ערעור על קביעת נכות יציבה לנפגע עבודה

הועדה קבעה כי הנכות בגין ליקוי שמיעה הקשור לחשיפה לרעש, הנה בשיעור 0% לפי פריט ליקוי 72(1)(א2) שבתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז – 1956 (להלן: התקנות), ובגין טינטון – נכות בשיעור 10% לפי פריט ליקוי 72(4)(ד)(II).

כן קבעה הועדה: "יש לנכות 50% עקב גורם ההשפעה המפורט". על כן, נקבעה למערער נכות יציבה בגין טינטון, בשיעור 5%.

מסקנות: "הנכות בגין ליקוי שמיעה הקשור לחשיפה לרעש היא אפס אחוזי נכות לפי סעיף 72(1)(א2) הנכון בגין טינטון קבוע היא נכות בשיעור 10% לפי סעיף 72(4)(ד)(II) אך יש לנכות 50% עקב גורם ההשפעה המפורט". החלטה: "הועדה הרפואית החליטה לדחות את העירעור על תקנה 15 ממשיך בעבודתו ואין ירידה בהכנסות הועדה הרפואית החליטה לקבל חלקית את העירעור על דרגת נכות". דיון והכרעה – לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, וכלל החומר אשר בתיק, הגעתי למסקנה כי עניינו של המערער יוחזר לועדה בהתאם להסכמת הצדדים אשר ניתנה בדיון, וזאת מהנימוקים הבאים: בהתאם לסעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995, במסגרת ערעור על החלטות וועדות לעררים, מוסמך בית הדין לידון בשאלות משפטיות בלבד.

לפיכך, עניינו של המערער יוחזר לועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה – פגיעה מיום 15.8.2017) באותו הרכב שבו היתכנסה ביום 23.2.2023, על מנת שתפעל כדלקמן: הועדה תשקול את עמדתה בשנית בנוגע לנכות בגין ירידה בשמיעה, תוך היתייחסות לטענת המערער כי בדיקת השמיעה אשר צויינה בפרוטוקול הועדה כבדיקת מיום 14.7.2019 בוצעה בפועל ביום 14.7.2014 והאם יש בכך כדי לשנות מקביעתה.

...

ניסיון המערער להשליך בפסיקה בתיקי הכרה על תיקי וועדות, דינו להידחות שעה שהמדובר בהליכים שונים נפרדים הניזונים מפסיקה והוראות חוק שונות (לדוגמה בר"ע 9560-10-21 ליאור חסיד נ' המוסד לביטוח לאומי).

מסקנות: "הנכות בגין ליקוי שמיעה הקשור לחשיפה לרעש היא אפס אחוזי נכות לפי סעיף 72(1)(א2) הנכון בגין טנטון קבוע היא נכות בשיעור 10% לפי סעיף 72(4)(ד)(II) אך יש לנכות 50% עקב גורם ההשפעה המפורט". החלטה: "הוועדה הרפואית החליטה לדחות את הערעור על תקנה 15 ממשיך בעבודתו ואין ירידה בהכנסות הוועדה הרפואית החליטה לקבל חלקית את הערעור על דרגת נכות". דיון והכרעה – לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, וכלל החומר אשר בתיק, הגעתי למסקנה כי עניינו של המערער יוחזר לוועדה בהתאם להסכמת הצדדים אשר ניתנה בדיון, וזאת מהנימוקים הבאים: בהתאם לסעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995, במסגרת ערעור על החלטות וועדות לעררים, מוסמך בית הדין לדון בשאלות משפטיות בלבד.

לפניי ערעור על החלטת הועדה לעררים (נפגעי עבודה) מיום 16.2.21 (להלן – הועדה) אשר קיבלה את ערר המשיב על החלטת הועדה מדרג ראשון וניכתה מהנכויות הזמניות שניתנו למערער בגין מצב קודם.

בהתאם לסעיף 118 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה- 1995 (להלן – החוק) על הועדות הרפואיות לקבוע "אם הנכות נובעת מהפגיעה בעבודה ובאיזו מידה", וכן את "דרגת הנכות לעניין סימן זה, לפי מבחנים ובהתאם לעקרונות שהשר קבע...". סעיף 119 לחוק קובע כי הרופא או הוועדה הרפואית רשאים לקבוע דרגה שאינה יציבה, אף בשיעור העולה על הקבוע במבחנים.

החל מיום 27.9.17 ניתנו למערער נכויות זמניות בגין החמרה וניתוח בשיעור 40% ו- 50% בהתאם לסעיף 35 לתקנות, והחל מיום 1.9.18 נקבעה למערער 20% נכות יציבה מצב אחרי ניתוח לפי סעיף 37 (7) לתקנות.

...

אין בידי לקבל את טענת המערער.

אשר להרכב הוועדה - אין בידי לקבל את טענת המערער לפיה נוכח הפגמים שנפלו בהחלטת הוועדה יש להורות על החלפת הרכבה.

סוף דבר עניינו של המערער יוחזר לועדה לעררים באותו הרכב על מנת שתדון בערר שהוגש מטעם המערער על הוועדה מדרג ראשון.

זהו ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (ענף נפגעי עבודה) מיום 27.1.22 (להלן: "הועדה") אשר קבעה, כי החל מיום 1.2.21 לא נותרה למערערת נכות יציבה בגין תאונת העבודה (להלן: "ההחלטה").

...

מנגד, טען ב"כ המשיב, כי דין הערעור להידחות בהעדר פגם משפטי בהחלטת הוועדה.

משעל פי ממצאי הוועדה שפורטו בפרוטוקול אין ביטוי למגבלה תפקודית, הטענה נדחית.

במסגרת בדיקת עמוד השדרה המתני ציינה הוועדה, בין היתר, כי "כשמתבקשת (המערערת) לעמוד זקוף ולהרים את ידיה למבחן המצב, מתקשה עד שמסוגלת ליישר את הברך ולעמוד עליה, ומגיעה לתנוחה של הרמה סימטרית של שתי הידיים...". טענת המערערת, כי ממצא זה כשלעצמו מלמד על הפרעה תפקודית בברך שמאל היא טענה במישור הרפואי שדינה להידחות, כאשר מכל מקום הדבר לא עולה מקביעת הוועדה לפיה כאמור, ממצאי הבדיקה הגופנית מובילים למסקנה, כי לא נותרה נכות יציבה בברך שמאל וכי ממצאי בדיקות הדימות הם ללא ביטוי קליני בבדיקה ומשכך לא נקבעה למערערת נכות רפואית.

סוף דבר על יסוד האמור ובהעדר טעות משפטית בהחלטת הוועדה – הערעור נדחה.

זהו ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 27.4.22 (להלן: "הועדה"), אשר קבעה שלא חלה החמרה במצב המערער (להלן: "ההחלטה").

בחודש יולי 2021 הגיש המערער תביעה לקביעת דרגת נכות מחדש, הנתמכת באישור החמרה מאת דר' מרינה דימנט מומחית ברפואה תעסוקתית ותעודה רפואית של המומחה באורתופדיה, דר' דוד קרת, אשר המליץ על קביעת נכות יציבה למערער בשיעור 10%, לפי פריט ליקוי 37(7)(א) (אישור ההחמרה ותעודה רפואית צורפו לערעור).

...

לסיכום ביקש המערער, כי בית הדין יתן דעתו לפרוטוקול הוועדה שאינו יכול לשקף לדבריו נאמנה את מצבו הרפואי ומשכך ביקש המערער במעמד הדיון, להשיב את עניינו לוועדה רפואית לעררים, בהרכב חדש.

מנגד טען ב"כ המשיב, כי דין הערעור להידחות בהעדר טעמים המצביעים על פגם משפטי בהחלטת הוועדה.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים, הגעתי למסקנה, כי דין הערעור להידחות.

סוף דבר בהעדר טעות משפטית בהחלטת הוועדה – הערעור נדחה.

דיון והכרעה תקנה 30 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956, קובעת כך: "ועדה לערעורים רשאית לאשר החלטת הוועדה, לבטלה או לשנותה, בין שנתבקשה לעשות זאת ובין שלא נתבקשה, בין שהמערער הוא הנפגע ובין שהוא המוסד." המשיב נסמך בטיעוניו על בג"ץ 1082-02 המוסד לביטוח לאומי נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נז(4) 443 (21.5.03) (עניין שטרן), שם נקבע כי ועדה לעררים מוסמכת לקבוע למבוטח הניצב בפניה דרגת נכות יציבה גם במקרה בו הדרג הראשון קבע למבוטח נכות זמנית בלבד.

בעניינינו, אין מדובר בהפחתת דרגת הנכות הזמנית אשר נקבעה על ידי הדרג הראשון ואף אין מדובר בקיצור תקופת הזמניות, אלא בקביעת דרגת נכות יציבה בנוסף לנכות הזמנית, ולכן לא היה על הועדה להזהיר את המערער בדבר כוונתה לעשות כן. משעה שהועדה לעררים מוסמכת לקבוע נכות יציבה במקום הנכות הזמנית או בנוסף לה, היא למעשה נכנסת בנעליה של הועדה מהדרג הראשון, וכל עוד אינה מפחיתה את דרגת הנכות הזמנית, היא אינה נידרשת להזהיר את המבוטח בדבר האפשרות שתקבע נכות יציבה.

...

טענתו של המערער כי היה על הוועדה להזהיר אותו טרם קביעת נכות יציבה, דינה להידחות.

על כן, טענתו של המערער כי יש להורות לוועדה כי אינה רשאית לקבוע נכות יציבה, דינה להידחות.

סיכום פועל יוצא של כל האמור לעיל הוא כי עניינו של המערער יחזור לוועדה לעררים, באותו הרכב, על מנת שתפעל כדלקמן: הוועדה תשקול את טענותיו של המערער בנוגע לנכות הזמנית.