ערעור על קבלת גרסת המתלונן כעדות יחידה

לטענת המערער, יש לקבל את גירסתה של המתלוננת בעדותה בבית המשפט, שכן מדובר בגירסה "ברורה ועקבית", המשלימה את הפרטים החסרים שלא נאמרו בגירסתה במישטרה.

לטענתו, הסיבה היחידה שהמתלוננת שתפה פעולה עם המישטרה והסכימה שיצלמו את הסימנים על גופה, הייתה החשש שלה מפני החוקרים, בשל האיום שהושמע באוזניה קודם לכן מפי שוטר הסיור כי יש בסמכותו להפעיל כוח כדי להביאה לתחנת המישטרה.

בית המשפט קמא קבע כי גרסת הפרידה היא גרסה כבושה אשר אינה מתיישבת אף עם היתנהגותה של המתלוננת לאחר מעצרו של המערער, כאשר, כעולה משיחה בינה לבין אמו של המערער, היא ניסתה לעשות כל שביכולתה על מנת לסייע לו. כן עמד בית משפט קמא על כך שבהנתן ה"עובדה" שהשניים נפרדו באותו לילה וככל שהמערער איננו אחראי לשבירת משקפיה של המתלוננת, מדוע נותרו משקפיה של המתלוננת בידו של המערער על מנת שיתקנם? המתלוננת טענה כי לא סיפרה לחוקרים על אודות אלימות של המערער כלפיה וכי התפשטה ואיפשרה לחוקרת לצלם אותה כי היא "מקשיבה למה שאומרים לה לעשות" וכי "לחצו עליה". בית משפט קמא התרשם שמדובר באישה נבונה אשר לא הייתה מסכימה להתפשט ללא סיבה בתחנת המישטרה, והייתה מבהירה כי אין קשר בין מה שאירע לבין תעוד של גופה, ולולא הייתה מתארת לחוקרים כיצד המערער חבט את ראשה, אזק אותה וגרר אותה לחדר השינה, לא הייתה לחוקרים כל סיבה לבקשה להתפשט ולאפשר את תעוד החבלות.

...

באשר לטענתו של המערער כי הוצב במשטרת נתניה לביצוע עבודות השירות, מקום בו רודפים אותו, סבורים אנו כי לא הונחה כל תשתית לטענה זו. כך או כך, יכול המערער לפנות אל הממונה ולעתור להצבה מחודשת, ככל שהדבר אפשרי.

אנו סבורים כי לא נפלה שגגה בגזר דינו של בית משפט קמא.

לאור כל האמור, אנו דוחים את הערעורים.

בית המשפט קבע כי כתיבת דברים "כדי לפרוק רגשות" אינה מעידה על עלילה שקרית: בית המשפט קיבל את גרסת המתלוננת כי היא לא כתבה על המערער דברים שלא היו; הדברים נכתבו לפני שהמערער הגיש את תביעת הדיבה, זמן רב לפני הגשת התלונה וללא קשר לתלונה; כשהדפים נכתבו, לא הייתה לה כוונה להגיש תלונה נגד המערער.

למעשה, גם לו עדות המתלוננת הייתה עדות יחידה, ניתן היה לבסס את הרשעת המערער על פיה, בכפוף לחובת ההנמקה הקבועה בסעיף 54א לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971.

...

על כן, לא שוכנעתי כי נפלה טעות בממצאים שקבע בית משפט קמא, המבוססים כדבעי על העדויות והראיות.

ממצאי העובדה והמהימנות שנקבעו מבססים היטב את המסקנה המרשיעה ואין עילה להתערב בהם.

סוף דבר, אציע לחבריי לדחות את הערעור על שני חלקיו.

ואולם, איני מקבלת את גרסת הנאשמת כי המתלונן הכה אותה נמרצות באגרופים, דבר הרחוק מעדויות עדי התביעה, לא מתיישב עם החבלות הקלות על גופה (התרשמתי כי מדובר באדמומיות בידה בלבד), בשים לב למימדי גופו של המתלונן, ומשום שבהחלט התרשמתי כי הנאשמת הגזימה מאוד בתאור האלימות כלפיה.

גם אם היתה לפני בית המשפט עדות המתלונן לבדה רשאי היה בית המשפט להרשיע את המערערת על סמך עדותו היחידה בה נתן אמון.

...

"תוצאות המעשה" אמנם לא הסבו נזק גופני למתלונן אך גם אנו סבורים כי תחושת הביזוי וההשפלה היא התוצאה הברורה, שאינה דורשת הוכחה, הנגרמת ממעשה המכוון להשפלה בפרט כשהוא נעשה בפני אנשים.

יריקה מהווה אקט של ביזוי והשפלה שכלל לא ניתן להתייחס אליו כאל "זוטי דברים". באשר ל"אינטרס הציבורי", גם בעניין זה אנו סבורים כי זוהי התנהגות תוקפנית ומכוערת שאינה בבחינת זוטות כלל וכלל.

סוף דבר, אנו דוחים את הערעור על כל חלקיו.

בעניינינו, המערער אמנם טען כי אין מדובר בעירעור על מימצאי מהימנות כי אם ב"שיקלול הנכון והראוי ביחס לכלל הראיות שבאו לפני בית המשפט", אולם לצד זאת טרח רבות לשכנע כי לא היה מקום ליתן אמון בגירסת המתלוננת, בעוד שדוקא עדותו שלו הנה מהימנה.

במסגרת זו אף לא למותר לציין כי עדות המתלוננת אינה טעונה סיוע או חזוק, שכן ניתן לבסס הרשעה במקרה זה על סמך עדות יחידה של מתלונן בתנאי שבית המשפט יפרט את הטעמים שהביאו אותו להעדפת גרסת הנפגע על פני גרסת הנאשם (סעיף 54א(ב) לפקודת הראיות).

אולם בית המשפט ניתח את העדויות השונות באופן מפורט וזהיר, וקביעתו כי גרסת המתלוננת מקבלת תמיכה מעדויות אלו נשענה על סיפור הדברים אותו אכן איששו העדים השונים – רובם קרובי מישפחת המערער.

...

עוד נטען כי חרף העובדה שבית המשפט המחוזי עמד על הצורך בהרתעת הרבים, העונש שהושת בסופו של דבר אינו מגשים תכלית זו ואינו עולה בקנה אחד עם הנטייה הברורה להחמיר במקרי אלימות מינית ופיזית המתבצעים במסגרת התא המשפחתי.

דיון והכרעה דעתי היא כי דין ערעור המערער להידחות על שני חלקיו, ודין ערעור המשיבה להתקבל, וכך אציע לחבריי שנעשה.

הערכת המסוכנות העדכנית מיום 1.12.2022 שהוגשה לנו, בה נקבע כי למרות שרמת המסוכנות המינית הנשקפת מהמערער היא נמוכה כלפי כולי עלמא, מסוכנותו המינית כלפי נשים עמן מצוי בקשר זוגי או אינטימי, עולה לרמה בינונית וזאת כחלק מניהול מערכת יחסים זוגית אלימה – תומכת אף היא במסקנה האמורה.

בית המשפט הזכיר כי הכרעת הדין נשענת על מיגוון רחב של ראיות, ובהן עדותו המהימנה של המתלונן אשר זיהה את הנאשם, כמו גם מסר לגביו פרט לבוש מוכמן (קפוצ'ון שחור) שיכול היה לדעת אודותיו רק מהתקיפה ורק אם ראה את הנאשם באותו היום (הנאשם שלל האמור); אמרת קורבן אלימות של המתלונן במקום התקיפה; עדת ראיה שהבחינה בתוקף שלבש בגדים דומים לאלה של הנאשם, ובעל מבנה גוף דומה לו, בעת הימלטו מזירת התקיפה; עדי אליבי שלא סייעו לנאשם; דחיית גרסת הנאשם וקביעה שעדותו בלתי מהימנה; היתנהגות מפלילה של המערער.

מנגד סבר ב"כ המשיבה כי יש לדחות את העירעור על כל חלקיו, בין היתר נוכח זהוי המערער על ידי המתלונן באופן מוחלט, קבלת גרסת המתלונן שנמצאה מהימנה ודחיית גרסת הנאשם.

דיון בית משפט קמא קבע כי שוכנע שהמתלונן זיהה את המערער זהוי מוחלט, ולא מצאתי שהונחה בפנינו תשית ראייתית הסותרת קביעה זו. ככלל, ניתן להרשיע נאשם על יסוד ראיית זהוי יחידה.

...

בע"פ 5980/15 מדינת ישראל נ' זדה, פסקה 7 (23.3.2016), נקבע: "המדובר למרבה הצער בתופעה חברתית רווחת, מכוערת ומסוכנת, המחייבת תגובה עונשית מחמירה ומסר ברור מצד בתי המשפט וכלל רשויות אכיפת החוק, תוך מתן משקל משמעותי בענישה לשיקולי הרתעת היחיד והרבים, גם אל מול שיקולים אישיים". אשר לעונשו של המערער, סבורני כי לא רק שבית משפט קמא התחשב במערער, אלא שאף הקל עמו במידה רבה עת הטיל עליו עונש הנושק לתחתית המתחם העונשי שקבע.

השופט שמואל בורנשטין, אב"ד אני מצטרף לחוות דעתה של חברתי השופטת גרדשטיין פפקין ולמסקנתה כי יש לדחות את הערעור על שני חלקיו.

השופט עמית מיכלס אף אני מצטרף לחוות דעתה של חברתי השופטת גרדשטיין פפקין ולמסקנתה כי יש לדחות את הערעור על שני חלקיו.