ערעור על רכיב החילוט בגזר דין בעבירות סמים

ביום 22.6.2021 גזר בית משפט השלום על המערער עונש מאסר לתקופה של עשרה חודשים (בנכוי ימי מעצרו), מאסר על-תנאי בן ששה חודשים למשך שלוש שנים (כשהתנאי הוא שלא יעבור בתקופה זו כל עבירה על-פי פקודת הסמים המסוכנים מסוג פשע או עבירה של החזקת סכין שלא כדין) וקנס כספי בסך של 5,000 שקלים (או 50 ימי מאסר תמורתם), לצד הוראות שניתנו בדבר חילוט.

בשלב זה שלאחר הרשעה, וכאשר העירעור נסב על גזר הדין בלבד, נקודת האיזון השתנתה ונוטה לעבר תחילת ביצועו של רכיב העונש של פסילת רישיון הנהיגה.

...

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים אני סבורה שדין הערעור להידחות.

סוף דבר: הערעור נדחה.

וטוענת כי העונש שהוטל על המערער ראוי ואין עילה להתערב בו. אשר לחילוט, הסכימה שההליך הדרוש לצורך חילוט כספים בקשר להרשעה בעבירות סמים לא היתקיים כראוי ועל כן יש לבטל את החילוט, בכפוף לחיוב המערער בקנס.

עיינו בהודעת העירעור, בכתב האישום המתוקן שהוגש נגד המערער, בטיעוני הצדדים לעונש בבית המשפט קמא, בתסקירי שירות המבחן ובגזר הדין של בית המשפט קמא, ושמענו את טיעוני הצדדים, ובאנו למסקנה שדין העירעור להדחות.

נוכח האמור, לא מצאנו מקום להתערב בעונש שהוטל על המערער ורכיב זה של העירעור נדחה.

(ב) בית המשפט שהרשיע אדם בעבירה של עסקת סמים והוכח לו כי הנדון הפיק רווח מעבירה של עסקת סמים או שהיה אמור להפיק רווח מעבירה כאמור, יקבע בהכרעת הדין, על פי בקשת תובע, שהנדון הוא סוחר סמים ומשעשה כן – יצווה בגזר הדין, כי בנוסף לכל עונש יחולט לאוצר המדינה כל רכוש של הנדון שהושג בעבירה של עסקת סמים, אלא אם כן סבר שלא לעשות כן מנימוקים מיוחדים שיפרט.

...

עיינו בהודעת הערעור, בכתב האישום המתוקן שהוגש נגד המערער, בטיעוני הצדדים לעונש בבית המשפט קמא, בתסקירי שירות המבחן ובגזר הדין של בית המשפט קמא, ושמענו את טיעוני הצדדים, ובאנו למסקנה שדין הערעור להידחות.

נוכח האמור, לא מצאנו מקום להתערב בעונש שהוטל על המערער ורכיב זה של הערעור נדחה.

סוף דבר, הערעור על העונש נדחה.

המערער ישלם קנס בסך 3,000 ₪ או 7 ימי מאסר תחתיו.

בית משפט קמא היתחשב במסגרת גזר הדין לקולה (וקבע מאסר קרוב לרף התחתון של מיתחם הענישה) בעובדה שהנאשם שהה במעצר ממושך של 8 חודשים בגין התיק העקרי, בעובדה שמכלול העבירות הקודמות אינו מצביע על אורח חיים עברייני ובכך שהנאשם הודה, אם כי לא הוצגו לבימ"ש קמא נתונים ביחס לשימוש בסמים ונסיבות חייו של הנאשם (לא נשלח לתסקיר).

טענות המדינה בעירעור על קולת העונש ותשובת הנאשם לטענות אלה: המערערת טוענת כי שגה בימ"ש קמא בכך שגזר עונש שאינו הולם את חומרת המעשים, את נסיבות ביצוע העבירות ואת פוטנציאל הנזק הגלום במעשיו של הנאשם.

נטען כי במעמד מתן גזר הדין ולאחר שנשמעה ההחלטה בדבר חילוט כל הכספים טען ב"כ המערער כי לא נתבקש חילוט לגבי סכום הכסף בסך של 10,050 ₪ וכי בין הצדדים אף הייתה הסכמה כי סכום זה לא יחולט.

סיכום: אשר על כן, ומכל הטעמים שפורטו, אנו מורים כדלקמן: ערעור המדינה כנגד רכיב המאסר שגזר בית משפט קמא מתקבל באופן חלקי ואנו מורים כי המאסר המותנה שעמד כנגד הנאשם והופעל יופעל במצטבר לעונש המאסר שנגזר על ידי בימ"ש קמא, כך שהמאסר בפועל יורכב מ-12 חודשי מאסר החל מיום 13.03.2019, כפי שקבע בימ"ש קמא, בתוספת 6 חודשי מאסר בגין עבירת ההתפרצות בה הורשע ובנוסף הפעלת עונש המאסר המותנה בן 6 חודשים וזאת כולו במצטבר, תוספת של 2 חודשי מאסר.

...

הנחת המוצא ביסוד תכלית אחרונה זו היא כי החילוט לא נועד לפגוע בעבריין המורשע בדרך של עונש כספי (להבדיל מקנס), כי אם מטרתו ליטול מידי העבריין רכוש שאינו שייך לו ומוחזק על ידו שלא כדין, שכן מקורו בעבירה.

בנסיבות המקרה, ומאחר שלא ניתנה לנאשם בבית משפט קמא זכות טיעון לעניין החילוט של הסכום הנ"ל, זאת בניגוד לסעיף 36א(ג), וגם לאחר שנטען על ידי הנאשם כי לא הוסכם שיחולט סכום הכסף הנ"ל וכי המדינה לא טענה לחילוט הסכום הנ"ל, לא ניתנה לכך התייחסות מניחה את הדעת על ידי בימ"ש קמא, סבורים אנו כי יש לבטל את חילוט הסכום הנ"ל שלא התבקש על ידי המדינה במסגרת הטיעונים לעונש, לא התמלאו לגביו התנאים הקבועים בסעיף 36א' לפקודת הסמים המסוכנים ולא ניתנה לנאשם זכות הטיעון בנוגע לחילוט סכום זה. לא מצאנו גם מקום להעתר לבקשת המדינה ולהחזיר את הדיון לבית משפט קמא כדי שישמע טענות ויכריע בבקשת החילוט.

סיכום: אשר על כן, ומכל הטעמים שפורטו, אנו מורים כדלקמן: ערעור המדינה כנגד רכיב המאסר שגזר בית משפט קמא מתקבל באופן חלקי ואנו מורים כי המאסר המותנה שעמד כנגד הנאשם והופעל יופעל במצטבר לעונש המאסר שנגזר על ידי בימ"ש קמא, כך שהמאסר בפועל יורכב מ-12 חודשי מאסר החל מיום 13.03.2019, כפי שקבע בימ"ש קמא, בתוספת 6 חודשי מאסר בגין עבירת ההתפרצות בה הורשע ובנוסף הפעלת עונש המאסר המותנה בן 6 חודשים וזאת כולו במצטבר, תוספת של 2 חודשי מאסר.

בעיניין ההכרזה על המערער מס' 1 כסוחר סמים קבע בית משפט קמא, כי לפי סעיף 36א לפקודת הסמים, ההכרזה על נאשם כסוחר סמים מקומה בהכרעת הדין ולא בגזר הדין, אולם, הפסיקה הכירה בכך, שכל עוד מבוצעת ההכרזה טרם גזירת עונשו של הנאשם, ולאחר מתן אפשרות לסניגור להתייחס לבקשה ולטעון לעניין העמידה בתנאים הנדרשים, אזי, ניתן להכשיר את המהלך, כפי שהתקיים בעיניינו של המערער מס' 1.

"כידוע, ערכאת העירעור לא תיטה להתערב בגזר דין של הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים בהם נפלה בגזר הדין טעות מהותית ובולטת, או שעה שהעונש שנגזר על ידה חורג באופן מהותי מרמת הענישה המקובלת בנסיבות דומות (ע"פ 3060/15 אבו רגייג נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (21.7.2015); ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (29.1.2009); ע"פ 3799/14 אבו שנב נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 18 (17.8.2015))". מהתם להכא: התנהלותם של המערערים עת סחרו בסמים מסוכנים במספר לא מוגדר של עיסקאות,למספר לקוחות בשיטת פעולה מוסדרת ומתוכננת, ועל-ידי כך הפיצו את נגע הסמים לאחרים, מצדיקה ענישה חמורה ומרתיעה.

בעדותו זו תיאר העד את מצב אחותם של המערערים, אשר סובלת ממחלת הסכרת, אשר בעטיה, נטען, כי המשפחה זקוקה לרכב נשוא העירעור, ועל כן מתבקש בית המשפט, שלא לצוות על חילוטו (עמ' 17 לפרוט' ש' 31-33): "בגלל אחותי אנחנו משאירים את האוטו בבית. היא חולת סוכרת ובכל רגע הולכת לקופת חולים ובית חולים. היא בת 14. היא היתה בפעם האחרונה בחדר מיון לפני חודש. לפני כן היא היתה חצי שנה לפני כן. היא גם הולכת לביקורים בקופת חולים בתוך הכפר". לזאת אף נוסיף את דבריו של בית משפט קמא, בעמ' 33 לגזר דינו: "בהמשך התברר כי המשפחה רכשה רכב חלופי המשמש אותם בין היתר לצורכי טפול בסכרת של אחותם הצעירה. יצוין, כי באישור הרפואי שהוגש לאחר תום הדיון ציין הרופא, כי האחות אכן נזקקת לטיפולים מאחר והסכרת אינה מאוזנת ואלה ניתנים בעיקר במרפאה בכפר". משמע, הרכב שימש בעיקר את המערער מס' 1, ובו ביצע את עבירות הסמים נשוא הליך זה, שעה שהמשפחה מצאה דרכים חלופיות משרכשה רכב חלופי (ישן), ומקל וחומר שעה שהעד מוסטפא עצמו (אחיהם של המערערים) העיד, כי הוא מתעתד לרכוש רכב נוסף.

התוצאה מכל האמור לעיל היא, שאנו דוחים את ערעורם של המערערים, ומותירים את גזר דינו של בית משפט קמא על כנו, על כל רכיביו, לרבות רכיב המאסר בפועל, ורכיב חילוט הרכב.

...

אולם, אין בידינו לקבל את טענת המערערים, ולפיה יש מקום לא לצוות על חילוט הרכב, נוכח הוראת סעיף 36ג (ב) של פקודת הסמים.

מכל האמור לעיל, לרבות מעדות אחיהם של המערערים, אשר העיד מטעמם, ניתן לקבוע, כי עניינם של המערערים איננו מצוי בגדרי הסייגים, שקבע המחוקק לאי-חילוט הרכב, אשר שימש לביצוע עבירות הסמים.

התוצאה מכל האמור לעיל היא, שאנו דוחים את ערעורם של המערערים, ומותירים את גזר דינו של בית משפט קמא על כנו, על כל רכיביו, לרבות רכיב המאסר בפועל, ורכיב חילוט הרכב.

העירעור כתב העירעור מופנה נגד שני רכיבים בגזר הדין: תקופת המאסר (והעובדה שניתן לרצותו בעבודות שירות) ואי מתן צו חילוט.

המערערת טענה כי בית המשפט שגה גם כשנמנע מלהורות על חילוט האמצעים ששמשו לבצוע העבירות (מאווררים, מנורות וכו'), וכי מיגזר הדין נשמטה הוראת חילוט של כספים ורכב שנכללו במסגרת הכרעת הדין בתיק הראשון.

העירעור על קולת העונש הפסיקה עמדה לא פעם על חשיבות המאבק בנגע הסמים לכל אורך ה"שרשרת" הכוללת את הגידול, ההפצה, המכירה וכיו"ב. בהקשר זה נפסק, כי בכל הנוגע לעבירות סמים שקולי ההרתעה מקבלים את הבכורה וגוברים על השיקולים האישיים (ע"פ 1274/16 עווד נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (6.10.2016); ע"פ 9482/09 ביטון נ' מדינת ישראל, פסקה 24 (24.7.2011)).

בת"פ (שלום רמלה) 41396-01-20 מדינת ישראל נ' רוחם (1.7.2021) הורה בית המשפט על חילוט 30% מחלקו של הנאשם בדירה לאחר ניכוי משכנתה (126,000 ש"ח); ערעור הנאשם על גזר הדין נדחה בהסכמה (עפ"ג 922-09-21).

...

בהתחשב במכלול נסיבות העניין, אנו סבורים כי חילוטה של דירת המגורים של המשיב, ולו באופן חלקי, ייצור תוצאה לא מידתית.

לפיכך, יש לדחות את הערעור בכל הנוגע לחילוט.

סוף דבר אנו מקבלים את הערעור כך שעונש המאסר יעמוד על 10 חודשי מאסר בפועל (בניכוי ימי מעצרו).