ערעור שהוגש ע"י הביטוח הלאומי על דמי אבטלה שהתקבלו

בכתב העירעור שהוגש לביה״ד טענה המערערת כדלקמן: "הגשתי תביעה לביטוח לאומי שאושרה על ידם לאחר יציאה לחל"ת לאחר חופשת לידה, עקב חוסר אפשרות לחזור למשרת אם. נודע לי כי עלי היה להרשם בלישכת התעסוקה ותו"כ הקורונה לא ידעתי כי יכולתי להרשם באנטרנט ולכן ביקשתי רישום רטרואקטיבי – שנידחה. נכתב כי אכן פעלתי מתוך טעות שניתן להבינה" עוד טענה בכתב העירעור כי היא לא יכלה להגיע ללישכת התעסוקה עקב ניתוח לאחר לידה לאיחוי קרע והחלמה ארוכה, עוד נטען כי אם היא הייתה יודעת שאפשר להרשם באתר האנטרנט היא הייתה מבצעת את הרישום הנידרש.

מנגד, טוען המשיב כי בהתאם להוראות חוק ביטוח הלאומי, הזכות לדמי אבטלה מתגבשת אך ורק כאשר דורש עבודה מתייצב בלישכה במועדים שנקבעים על ידי הלישכה.

2.2.1 חוסר הבנה בצורך להרשם - ייבחן האם אי ההבנה סבירה ומידתית לדוג' שינוי חקיקה שהוביל לכניסה למעגל זכאות, קושי שפתי חריג, קבלת תשובה שלילית מביטוח לאומי לעניין זכאות ולאחר מכן עידכון התשובה, חוסר היכרות עם חוק הביטוח הלאומי וכיוצא בזה.

...

במקרה דנן, אני סבור שהמערערת כדורשת עבודה אינה נכנסת תחת חריג זה - של ״אדם בעל קושי שפתי״ או לחילופין בעל ״חוסר היכרות עם חוק הביטוח הלאומי״.

סוף דבר: לאור האמור לעיל, דין הערעור להידחות.

בגין התקופה שבין התאריכים 1.10.17 ועד 9.5.18 קיבל המערער דמי אבטלה מהנתבע.

" לגבי התקופה שבין התאריכים 1.9.17 – 30.9.17 ציינה הועדה בהחלטה: "בחודש 9.2017 (עפ"י תלוש שכר) שולמה תמורת הודעה מוקדמת – אותה רואים כהכנסה מהתעסקות. לפיכך אינו נכה נזקק עפ"י תקנה 18א". לגבי התקופה 1.10.17 עד 9.5.18 צוין כך: "עבור תקופה זו שולמו דמי אבטלה – גמלה מחליפת שכר אותה רואים כהכנסה מהתעסקות. לפיכך אינו נכה נזקק עפ"י תקנה 18א." לגבי התקופה שבין התאריכים 10.5.18 – 30.9.18 (היא התקופה שבמוקד המחלוקת בהליך כאן) צוין בהחלטה כך: "ועדת הרשות עיינה במימצאי הבדיקה האורטופדית מיום 4.2.18 ובממצאי הבדיקה הפסיכיאטרית מיום 9.4.18, וסבורה כי אין בהם למנוע מהמערער סיכוי סביר לעבודה כלשהיא. כ"כ לציין כי המערער התייצב בשירות התעסוקה כדורש עבודה." לאחר שהמערער הגיש, באמצעות ב"כ, השגות בכתב על ההחלטה מיום 11.6.18, היתכנסה ועדת הרשות על מנת לידון בהשגות.

למעלה מן הצורך נציין שבתקופה זו התייצב המערער בלישכת שירות התעסוקה כדורש עבודה והעמיד אותו כמי שהוא מחוסר עבודה והוא מוכן, ומסוגל, לעבודה בכל עבודה המתאימה לו. מכח התייצבותו זו שולמו לו דמי אבטלה בהתאם לסעיף 163 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה – 1995.

...

אשר לתקופה שמיום 21.5.18 ועד ליום 30.9.18 - לא מצאנו להסתפק בהנמקת הוועדה באשר לקיומו של סיכוי סביר לעבודה כלשהי.

לא מצאנו שזכות הטיעון של התובע נפגעה.

סוף דבר – הערעור מתקבל.

נוכח פיטוריו, פנה למוסד לביטוח לאומי על מנת לקבל גמלה להבטחת הכנסה ובמקביל נרשם בלישכת התעסוקה (להלן: "המשיב") כדורש עבודה בתאריך 29.4.19.

במסגרת דיון זה, הוצגו טענות הצדדים ונטען כי המערער הכשיל את קבלתו לעבודה עת דרש שכר לא ריאלי, הגבוה בהרבה מדמי האבטלה להם הוא זכאי.

תאור ההליכים העירעור הוגש ביום 24.6.2019 וביום 23.1.20 היתקיים דיון בפני בית הדין.

סעיף 27 לתקנון שירות התעסוקה תשל"ד-1974 מגדיר את המושג "סרוב עבודה". לפי הגדרה זו, מבוטח אשר ללא נימוק סביר לדעת מנהל הלישכה, נימנע מלקבל עבודה שהוצעה לו ע"י לישכת שירות התעסוקה או קיבל עבודה מרצונו וחדל לעבוד בטרם חלפו 12 יום - רואים אותו, בין היתר, כמסרב לקבל עבודה.

...

" בנסיבות המתוארות, מקובלת עלינו עמדת המשיב כי התנהלות התובע, עם דרישת שכר גבוה בהרבה מזה שקיבל בעבודתו הקודמת ומזה לו היה זכאי כדמי אבטלה - מצביעה על כך שלא עשה מאמץ סביר לעבוד ואף הכשיל את קבלתו לעבודה היות שלא ראה בה ככזו המתאימה לכישוריו.

בנוסף, טענת ב"כ המערער בדיון לפיה הוא לא סירב לעבודה אלא נאמר לו על ידי המעסיק שהוא לא מתאים להם לא עולה בקנה אחד עם בירור שנערך מול המעסיק ובהתאם לתרשומת שיחה שנערכה מולו עולה כי המעסיק ציין "הוא מתאים לעבודה אך לא בשכר כזה". סוף דבר: הערעור נדחה.

רקע כללי המערערת פוטרה מעבודתה בתאריך 10.4.20 ובהמשך העבירה את מכתב הפיטורים לביטוח לאומי לשם מימוש זכאותה לקבלת דמי אבטלה.

בחודש יוני 2020 התבקשה המערערת על ידי המוסד לביטוח לאומי להשלים מסמכים ולטענתה המל״ל ציין כי אם היא תשלים את המסמכים הנדרשים תוך 12 חודשים ממועד ההגשה בתביעתה הראשונה ישמר המועד לזכאות דמי האבטלה דהיינו עד 17.5.21 וזו הייתה הנחת המוצא שבגינה פעלה המערערת.

...

לאור האמור, והגם שהמערערת לא פירטה בכתב הערר טענות בנוגע למצב רפואי וגם אין ביטוי בפרוטוקול לטענות מצד המערערת בנוגע למצב רפואי, אני סבור כי שעה שעסקינן בזכות סוציאלית חשובה של תשלום דמי אבטלה, הרי שיש מקום ליתן למערערת את יומה באופן מלא ולהשיב את עניינה של המערערת לוועדת הערר על מנת שתשלים את החלטתה גם בהתייחס למצבה הרפואי הנטען של המערערת.

כאמור, ההחלטה שניתנה כעת היא החלטה הנעדרת התייחסות להיבט הרפואי כלל ולפיכך אני סבור שיש מקום להחזיר את הדיון בעניינה של המערערת לוועדת הערר ומן הראוי שבדיון המחודש שייערך יעמדו בפני הועדה כלל המסמכים הרפואיים ורק לאחר מכן תוכל הוועדה לקבל החלטה מושכלת בעניינה של המערערת.

סוף דבר: הערעור מתקבל במובן זה שעניינה של המערערת יוחזר לוועדת הערר על מנת שתשקול מחדש את זכאותה של המערערת לקבלת דמי אבטלה רטרו (מיום 17.5.20 עד 17.5.21) וזאת בין היתר בהתייחס למצבה הרפואי של המערערת.

בתגובתו לערר טען המשיב שהמערער סיים את ימי הזכאות שלו לדמי אבטלה ביום 24.2.20 ומאז חדל להתייצב בטענה שלא מחפש עבודה באמצעות לישכת התעסוקה, וכעבור שנה, לאחר ששמע שניתן לקבל דמי אבטלה על כל שנת הקורונה, פנה ללשכה בבקשה לאשר רישום ממרץ 2020.

אם המערער טענה שהמערער נכה צה"ל ויש לו בעיות זכרון, והמערער טען שנציגי המוסד לביטוח לאומי אמרו לו בחודש אפריל 2020 שהוא ימשיך לקבל דמי אבטלה עקב משבר הקורונה, ולשאלתו מה עליו לעשות, השיבו לו – "כלום כי כבר חתמתם אבטלה קודם". נציגת המשיב הבהירה עמדתה כי אין אפשרות לרשום למערער התייצבות רטרואקטיבית.

טענת המערער כי נציג של המוסד לביטוח לאומי מסר לו שתשלום דמי האבטלה יתבצע אוטומאטית, אינה סבירה, בהנתן העובדה, שאינה במחלוקת, שלא שולמו למערער דמי אבטלה במשך כשנה עד למועד שבו הגיש בקשתו לאישור רישום רטרואקטיבי.

...

בסופו של דבר, על המערער לשכנע בקיומה של הצדקה לאישור רישום רטרואקטיבי, ולא מוטל על המשיב להוכיח שלא מתקיימת הצדקה כזו.

סוף דבר הערעור נדחה.