להלן תמצית טענות החייב: הבקשה להארכת מועד הוגשה באיחור של למעלה משלוש שנים, ללא הצדקה ומבלי שהתקיימו התנאים הדרושים על פי ההלכה הפסוקה; צו הכנוס פורסם ברשומות ביום 4.11.15; החייב מסר לכתובת המערער המעודכנת בתיקי ההוצאה לפועל, הודעה בדבר מתן צו הכנוס עם אישור מסירה, אשר נחתם על ידי המערער ביום 22.12.15; ביום 5.11.17 הומצאו לנאמן אישורי המסירה של ההודעות לנושים בדבר צו הכנוס; בסעיף 5 ו-5.1 להודעה על מתן צו כנוס, מטעם הכונ"ר, כתוב מפורשות כי על הנושים להגיש תביעת חוב לכונ"ר, עד לא יאוחר מתום 6 חודשים ממועד צו הכנוס; לטענת החייב, המערער יכול היה להגיש את תביעת החוב במועד שנקבע בסעיף 71(ב) לפקודה, הן ברמת ידיעתו האובייקטיבית והן ברמת ידיעתו הסובייקטיבית שכן המערער אינו מכחיש שידע שהחייב נמצא בהליך פשיטת רגל; החייב מציין הילכות בעיניין סעיף 71(ב) לפקודה וטוען כי מקום בו ידע הנושה בפועל אודות צו הכנוס, צריכות להתקיים נסיבות נדירות כדי שניתן יהיה לקבוע שהוא לא יכול היה להגיש תביעת חוב במועד; המערער לא הציג נסיבות נדירות לצורך קבלת תביעת החוב באיחור כה גדול ולא הציג נסיבות מיוחדות מדוע לא יכול היה להגיש תביעת חוב במועד ועל כן יש לדחות את בקשתו.
משידע המערער על הליכי פשיטת הרגל של החייב, היה עליו להגיש תביעת חוב, מוקדם ככל האפשר לאחר שנודע לו על ההליך.
...
להלן תמצית טענות החייב: הבקשה להארכת מועד הוגשה באיחור של למעלה משלוש שנים, ללא הצדקה ומבלי שהתקיימו התנאים הדרושים על פי ההלכה הפסוקה; צו הכינוס פורסם ברשומות ביום 4.11.15; החייב מסר לכתובת המערער המעודכנת בתיקי ההוצאה לפועל, הודעה בדבר מתן צו הכינוס עם אישור מסירה, אשר נחתם על ידי המערער ביום 22.12.15; ביום 5.11.17 הומצאו לנאמן אישורי המסירה של ההודעות לנושים בדבר צו הכינוס; בסעיף 5 ו-5.1 להודעה על מתן צו כינוס, מטעם הכונ"ר, כתוב מפורשות כי על הנושים להגיש תביעת חוב לכונ"ר, עד לא יאוחר מתום 6 חודשים ממועד צו הכינוס; לטענת החייב, המערער יכול היה להגיש את תביעת החוב במועד שנקבע בסעיף 71(ב) לפקודה, הן ברמת ידיעתו האובייקטיבית והן ברמת ידיעתו הסובייקטיבית שכן המערער אינו מכחיש שידע שהחייב נמצא בהליך פשיטת רגל; החייב מציין הלכות בעניין סעיף 71(ב) לפקודה וטוען כי מקום בו ידע הנושה בפועל אודות צו הכינוס, צריכות להתקיים נסיבות נדירות כדי שניתן יהיה לקבוע שהוא לא יכול היה להגיש תביעת חוב במועד; המערער לא הציג נסיבות נדירות לצורך קבלת תביעת החוב באיחור כה גדול ולא הציג נסיבות מיוחדות מדוע לא יכול היה להגיש תביעת חוב במועד ועל כן יש לדחות את בקשתו.
דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים שוכנעתי כי דין הערעור דחייה, אולם הפטר אשר יינתן לחייב, אם יינתן, לא יחול על החוב למערער, מהנימוקים שיפורטו להלן.
אולם, בית המשפט העליון ריכך את הגישה המחמירה ל- "טעמים מיוחדים" הנדרשים וקבע כי בעל תפקיד הנדרש להכריע בבקשה להארכת מועד להגשת תביעת חוב, צריך להתחשב בכלל הנסיבות הרלוונטיות להליך הספציפי שבפניו ולבחון את השפעת החלטתו על המשך ניהול ההליך, אך זאת כאשר הנושה לא ידע בפועל על צו הכינוס, ראו:
"סיכומו של דבר, כאשר נושה ידע בפועל אודות מתן צו הפירוק או הכינוס – ... – הוא יתקשה מאוד להוכיח כי "לא יכול היה" להגיש את תביעת החוב במועד, וכי על כן מתקיים לגביו טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד.
נוכח האמור לעיל, התוצאה אינה נוחה לשני הצדדים – מצד אחד, דין הערעור דחייה ומצד שני, הפטר שיינתן לחייב לא יחול על החוב למערער.
