ערעור על תביעה נגד מצילים בגין טביעה

ערעור על החלטה מיום 19.1.2014 ופסק דין מיום 18.10.2018 של בית משפט השלום בפתח תקוה (כב' השופטת הבכירה ניצה מימון שעשוע) בת"א 3987-01-13, אשר דן בתביעה ובתביעה שכנגד שעניינן תשלום תגמולי ביטוח בגין נזק שניגרם לכלי שיט שבבעלות המערערת.

לאור האמור גם על פרשנות הפוליסה יש להחיל את כללי הפרשנות שגובשו בפסיקה בנוגע לפוליסות ביטוח, כגון כלל הפרשנות נגד המנסח, דוקטרינת הפרשנות בהתאם לציפיות הסבירות של המבוטח (רע"א 3128/94 אגודה שיתופית בית הכנסת רמת חן נ' סהר חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נ(3) 281, 304-303 (1996); רע"א 9849/17 פיקאלי נ' הכשרה חברה לביטוח בע"מ, פסקה 14 לפסק דינו של כב' השופט עמית (4.6.2019)) ובחירת התכלית המיטיבה עם המבוטח במקרה של עמימות פרשנית (ע"א 779/89 שלו נ' סלע חברה לבטוח בע"מ, פ"ד מח(1) 221, 230 (1993)).

(1) גוף האניה במצב תקין בהתאם לצרכי השיט; (2) היא מצויידת במכונות, במכשירים, במיתקנים, באבזרים ובאמצעי הצלה די הצורך, המתאימים לשירות, שבו היא משמשת או עתידה לשמש, ובהתאם לצרכי השיט, והם במצב תקין; (3) היא מצויידת ברישיון שיט בהתאם לטופס א' שבתוספת הראשונה; (.

נקבע כי בנסיבות אלו, לו הייתה המערערת דואגת לבצוע בדיקת הכשירות במועד, היו ליקויים אלו מתגלים והטביעה הייתה נמנעת.

...

יחד עם זאת אין בידי לקבל את פרשנות המערערת לתערובה מס' 3.

המסקנה היא כי תערובה מס' 3 מטילה על המבוטח חובה להחזיק רישיון שיט בר תוקף כתנאי לכיסוי הבטוחי.

לאור האמור, אני מורה על דחיית הערעור.

לפני ערעור על גזר דינו של בית הדין למשמעת של עובדי הרשויות המקומיות (תיק 3/19), שבו הוחלט בדעת רוב להטיל על הנילון אמצעי משמעת של פיטורין על תנאי והעברה לתפקיד אחד בערייה, ואילו דעת המיעוט סברה שיש להטיל עליו אמצעי משמעת של פיטורין בפועל.

המערערת טוענת שהתברר לה כי המשיב הוא בעל הכשרה כמציל בריכה (מיום 5.7.83), ונעדר הכשרה כמציל ים. לשיטת הערייה המשיב השיג את מינויו כמציל ים באמצעות מסירת מידע כוזב, תוך שימוש בתעודות מזויפות.

עוד טענה שהוא נידרש להתייצב לחקירת משמעת על ידי חוקרת המשמעת אך סרב לעשות כן. על רקע זה היא הגישה נגדו תובענה משמעתית (תיק משמעת 3/19) המייחסת לו ביצוע עבירות משמעת לפי סעיפים 9(1), (2), (3), (4) ו-(5) לחוק הרשויות המקומיות (משמעת), התשל"ח-1978 (להלן: חוק המשמעת), ועוד טענה להפרה של נוהל כוח האדם שלה.

בבוא בית הדין לגזור את הדין (ביום 18.4.21) ציינו כל חבריו שהמשיב מעל באמון הבסיסי שנתנה בו הערייה, וגם אם הציל בעבודתו מתרחצים מטביעה אין בכך כדי לגרוע מחומרת מעשיו.

...

המשיב טוען כי יש לדחות את הערעור.

אלא שבסופו של דבר נשענה העירייה על התעודות המזויפות שהוצגו לה. אין להטיל עליה את החובה לבדוק תחת כל צעד ושעל האם מטעים אותה.

על רקע כל אלה אני סבור שדעת המיעוט משקפת יחס הולם יותר בין חומרת המעשה שנמצא שביצע המשיב לבין אמצעי המשמעת שהוטל עליו, ויש להעדיפה.

התוצאה התוצאה היא שהערעור מתקבל, ועל המשיב יוטלו אמצעי המשמעת הבאים: א) נזיפה חמורה שתירשם בתיקו האישי; ב) פיטורין בפועל בהתאם לסעיף 17(8) לחוק המשמעת (ללא פגיעה בזכויות הכלכליות של המשיב).

השופט צלקובניק: בפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בפתח תקוה (כב' השופט ד' קלייטמן) בת"פ 54532-12-18 שבגדרו הורשע המערער, לאחר ניהול הוכחות, בעבירה של גרימת מוות ברשלנות לפי סעיף 304 לחוק העונשין תשל"ז -1977 (להלן – חוק העונשין), שעניינה גרימת מותו של ילד בטביעה בבריכה בעת שהמערער שימש בה כמציל.

ערים אנו לדברי המשיבה בדבר מיעוט המקרים המובאים לדין בשל נסיבות הקשורות ברשלנותם של מצילים בעת פקוח על מתרחצים; צוין כי רק במקרה אחד שנידון ב- ת"פ 28024-05-17 מדינת ישראל נגד משה מזרחי (10.9.19), בו נגזר עונש מאסר בפועל לתקופה של 10 חדשים, בגין טביעתה של ילדה בת 9, שהנאשם באותו מקרה לא הבחין במצוקתה, נוכח שיחה שקיים אותה עת עם אשה בבריכה.

כפי שהעיד מר בן יעקוב משהפנה המערער את תשומת לב מנהל הבריכה להעדרו של דפברלטור, הוא קיים את חובתו בהיבט זה. המומחית מטעם התביעה, רופאת המכון הפתולוגי דר' הדס גיפס, קבעה בהשלמת חוות דעתה (ת/28), שדפיברילטור אינו מסייע להחייאה כאשר אין דופק או פעילות חשמלית, ושאין בידה דו"ח מד"א באשר לממצאים אלה.

...

יום צלקובניק, שופט עמית השופט ארד-אילון: אני מצטרף לעמדת חבריי לפיה יש לדחות את הערעור על הכרעת הדין במובן זה שהמערער עבר עבירה של גרם מוות ברשלנות.

גם כך מדובר בפרק זמן לא מבוטל, ומקובלת עלי במלואה מסקנתו של בית משפט קמא, כי "היעדר הפיקוח מצדו של המערער במשך פרק זמן ממושך, חרף שדה הראיה הפתוח, מהווה רשלנות רבתי, שיש בה נטילת סיכון בלתי סביר לתוצאה שנגרמה, במובנו של סעיף 21(א)(2) לחוק העונשין. " בית משפט קמא מצא, שמדובר ברשלנות ברף הגבוה.

דנה מרשק-מרום, שופטת סוף דבר: הערעור על הכרעת-הדין נדחה.

בית משפט השלום בירושלים תפ"ק 27173-11-18 מדינת ישראל נ' מזרחי לפני כבוד השופט מוחמד חאג' יחיא בעיניין: המאשימה מדינת ישראל ע"י ב"כ עו"ד חיים מדר משטרת ישראל - תביעות י-ם הנאשמים נירה מזרחי ע"י ב"כ עו"ד זכריה שנקולבסקי גזר דין

הנאשמת - באמצעות בא-כוחה עו"ד זכריה שנקולבסקי - טוענת מנגד, בין השאר ובעיקר, כי יש לבחון את המקרה "במשקפיים רחבות יותר ממיתחם ענישה כזה או אחר". לפי ההגנה, יש ליתן את הדעת ולהקל עימה, בין השאר, מטעמים אלה: ראשית - היא פעלה כפי שפעלה על רקע מצוקה רפואית; שנית - חרף חומרת הארוע כפי שמציירת המאשימה, לא הזדרזה האחרונה להגיש כתב אישום (זה הוגש רק בחודש 11/2018); שלישית - הנאשמת נטלה אחריות על המעשה ללא הצורך בשמיעת עדים, הן בהליך זה הן במרבית ההליכים המקבילים שמתנהלים נגדה; רביעית - הנאשמת עברה שינוי משמעותי בחייה ומשנת 2019 לא ניפתח נגדה כל תיק.

ידוע כי תלוי ועומד ערעור על הכרעת הדין ועל גזר הדין.

לפני חיתום, יפות לענייננו מילותיו של כבוד השופט מ' מזוז בעיניין זגורי לעיל, לפיהן: "תקיפה ופגיעה ברופאים ואנשי צוות רפואי, העושים לילות כימים להצלת חיי אדם ולטיפול מסור בחולים ובפצועים, היא מעשה בזוי וראוי לכל גנאי, ועל בתי המשפט לשלוח מסר חד-משמעי לענין זה על ידי ענישה ממשית ומרתיעה, לשם מיגור תופעה קשה זו, שלמרבה הצער הפכה למציאות רווחת במקומנו. יודגש כי החמרת העונש המתונה שאנו קובעים במקרה זה אינה מבטאת את מיתחם הענישה הראוי במקרים כגון אלה, זאת על פי הכלל כי אין ערכאת העירעור נוהגת למצות את הדין" (ההדגשה אינה במקור) סיכום לאחר שיקלול של כל האמור, משׂית על הנאשמת את העונשים הבאים: 100 ימי מאסר בפועל, לריצוי ממש.

...

לא מדובר בתקופה ארוכה יחסית, זאת בשים לב לריבוי העבירות שקדמו לה. הגם קיימים ניצנים לכך שהנאשמת מתחילה להפנים שלא תצמח לה כל תועלת - בלשון המעטה - מדרך האלימות, אך לא נראה גם כי בשלה העת להגיע למסקנה מושכלת בנדון ולפיה אין כל חשש להישנות מקרה כזה על-ידה.

לפני חיתום, יפות לענייננו מילותיו של כבוד השופט מ' מזוז בעניין זגורי לעיל, לפיהן: "תקיפה ופגיעה ברופאים ואנשי צוות רפואי, העושים לילות כימים להצלת חיי אדם ולטיפול מסור בחולים ובפצועים, היא מעשה בזוי וראוי לכל גנאי, ועל בתי המשפט לשלוח מסר חד-משמעי לענין זה על ידי ענישה ממשית ומרתיעה, לשם מיגור תופעה קשה זו, שלמרבה הצער הפכה למציאות רווחת במקומנו. יודגש כי החמרת העונש המתונה שאנו קובעים במקרה זה אינה מבטאת את מתחם הענישה הראוי במקרים כגון אלה, זאת על פי הכלל כי אין ערכאת הערעור נוהגת למצות את הדין" (ההדגשה אינה במקור) סיכום לאחר שקלול של כל האמור, משׂית על הנאשמת את העונשים הבאים: 100 ימי מאסר בפועל, לריצוי ממש.

בית המשפט העליון דחה את ערעור המערער על הכרעת הדין ועל גזר הדין וקיבל את ערעור המדינה על קולת העונש.

ודוק – נטל ההוכחה לגבי כל יסודות העבירה מוטל על התביעה מראשי הראשים ועד סוף הסופים.

נאשם יכול לתרום להגנתו נגד החזקה או תמונה נסיבתית מפלילה, ולעניין זה די בכך שיעורר ספק סביר באמצעות הצגת ראיות נוגדות, או הסבר או מסקנה חלופית המתקבלים על הדעת לפי הנסיבות.

לכל היותר, היתקיימו יסודות העבירה של גרימת מוות ברשלנות, לפי סעיף 304 לחוק העונשין: לאור ההדרדרות במצבו הרפואי של הנאשם ייתכן כי הנאשם כלל לא היה כשיר להחזיק בנשק; בזמן הארוע לא הרכיב הנאשם את מכשירי השמיעה, לא שמע את הנאמר לו והיה ממוקד אך ורק בצורך להציל את אישתו; בנסיבות המיוחדות, ולנוכח מצבו הרפואי של הנאשם (רעד בידיים, עליית לחץ הדם ועליית כמות הסוכר בדמו) והעובדה שהמנוח התקרב לנאשם באופן מאיים, לא הוכחה מעבר לכל ספק סביר מודעותו הסובייקטיבית של הנאשם לטיב המעשה של הירי השני ולאפשרות היתרחשות התוצאה הקטלנית.

...

לסיכום: אני מציעה לחבריי להרשיע את הנאשם בעבירה של רצח באדישות, לפי סעיף 300(א) לחוק העונשין, התשל"ז -1977.

השופטת מ' ברק נבו: אני מצטרפת לאמור בחוות דעתה המקיפה והיסודית של חברתי האב"ד, כבוד השופטת ל' ברודי, ולמסקנה שאליה הגיעה.

סוף דבר התוצאה היא כקבוע בסיכום חוות דעתה של האב"ד, כבוד השופטת ל' ברודי.