין מהנמל. כיוון שכך, הרי שמסרה צים את הטובין לגורם המוסמך היחיד באותה נקודת זמן על-פי החוק". כב' השופט זמיר הבהיר והוסיף כי "בכך שצים מסרה את המטען לידי גורם מוסמך ביעד הנקוב בשטר המטען, כלומר לידי רשות הנמלים בנמל אשדוד, יצאה צים ידי חובת המסירה". ועוד ראו בש"א (ת"א) 154496/08 מארסק ישראל בע"מ נ' סהרה ע.ט. תעשיות מזון בע"מ, שם הבהיר בית המשפט כי " צודקות המבקשות בטענתן, כי מרגע שניתנה פקודת המסירה, השיחרור הפיזי של המטען אינו תלוי במוביל הימי אלא בנשגר. מרגע שקבלו המשיבות את פקודת המסירה, הן יכלו לפנות אל הנמל בכדי לשחרר את הסחורה.

...

לעניין המסירה לנמל חיפה, אני סבורה כי הצדק עם המבקשות וכי שעה שהמבקשות מסרו את המטען לידי נמל חיפה מתחילה להימנות תקופת ההתיישנות.

בענייננו, יש מקום לבירור עובדתי ביחס למועד המסירה, וככל שיתברר כי אכן המטען נמסר לנמל ב 09/01/15 דין התביעה יהיה להידחות מחמת התיישנות.

אני קובעת לקד"מ ליום 02/10/18 שעה: 09:10.

לפנינו שני ערעורים מאוחדים על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט אבישי רובס), מיום 18.4.2019, העוסק במנגנון ביטול הסכם שהקנה לגדות איחסון ושינוע (שותפות מוגבלת) (להלן: "גדות") זכות להחזיק ולהפעיל שטח במסוף הדרומי של נמל חיפה.

גדות מערערת על החלטת בית המשפט מיום 4.2.2018 בבקשתה למחיקת כותרת התביעה, וטוענת שצריך היה להעבירה לסדר דין רגיל, וכן על החלטתו מיום 4.2.2018 לקציבת זמן להגשת כתב הגנה בצרוף תצהירי העדות הראשית וחוות דעת המומחים מטעמה, ושעתיים לדיון הוכחות וסיכומים בעל פה. לטענתה ההחלטות הללו הצרו את צעדיה, ויצרו עוות דין ועל כן מן הדין לבטל את פסק הדין ולשמוע את התיק מחדש.

...

אנו דוחים את טענת גדות לפיה היה על בית משפט קמא למחוק את הכותרת בסדר דין מיוחד ואי מחיקתה גרמה עיוות דין המצדיק ביטול פסק הדין ודיון מחדש.

לסיכום, לוח הזמנים הוא 36 חודשים מיום 22.6.2017 כמועד פינוי כל מתקני גדות, דהיינו עד 22.6.2020.

על כן, יש לבטל את קביעתו של בית המשפט קמא בענין זה. סוף דבר, אנו דוחים את ערעור גדות במלואו ומקבלים חלקית את ערעור חנ"י וקובעים כי המועד בו על גדות לפנות את המסוף, כולל פינוי הפריקים, הוא לכל המאוחר 22.6.2020.

ביום 4/9/01 פירסמה רשות הנמלים מיכרז להפעלת הממגורה בנמל חיפה (להלן: "מיכרז חיפה") כאשר דגון ורשות הנמלים הגיעו לפשרה להמשך הפעלת ממגורת חיפה ע"י דגון עד 31/1/05, תוך ויתור דגון על ערעור על החלטת הממונה בעיניין דגון.

יש לציין שמכרז חיפה נתקף בהליך משפטי שהגיע לבית המשפט העליון בעת"מ 4011/05 דגש סחר חוץ (ספנות) בע"מ נ' רשות הנמלים (11/2/08) (להלן: "פס"ד דגש") לגבי ניגוד עניינים נטען של הזוכות במיכרז בהיותם מעורבים בשוק התבואות, כשמכרז חיפה לא אסר את הישתתפות דגון במיכרז ודגון לא זכתה בו (הייתה במקום השלישי) ולא הגישה עתירה מטעמה אך תמכה בטענות העותרות כנגד המיכרז ובטענות שיש להן ניגוד עניינים ושיש לבטל את המיכרז.

כן נאמר בהערה 35 לעמדה זו: "מידת התחליפיות בין ממגורות נמל חיפה לממגורות נמל אשדוד לא נבחנה על ידי רשות ההגבלים העיסקיים, משום שגם אם נניח לטובת דגון כי היא שולטת "רק" ב-75% מן השוק – עדיין משפיע ההסכם על חלק ניכר מן השוק המושפע ממנו".

כבוד השופטת פרוקצ'ה בעיניין דגש מציינת בסעיף 48 לפס"ד דגש כך: "48. הזוכה במיכרז להפעלת ממגורות חיפה מקבל לידיו זיכיון לשירות צבורי רב שנים. שירות הממגורות בחיפה חולש על 75% משוק הפריקה והאחסנה של התבואות. הקף התבואות העוברות דרך בתי הממגורות בחיפה הנו כ- 3 מיליון טון בשנה, מתוך כ- 4 מיליון טון תבואות המיובאות לישראל בשנה (סעיף 1.5.8 למכרז). בישראל קיימות רק שתי ממגורות נמליות – בנמל חיפה ובנמל אשדוד. בפנים הארץ קיימים בתי ממגורות נוספים, אולם אלו אינם תחליפים לממגורות הנמליות, שכן השמוש בהם מחייב פריקת הסחורה מהאניות באמצעות משאיות להובלת התבואה לממגורות בעוד הפריקה בממגורות הנמליות מתבצעת באופן אוטומאטי באמצעות מסועים הישר לממגורות. הפריקה באמצעות משאיות כרוכה בעלויות ניכרות ובהיערכות לוגיסטית מורכבת. פריקה כזו הנה איטית בהרבה מהפריקה האוטומטית, ומאלצת את האוניות להמתין זמן רב יותר בנמל". כן מציין בית המשפט בפיסקה 74 לפס"ד דגש את הצורך במתן משקל לגורם הממונה על ההגבלים העיסקיים (שלא נעשה מספיק במקרה זה).

...

הדיונים בועדת המכרזים והתערבות בית המשפט בהחלטותיה ניתן גם לראות, שבניגוד לעמדת העותרות שועדת המכרזים לא קיימה דיונים עניינים אלא הייתה למעשה "חותמת גומי" לעמדת היועץ אליעז, הרי התקיימו מספר דיונים עניינים ומקצועיים בועדה בהשתתפות גורמים מקצועיים בחנ"י הבקיאים בנעשה בנמלים בכלל ובשוק הממגורות הנמליות בפרט, כמו יו"ר הועדה מנכ"ל חנ"י מר שלמה ברימן, יועצים, כלכלים, מנהל פרויקטים ומשפטנים כאשר נבחנו גם טענות העותרות והועלו נושאים לדיון ע"י חברי הועדה כשבסופו של דבר מדובר בנסיון להגברת התחרות בשוק דבר שעשוי להוביל לשיפור התחרות ורמת השירות (ראו גם עניין דגש בפסקה 30).

לאור כל האמור, כל הדרכים מובילות למסקנה שמדובר בהחלטה סבירה ומקצועית היכולה לקדם את התחרות לטובת ורווחת הציבור ואין מקום להתערב בהחלטה זו. התוצאה התוצאה הינה כי העתירה נדחית.

אני מחייב את העותרות לשלם למשיבה הוצאות משפט בסך 50,000 ₪.