ערעור על שלילת רישיון נהיגה בשל אי התאמה אישיותית

מגליון הרשעות הפלילי עולה, כי הנאשם הורשע, בשנת 2015, בעבירה של סחר באמל"ח, בגינה נדון, בין היתר, לעונש מאסר בפועל בן 24 חודשים; עוד הורשע הנאשם, בעברו, בעבירות רכוש וכן בעבירה של העידר מן השרות שלא ברשות.

הערכת שירות המבחן למבוגרים בענינו של הנאשם הוגש תסקיר, המפרט את נסיבותיו האישיות, כבן 33, מתגורר עם בת זוג ואב לשני ילדים.

לאחר שהתגייס לצבא, נרצח קרוב משפחתו ולאחר מכן ערק מהשרות ושוחרר על רקע אי התאמה.

לטענת הנאשם, לאחר שיחרורו ממאסרו האחרון החלו חייו לעלות על מסלול נורמאטיבי, אולם נעתר לפנית הסוכן באמצעות חבר משותף, לרכוש בעבורו סם. הנאשם שלל שימוש בסמים מסוכנים או בחומרים משני תודעה כלשהם.

בגזר הדין ת"פ 30672-04-12 מדינת ישראל נ' חג'אב (פורסם במאגרים – 2013), נקבע מיתחם ענישה שנע בין 24 עד 48 חדשי מאסר בפועל, וכן הושתו ענשים נוספים, ביניהם פסילת רישיון נהיגה למשך שנתיים בגין עבירה של מכירת סם מסוכן מסוג קוקאין, במשקל 30 גרם, לסוכן, תמורת סך בן 11,400 ש"ח. יצוין, באותו מקרה נדון הנאשם, בסופו של דבר, לעונש גבוה יותר, בשל הרשעתו גם עבירות נוספות, שענינן סחר באמל"ח, אך המיתחם שצוין לעיל נגע לעבירת הסם בלבד.

ערעור שהוגש על אותו פסק דין – נדחה (ע"פ 7317/13 חג'אב נ' מדינת ישראל – 2014 – פורסם במאגרים), תוך שבית המשפט העליון מאשר המיתחם שנקבע.

...

לטענת הנאשם, לאחר שחרורו ממאסרו האחרון החלו חייו לעלות על מסלול נורמטיבי, אולם נעתר לפנית הסוכן באמצעות חבר משותף, לרכוש בעבורו סם. הנאשם שלל שימוש בסמים מסוכנים או בחומרים משני תודעה כלשהם.

חרף כך שבית המשפט אפשר להגנה, בהחלטה בפרו' מיום 25.02.18, להגיש פסיקה נוספת – בסופו של דבר לא הוגשה פסיקה כאמור.

בגזר הדין ת"פ 30672-04-12 מדינת ישראל נ' חג'אב (פורסם במאגרים – 2013), נקבע מתחם ענישה שנע בין 24 עד 48 חדשי מאסר בפועל, וכן הושתו ענשים נוספים, ביניהם פסילת רישיון נהיגה למשך שנתיים בגין עבירה של מכירת סם מסוכן מסוג קוקאין, במשקל 30 גרם, לסוכן, תמורת סך בן 11,400 ש"ח. יצוין, באותו מקרה נדון הנאשם, בסופו של דבר, לעונש גבוה יותר, בשל הרשעתו גם עבירות נוספות, שענינן סחר באמל"ח, אך המתחם שצוין לעיל נגע לעבירת הסם בלבד.

לאחר שבית משפט שמע את טענות הצדדים; עיין בראיות לענין העונש; עיין בפסיקה שהוגשה מטעם הצדדים; שמע דברו האחרון של הנאשם - דן את הנאשם לעונשים כדלקמן: 30 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו של הנאשם, בהתאם לרישומי שב"ס; 12 חדשים מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו של הנאשם ממאסר, והתנאי – שהנאשם לא יעבור עבירה מסוג פשע בניגוד לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג – 1973, או עבירה מסוג פשע בניגוד לחוק המאבק בתופעת השימוש בחומרים מסכנים, תשע"ג – 2013; ג. 3 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים מיום שחרורו של הנאשם ממאסר, והתנאי – שהנאשם לא יעבור עבירה מסוג עוון בניגוד לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג – 1973, או עבירה מסוג עוון בניגוד לחוק המאבק בתופעת השימוש בחומרים מסכנים, תשע"ג – 2013; קנס בסך 15,000 ₪ או 120 ימי מאסר תמורתו.

מוכר כנכה ע"י המוסד לביטוח לאומי, שירת כשנתיים בצבא ושוחרר בשל אי התאמה לאחר שריצה מאסר בגין עריקות, לנאשם עבר בתחום הסמים ואלימות.

לדבריו אין הצדקה בעיניינו של הנאשם ממיתחם העונש ההולם, ולאור נתוניו האישיים של הנאשם, רמת הסיכון הנשקפת והיעדר מוטיבציה לטפול עתר ב"כ המאשימה להטיל על הנאשם מאסר ברף הבינוני של המיתחם אשר יכול וירוצה בעבודות שירות, מאסר על תנאי, פסילה בפועל למשך 4 חודשים, פסילת רישיון נהיגה על תנאי וחתימה על התחייבות.

ב"כ הנאשם הסכים עם המאשימה לעניין מיתחם הענישה בעבירת הסמים ובקש לאמץ את הרף התחתון של המיתחם בשל נסיבותיו האישיות של הנאשם כפי שפורטו בתסקיר שירות המבחן.

זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי.

...

לאור כל המפורט אני קובעת כי מתחם העונש ההולם לאירוע בכללותו נע ממאסר מותנה ו- 3 חודשי פסילה ועד לשנת מאסר ו- 24 חודשי פסילה.

לאור האמור, בשל חלוף הזמן, בשים לב שמרבית הבדיקות שמסר הנאשם מלמדות על ניקיון מסמים, ובשים לב שהנאשם זקוק לרישיון לפרנסתו, אני סבורה כי תקופת הפסילה עליה הסכימו הצדדים היא הולמת וראויה בנסיבות העניין.

עונשו של הנאשם לפיכך, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים: גוזרת על הנאשם חודש מאסר אשר ירוצה במידה והנאשם יעבור תוך 3 שנים מהיום עבירה על פקודת הסמים המסוכנים.

לא שירת בצבא עקב אי התאמה.

מסר בדיקת שתן ובה שרידי סם. שירות המבחן התרשם מקיומה של נזקקות טיפולית אך הנאשם שלל נזקקות וסרב להישתלב בהליך טפולי.

טיעוני הצדדים לעונש ב"כ המאשימה הפנה לרישומו הפלילי של הנאשם, לאמור בתסקיר שירות המבחן ולהמלצות שירות המבחן, לפיכך עתר ב"כ המאשימה להותיר ההרשעה על כנה ולהשית על הנאשם מאסר על תנאי, פסילת רישיון נהיגה בפועל ועל תנאי וכן קנס כספי.

בית משפט קמא גזר 14 ימי מאסר, הפעיל מאסר מותנה בן 10 חודשים שירוצה בחופף וענישה נלווית, ערעור שהוגש לבית משפט מחוזי ובקשת רשות ערעור לעליון נדחו.

"בגיר צעיר". · לקחתי בחשבון את נסיבותיו האישיות של הנאשם כפי שפורטו בתסקירי שירות המבחן ובטיעוני ההגנה.

בהיעדר הליך שקומי לא מצאתי הצדקה להמנע כליל מרכיב זה. עונשו של הנאשם לאור כל האמור מצאתי לנכון ולמידתי לגזור על הנאשם את העונשים הבאים: אני מטילה על הנאשם חודש מאסר וזאת על תנאי למשך שלוש שנים לבל יעבור עבירה בנגוד לפקודת הסמים המסוכנים.

לא יופקד הרשיון, הוא יחשב כפסול מלנהוג מהיום אך הפסילה לא תימנה ולכן לא תסתיים.

...

ערעורו נדחה.

לאור כל המפורט לעיל אני קובעת כי מתחם העונש ההולם לאירוע בכללותו, בנסיבות שבפני, נע ממאסר מותנה ועד למאסר קצר שיכול וירוצה בעבודות שירות.

העובדה שיכול היה לצרף תיק זה לתיק האחר שהסתיים בעניינו ללא הרשעה, אינה פוטרת את הנאשם מהנטל להוכיח כי מתקיימים החריגים המצדיקים הימנעות מהרשעה בתיק זה. בנסיבות אלו, ועל אף שינוי המדיניות ביחס לאכיפת העבירה , וכשהנאשם לא משתף פעולה, ולו את המעט שביכולתו כדי להוכיח כי אכן השתקם ושינה אורחותיו, לא מצאתי כי מתקיים החריג לכלל המצדיק את העדפת השיקול האינדיבידואלי על פני האינטרס הציבורי, לא שוכנעתי כי קיים פער בלתי נסבל בין עוצמת הפגיעה של ההרשעה הפלילית בנאשם לבין תועלתה של ההרשעה לאינטרס הציבורי החברתי הכללי.

בהעדר הליך שיקומי לא מצאתי הצדקה להימנע כליל מרכיב זה. עונשו של הנאשם לאור כל האמור מצאתי לנכון ולמידתי לגזור על הנאשם את העונשים הבאים: אני מטילה על הנאשם חודש מאסר וזאת על תנאי למשך שלוש שנים לבל יעבור עבירה בניגוד לפקודת הסמים המסוכנים.

לפני ערעור מינהלי, לפי סעיף 55 לפקודת התעבורה (נוסח חדש) (להלן: "פקודת התעבורה"), במסגרתו התבקש בית המשפט להורות על ביטול החלטת ועדת הערר לפי תקנה 195 לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961 (להלן: "ועדת הערר" ו/או "המשיבה" וכן: "התקנות"), מיום 27/10/20, אשר דחתה את ערר המערער על החלטת רשות הרשוי לפיה, בהסתמך על סיכום רפואי שנתקבל מהמכון הרפואי לבטיחות בדרכים (להלן: "המרב"ד"), נמצא המערער בלתי כשיר לנהיגה על רכב מסוג B-A2 .

במסגרת סיכום בדיקה אשר נערכה למערער ביום 24/6/20 על ידי הפסיכיאטר, ד"ר איתן חבר, (ואשר צורפה כנספח ד' לעתירה) צויין כי: "מלבד הארוע עושה רושם חיובי עם תוכניות להשלים בגרויות ולהתקדם בחיים. נראה שמדובר בארוע חד פעמי ושהאישיות הבסיסית בסך הכל חיובית." יחד עם זאת, בשורת המסקנה נקבע כי: "למרות הרושם החיובי בבדיקה הפסיכיאטרית עלו בבדיקה הפסיכולוגית ליקויים קשים שלא מאפשרים נהיגה בטיחותית בין השאר בתובנה ואחריות. קיימת רמת סיכון גבוהה לנהיגה ברכב כלשהוא" ומשכך, ההמלצה הייתה שאין להמליץ למערער דרגת רישיון נהיגה כלשהוא מהסיבה :"אי עמידה בדרישות בטיחות אישיותיות לנהיגה". ביום 29/6/20, לאור מימצאי הבדיקות כפי שפורטו לעיל, החליט המרב"ד על אי כשירותו הרפואית של המערער לנהיגה ברכב פרטי ודו גלגלי, עקב אי עמידה בדרישות בטיחות אישיותיות לנהיגה.

כך, בבר"מ 3186/03 מדינת ישראל נ' שלומית עין דור, פ"ד נח(4) 754 (להלן: "עניין עין דור"), הבהירה כבוד השופטת (כתוארה אז) ביניש, את הקף הבקורת השיפוטית על החלטות רשות הרשוי להעניק או לשלול רישיון נהיגה בשל אי כושר רפואי או נפשי, כלהלן : "בית-המשפט המנהלי יבחן בהליך המתקיים בפניו את החלטת הרשות על-פי עילות הבקורת השיפוטית, אך אין הוא משמש ערכאה המחליטה במקום הרשות המינהלית; הוא אינו שוקל את שיקוליה ולא ימיר את שיקול-דעתה בשקול-דעתו שלו .... כל עוד החלטת הרשות אינה חורגת ממתחם הסבירות, כלומר כל עוד מדובר בהחלטה שרשות מינהלית סבירה הייתה יכולה לקבל, לא יתערב בית-המשפט בהחלטה .... כך בדרך כלל, וכך במיוחד כאשר הרשות המינהלית משתיתה את החלטתה על בסיס חוות-דעת מקצועיות של גורמים מקצועיים... מקום שהפעילה הרשות מומחים מטעמה, לא ישים עצמו בית-המשפט מומחה, וודאי שלא ימנה מומחה תחתיו כדי להכריע לגופה של מחלוקת מקצועית. אכן, לעולם לכל בעיה יהיו פותרים ופתרונים אחדים. ייתכן אף שבית-המשפט ייטה אחר החלטה המבכרת פיתרון זה ולא פיתרון אחר. אך בכך אין כדי להביא את בית-המשפט להחליף את שיקול-דעתה של הרשות בשקול-דעתו .... כך בבית-המשפט הגבוה לצדק, וכך כמובן גם בבית-המשפט המחוזי בשבתו כבית-המשפט לעניינים מנהליים, ובכל ערכאה שיפוטית הנדרשת לכללי המשפט המנהלי" (פיסקה 9).

מכח הסמיכה זו הוקם המרב"ד אשר תפקידו, בין היתר, לסייע לרשות הרשוי לאתר נהגים בעלי פרופיל אישיותי או מצב רפואי המעידים על אי התאמה לנהיגה בטוחה סעיף 55א(ב) לפקודה קובע את זכותו של נפגע מהחלטות המרב"ד להגיש ערר לוועדת ערר רפואית, במותב של שלושה רופאים: "מבקש רשיון נהיגה או בעל רשיון נהיגה הרואה עצמו נפגע מהחלטת רופא מוסמך רשאי לערור, תוך זמן שייקבע בתקנות, לפני ועדת ערר רפואית של שלושה רופאים מתוך רשימה שאישר שר התחבורה בהתייעצות עם שר הבריאות". תקנה 195(א) לתקנות מגדירה את סמכותה של ועדת הערר, כלהלן: "ועדת הערר רשאית לאשר את החלטת הרופא המוסמך, לשנותה או לבטלה או להורות על בדיקה מחודשת בידי הרופא המוסמך (להלן - בדיקה מחודשת) של מבקש רשיון הנהיגה או של בעל רשיון הנהיגה (להלן בתקנה זו - המבקש) או ליתן החלטה אחרת ככל שיחייב הענין". נוסף על כך קובעת תקנה 195ג(א) לתקנות כי: רופא מוסמך או ועדת ערר, לפי הענין, ימסרו למבקש רשיון נהיגה או לבעל רשיון נהיגה שבדקוהו, לפי בקשתו, את תוצאות הבדיקה הרפואית שנערכה לו, ממצאיה ונימוקים (להלן – הממצאים)".

...

עיקרי טענות המערער: לטענת המערער, נפל בהחלטת ועדת הערר פגם היורד לשורשם של דברים וזאת, בהינתן שהחלטת ועדת הערר כללה שתי מילים: "הערר נדחה" – קרי, מבלי שוועדת הערר פירטה כל נימוק להחלטתה.

לטענה זו אינני מוצאת להידרש הן משום שנטענה בעלמא ובלא כל תימוכין ויתרה מכך, הואיל ועל פניו ממילא אין מדובר בטענה משפטית אשר ניתן להביא בפני בית משפט זה. לאור האמור, הנני קובעת כי לא נפל בהחלטת ועדת הערר פגם היורד לשורשם של דברים והמצדיק התערבות בהחלטתה.

אשר על כן – הערר נדחה.

המזכירות תדוור החלטתי לצדדים.

בגזר הדין שניתן ביום 15.5.22 הוטלו על המערער 27 חודשי פסילת רישיון נהיגה בפועל, שלילה מותנית, מאסר מותנה, וכן קנס בסך של 1000 ₪ או 5 ימי מאסר תמורתו.

נקבע כי חרף אי הגשת תעודת הבלון, הוכחה תקינות ה"ינשוף" באמצעות טפסי הבדיקות היומיות שביצע המפעיל בתחילת המשמרת ובסיומה (ת/9), הכוללים פלטי בקרת כיול יומית, וכן באמצעות כרטיס המכשיר (ת/14), וכי המאשימה יצאה ידי הוכחתה באמצעות הגשת תעוד זה. באשר ל-ת/9, צוין כי המפעיל רשם בכתב ידו על טפסי בדיקת הכיול היומי בתחילת המשמרת ובסיומה, את ערך בלון הכיול כדלקמן: "וידאתי התאמה בין מספר הצילינדר הטבוע על גליל הגז לבין מספר הצילינדר הרשום בתעודה המצורפת לגליל הגז; מספר הצילינדר הטבוע על גליל הגז: D466827; רכוז ערך הגז בתעודה הצמודה לגליל הגז (מקרוגרם לליטר) 347.99". עוד צוין, כי מפלטי בקרת כיול יומית שביצע מפעיל הינשוף בתחילת המשמרת ובסיומה עולה כי בקרת הכיול היתה תקינה.

בעיניין זה הסתמך ב"כ המערער על פסק הדין שניתן בעפ"ת (ת"א) 19741-06-11 על ידי כב' השופט בן יוסף, בעיניין יחזקאל עובדיה נ. מדינת ישראל (להלן – עניין עובדיה), בו נקבע כי לא ניתן לבסס הרשעה על פי הרישום שנערך על ידי שוטר לגבי הרשום בתעודת הבלון, משלא הוגשה התעודה עצמה, וכי לא היה מקום להיסמך באותו מקרה, גם על חיזוקים למימצאי מדידת הינשוף "בריח אלכוהול וכיוצא באלה...". עוד נטען על ידי ב"כ המערער כי נוכח אי הגשת תעודת הבלון נימנעה מהמערער אפשרות לזמן לחקירה את עורך תעודת הבלון, שהנה בבחינת "רשומה מוסדית". ב"כ המערער טען כי יש להקל בעונש, שכן בדיקת המאפיינים לא העלתה כי המערער "לא שלט בתנועותיו", וכי חרף הכפירה, הדיון בבית משפט קמא לא התארך, והתקיימה רק ישיבת הוכחות אחת; המערער עובד לפרנסתו כשליח על קטנוע, ושלילת הרישיון תביא לגדיעת פרנסתו, ולפגיעה באחותו, אם חד הורית, המתגוררת עימו ומגדלת את ילדיה.

נטען בנוסף, כי אין מקום להתערב בעונשו של המערער, נוכח כמות האלכוהול שנמדדה העולה פי 9 על הכמות המותרת של 50 מק"ג. צוין כי גילו הצעיר של המערער והעדר עבר אינם מהוים נסיבות לקולה המצדיקות סטייה מעונש המינימום; המערער לא מסר כל עדות בעיניין נסיבותיו האישיות, והוצגה רק תעודת חייל בודד הקשורה בתקופת שרותו הצבאי.

עם זאת אין לקבל את טענת ב"כ המערער כי נבצר ממנו בשל אי הגשת התעודה, לזמן לעדות את עורך התצהיר הנילווה לתעודה.

...

סבור אני, כפי שנקבע על ידי בית משפט קמא, כי אי הצגתה של תעודת בלון האימות, ששימש את המפעיל לבדיקת תקינות המכשיר ביום הבדיקה, לא היה בו כדי לסתום את הגולל על אפשרות הוכחת רישום ערך שיעור האלכוהול בבלון האימות, בהבאת ראיות מספיקות, אחרות, שהוצגו על ידי המאשימה בבית משפט קמא.

בנסיבות אלה, נדחה הערעור על שני חלקיו.