ערעור על שיטת שיערוך חובות ארנונה בפיגור

אולם, כך טוען המבקש, המשיבה, בנגוד לדין, נהגה ונוהגת לשערך ולחייב את המבקש ואת הקבוצה המיוצגת בשיטת "ריבית דריבית", משמע, מוסיפה מידי חודש בחודשו ריבית על הקרן, בתוספת לריבית שכבר נצברה עד לתחילת החודש.

מוסיף המבקש, שלפי ההלכה, ניתן לתבוע בבקשה לאישור תובענה ייצוגית פיצוי כספי וכן סעד הצהרתי ולכן בקשת האישור שהגיש המבקש היא כדין, שכן על המשיבה לחדול מלגבות תשלומי חובה בשיטת "ריבית דריבית", וכן מבוקש להצהיר שכל החובות הרשומים על שמם של החייבים אינם כדין ועל המשיבה לבטלם ולתקנם.

אקדים ואציין, שאין חובה אבסולוטית לפנות בפנייה מוקדמת טרם הגשת תובענה ייצוגית, עיינו בע"א 10262/05 אביב שירותים משפטיים נ' בנק הפועלים (לא פורסם, 11.12.2008): "אשר לתום הלב, לא מצאנו כי העובדה שהמערערים לא הקדימו פנייה רצינית לבנק עובר להגשת בקשתם מצדיקה את הקביעה שלא נהגו בתום לב. לנוכח תכליותיה של התובענה הייצוגית קשה גם לקבל כי פנייה של התובע הייצוגי להשבת כספו שלו, תהווה תנאי בלעדיו אין לאישור התובענה." וכפי שציינתי בת"מ (מחוזי חיפה) 19836-05-12 האני יונס נ' המועצה המקומית ערערה, בפסקה כ"ב (לא פורסם, 25.11.2012), כמצוטט בסעיף 61 של תשובת המשיבה: "העידר פניה מוקדמת אין בה, כשהיא עומדת בפני עצמה, כדי לשלול את זכאותו של המבקש לפסיקת גמול ושכר טירחת עו"ד, אם כי יש להביא זאת בחשבון במסגרת כלל השיקולים הרלוואנטיים." בעניינינו טוענת המשיבה, שהיא המתינה לקבלת הכרעה שיפוטית בסוגיה נשוא הדיון, ולכשניתן פסק הדין בבית המשפט המחוזי מרכז ביום 23.3.2013 היא פעלה כדי לחדול מן הגבייה לפי שיטת "ריבית דריבית". מכל מקום, בשלב שבו הוגשה הבקשה לאישור תובענה ייצוגית, ביום 14.3.2013, היתה התביעה מוצדקת, שהרי באותו שלב עדיין ביצעה המשיבה את הגבייה בשיטת "ריבית דריבית". אין לשלול את ההנחה, שהחדילה מן הגביה היתה פועל יוצא משולב של נקיטת ההליך שהוגש ביום 14.3.2013, והומצא למשיבה, לפי אישור מסירה ביום 24.3.13, וכמעט בו זמנית ביום 27.3.13 נתקבלה בסוגיה זו ההכרעה המשפטית כמצויין כבר לעיל, על ידי בית המשפט המחוזי מרכז.

נכון הוא, שעצם העובדה שהריבית בגין החוב שנוצר חושבה על דרך של "ריבית דריבית", במקום על דרך של ריבית רגילה (דהיינו, 9% ריבית בשנה), מתגלה רק כאשר קיים חוב פיגורים, אך במקרה שבפנינו, לא ניתן להיתעלם מכך שבניגוד לנטען בבקשת האישור, ובתצהיר התומך בה, המבקש לא שילם דבר בגין הארנונה, וממילא המשיבה לא גבתה ממנו דבר.

...

התוצאה מכל האמור לעיל היא כדלקמן: אני מאשר את הודעת החדילה שהגישה המשיבה, ובהתאם לכך אני מורה על דחיית התביעה של המבקש ודחיית הבקשה לאישורה כייצוגית.

אני קובע כי הגמול המגיע למבקש יעמוד על סכום של 1,000 ₪, וכי סכום זה יקוזז מתוך חובותיו של המבקש למשיבה.

אני מחייב את המשיבה לשלם לב"כ המבקש שכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 15,000 ₪.

השאלות של עובדה או משפט המשותפות לקבוצה: "מה משמעות הריבית שכלולה במונח 'תשלומי פיגורים' שבסעיף 1 לחוק הריבית – האם כעמדת התובע, הריבית מתווספת אל קרן חוב הארנונה בצרוף הפרישי הצמדה בלבד או האם כעמדת הנתבעת, הריבית מצטרפת אל קרן חוב הארנונה בצרוף הפרישי הצמדה וריבית בשיטת ריבית דריבית". לאחר אישור התובענה כייצוגית קיימתי שישה דיונים בעיניין, בין היתר נשמעו עדויות הצדדים, הוגשו ראיות וחוו"ד מומחים מטעם כל צד, וכן, כל צד הגיש את סיכומיו הענפים בסוגיה.

טענות הצדדים: התובע: לטענת התובע, סוג הריבית שיש לגבות כבר נקבעה בעע"מ 1017/17 עריית נתניה נ' תומר גילבוע (פורסם בנבו, 15.01.2018) (להלן: "ערעור נתניה"), שם דחה בית המשפט העליון את ערעורה של עריית נתניה שטענה כי הריבית מיצטברת, ואימץ את הכרעת בית המשפט המחוזי לפיה הריבית, אליה כיוון המחוקק בחוק הריבית, היא ריבית פשוטה (ראו ת"צ (מינהליים מרכז) 52342-07-11 תומר גילבוע נ' עירית נתניה (פורסם בנבו, 21.12.2016) (להלן: "עניין גילבוע").

על כן, מבחינה לשונית נראה כי מדובר לכאורה במונחים שונים, המגדירים שיטות שיערוך חוב שונות והמביאים לתוצאות כספיות שונות.

...

לאור כל האמור לעיל, אני סבורה כי יש לקבל את התובענה.

לפיכך ומשהתקבלה התובענה, וכן בהתאם לתקנה 19 לתקנות תובענות ייצוגיות, תש"ע-2010 ותקנה 130 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, אני סבורה כי יש למנות מומחה מטעם בית המשפט, על מנת שייקבע את סכום ההשבה שעל הנתבעת להשיב.

סוף דבר: התובענה מתקבלת.

עילת התביעה נסבה על שיטת שערוך תשלומי החובה שבפיגור בגין חובות לעריית ראשל"צ. הנתבעת משערכת את תשלומי החובה שבפיגור בשיטת ה"ריבית דריבית", דהיינו מוסיפה מדי חודש ריבית על סכום הכולל את הקרן בתוספת הריבית שנצברה עד לתחילת החודש.

הרשויות המקומיות בחמשת בקשות האישור הגישו בקשות רשות ערעור לבית המשפט העליון (בר"מ 2980/13, בר"מ 3021/13, בר"מ 3358/13, בר"מ 3390/13, בר"מ 3408/13) על החלטת האישור.

הערייה חדלה כבר ביום 1.1.2016 מלחשב את ריבית הפיגורים בשיטת ריבית דריבית וכך הגדילה את תקציב ההנחות לארנונה בהתאם להוראות ההסכם.

...

אני מקבלת את ההסתייגויות של המועצה לצרכנות כפי שפורטו בסעיפים 37- 40 ובסעיף 42 לעיל – הסדר הפשרה המתוקן נעדר הסבר על האופן בו חושב סכום הפשרה; התצהיר מטעם עיריית ראשל"צ אינו כולל כל הסבר לאופן האומדן או החישוב; הסדר הפשרה המתוקן לא מציג כל פירוט ביחס לחישוב שבמסגרתו נקבעה חלוקת הפיצוי לחברי הקבוצה המיוצגת; עיריית ראשל"צ לא תמכה את טענתה כי חדלה מגבייה, באמצעות כל ראיה או תצהיר נלווה; אין מקום להעניק את הפיצוי לכלל הנישומים, אלא אך למי שחוייבו ביתר.

לא מצאתי להכריע בעניין זה מאחר שממילא החלטתי כמפורט להלן, לא לאשר את ההסדר.

סוף דבר אני דוחה את הבקשה לאישור הסדר הפשרה המתוקן.

השאלה הדורשת הכרעה מה משמעות הריבית הצמודה, בהגדרה של "תשלומי פיגורים", המצטרפת לתשלום חובה שאינו משולם תוך 30 ימים מהמועד הקבוע לשילומו - האם הריבית האמורה מתווספת לקרן החוב בצרוף הפרישי ההצמדה בלבד– כטענת המבקשים, או האם היא מתווספת לקרן החוב בצרוף הפרישי ההצמדה והריבית שנצברה עד תחילת החודש, בשיטת הריבית דריבית – כטענת המשיבות.

על סמך הדו"ח הכספי של המשיבה לשנת 2009 נגבו בפועל מחברי הקבוצה ריבית והצמדה לפי שיטת הריבית דריבית על תשלומי ארנונה שבפיגור בסכום של 11,415,545 ש"ח לעומת סכום של 11,089,239 ש"ח שהיו צריכים להיות מחויבים בו לפי חישוב של ריבית צמודה חודשית.

עד 1984 הוגדר המונח "תשלומי פיגורים" בחוק הריבית: "ריבית בשיעור של 72% לשנה ממועד החיוב בתשלום החובה ועד ליום שילומו או ריבית בשיעור 4% לשנה לאותה תקופה בתוספת הפרישי הצמדה ,לפי הסכום הגבוה ביותר". שינוי שיטת השיערוך לריבית חודשית נעשה בתיקון תשמ"ד לחוק הריבית.

(1) התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה; (2) תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין; (3) קיים יסוד סביר להניח כי ענינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת; הנתבע לא רשאי לערער או לבקש לערער על החלטה בענין זה; (4) קיים יסוד סביר להניח כי ענינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בתום לב".

...

התחשיב הפרטני שיידרש לשנתיים אחורה, במקרה קבלת התובענה לאחר אישורה אינו נראה לי סבוך במידה שיש בה להצדיק דחיית הבקשה לאישור התובענה בשל כך. אשר לטענת השיהוי שהעלו המשיבות נפסק בע"א 1761/02 רשות העתיקות נ' מפעלי תחנות בע"מ, פ"ד ס(4) 545 בפסקה 68(2006) כך: "הלכה היא כי טענת שיהוי אין בה, כשהיא לעצמה, כדי להוות הגנה בפני תביעת השבה. ראו: פרידמן, 1199-1198. אם כך על דרך הכלל, לא-כל-שכן במקום שהמדובר הוא בהשבת כספים שנגבו על ידי רשות שלא כדין. וכפי שנאמר בפרשת אסולין, שם, 695: 'אין זה ראוי לאפשר לרשות שלטונית לגבות מס ללא הרשאה בחוק אך בשל טענת שיהוי'". (ר' גם בע"א 7156/10 חברת הירקון בע"מ נ' מדינת ישראל מינהל מקרקעי ישראל בפסקה 13 לפסק דינה של השופטת חיות (11.10.12)) בענייננו עסקינן בתביעה ייצוגית להשבה כנגד רשות המוגבלת לתקופה של שנתיים בשל התקופה המקוצרת שנקבעה בחוק תובענות ייצוגיות (סעיף 21).

על כן ונוכח הפסיקה שהובאה לעיל אני סבורה כי דין טענת השיהוי להידחות.

סוף דבר אני מאשרת את הבקשות לאישור התובענות כייצוגיות.

(1) התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה; (2) תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין; (3) קיים יסוד סביר להניח כי ענינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת; הנתבע לא רשאי לערער או לבקש לערער על החלטה בענין זה; (4) קיים יסוד סביר להניח כי ענינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בתום לב".

סעיף 2 בחוק הריבית קובע: "(א) תשלום חובה שלא שולם תוך 30 ימים מהמועד שנקבע לשילומו, ישולם בתוספת תשלומי פיגורים". סעיף 4 בחוק הריבית קובע: (א) רשות מקומית רשאית לקבוע לארנונה כללית ולמס עסקים הסדר לפירעונם בתשלומים (להלן – הסדר תשלומים), במשך תקופה שלא תעלה על שנה ממועד החיוב בהם; כל תשלום לפי הסדר כאמור ישולם בתוספת הפרישי הצמדה.

השוואת הנוסחים מלמדת כי בכל מקום שהיה כתוב "תוספת לתשלום החובה לפי שיעור העליה" מילים אלה נמחקו והומרו במילים "עידכון הארנונה [ובס"ק 3 – עידכון תשלום החובה] לפי שעורי השינוי של המדד". בדברי ההסבר לתיקון (הצ"ח 2824 מיום 25.10.99) ניתן ההסבר לתיקון כדלקמן: "מוצע לתקן את שיטת ההצמדה ביחס לתשלומי חובה לרשות המקומית, באופן שיובהר כי החיוב ישתנה בהתאם לכל שינוי במדד, ולא רק במקרה של עליית המדד... תיקונים אלה יביא להתאמת שיטת ההצמדה והריביות בשל חובות לרשויות המקומיות, לתנאי ההצמדה והריבית במשק בכלל" (ההדגשה שלי – מ' נ').

הוראת השיערוך שבסעיף 4 בחוק הריבית עניינה כיצד משולמת הארנונה, בהסדר תשלומים, לאחר השלמת הליך קביעתה או הטלתה.

...

אני סבורה כי לכאורה קמו למבקשים עילות של עשיית עושר ולא במשפט, של הפרת חובה חקוקה – הפרת הוראת סעיף 4(א) בחוק הריבית, ושל רשלנות לפי פקודת הנזיקין.

סוף דבר אני מאשרת את הבקשה לאישור תובענה ייצוגית.

הצדדים יפרסמו הודעה בדבר ההחלטה לאשר את התובענה, בהתאם לסעיף 25(א)(1) בחוק תובענות ייצוגיות ויכללו בה את האמור בפרק זה שכותרתו "סוף דבר" וכן יציינו כי ניתן לעיין בהחלטת בית המשפט מהיום בפנקס תובענות ייצוגיות.