ביום 30.7.14 נפגע המבקש בידו השמאלית ופגיעתו "קטיעה חלקית באצבעות 3-4 כף יד שמאל" הוכרה כתאונה בעבודה (להלן: הפגיעה).
בנוגע לחוות דעתו של פרופ' שטהל ציין ד"ר בויקו, כי הוא "אינו מסכים עם חלק ממסקנותיו לאור הבדיקה הקלינית והרנטגנית. ההגבלה בתנועות היא ביטוי של אי שימוש באצבעות ולא כתוצאה מקטיעה או פגיעה בגידים. אין כל פגיעה בעצבים הדיגיטאליים כמו שהתברר לאחר בדיקת האימרשייין טסט". לאור זאת המליץ ד"ר בויקו לועדה לקבוע למבקש דרגת נכות בשיעור 5% בגין מצבו הרפואי באצבע 3 ו-5% בגין מצבו באצבע 4, וזאת לפי סעיף ליקוי 44(4) לרשימת הליקויים, העוסק בקשיון נוח של אצבע 3 או 4 (בדומה לקביעת הועדה מהדרג הראשון), וכן 10% בגין סעיף 75(1)(ב), העוסק בצלקות מכאיבות או מכערות בגוף.
ביום 8.3.16 ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים לפיה הדיון בעיניינו של המבקש יוחזר לועדה "על מנת שתעיין בחו"ד [של פרופ' שטהל, סד"מ] מיום 5.6.15 ולקביעת המומחה בסעיף 3 לחו"ד שם נקבעו אחוזי נכות בגין רגישות בגדמים (נוירומה) ותשקול אם יש מקום לשנות מקביעתה. הועדה תזמן את המערער וב"כ להופיע בפניה" (להלן: פסק הדין המחזיר).
בסעיף מימצאי הבדיקה קבעה הועדה כך:
"בבדיקת כף היד השמאלית נראית צלקת בחלק הכפי של היד מכווצת ולא רגישה. מסת השרירים, השעור הצבע, והציפורניים שמור בעשר האצבעות. בקצה הגליל הסופי בחלק הכפי של אצבע 3 ו-4 יש אזור רגישות לדבריו אינו סובל מגע ותחושות האלו קשות יותר בתנאי קור אז לובש כפפה, כלומר מצליח להכניס את אצבעותיו למגע הדוק. מתאר כי ניקוש באזור מרוחק משתל העור או בחלק הגבי של כף היד גורם גם לאותם זרמים ורגישות. הועדה עיינה בבדיקה המדוקקת מיום 12.8.15 של ד"ר בויקו שגם ביצע מבחן טבילה ואישר כי התיפקוד העצבי תקין וכי הרגישות הזו אינה מיוחסת לנוירומה של עצב דיגתלי (אחד או יותר)".
הועדה סיכמה את הדיון כך:
"בית הדין ביקש להתייחס לחוות הדעת של פרופ' שטהל מיום 5.6.15 אשר מצא רגישות למישוש בקצוות האצבעות. מכיוון שמאז חלפה שנה והמצב לא היתקדם לרעה מקבלת הועדה כי המבחנים המקובלים לאיבחון נוירומה, בפרט בעצב דיגתלי, אינם מתקיימים, אלא רגישות בלבד. רגישות זו כלולה בסעיף הצלקת המכאיבה והמכערת בכף היד השמאלית. לאור זאת סוברת הועדה כי אין להוסיף נכות לפגיעה הקיימת ושתוארה בשלושת הסעיפים הללו וממצא של רגישות אינו מגיע לכדי סעיף נורולוגי נוסף".
לאור האמור חזרה הועדה על קביעתה כי דרגת נכותו היציבה של המבקש בגין הפגיעה היא 18.78%, בתחולה מיום 1.5.15.
...
מהחלטת הוועדה עולה כי בהתאם להוראות פסק הדין המחזיר היא בחנה לגופו של עניין האם ניתן לקבוע למבקש דרגת נכות נפרדת בגין רגישות זו, וכאמור, הגיעה לכלל מסקנה כי מצבו אינו מצדיק זאת.
סוף דבר
לאור כלל האמור, הוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין המחזיר, ולא מצאתי כי נפלה בהחלטתה או בפסק דינו של בית הדין האזורי טעות משפטית שיש בה כדי להצדיק מתן רשות ערעור.
אשר על כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.
