לפניי ערעור על החלטת ועדת עררים לקביעת דרגת אי כושר (להלן: "ועדת העררים") מיום 2.4.14 אשר קבעה כי המערער לא איבד למעלה מ-50% מכושרו להישתכר.
המערער ציין כי "גם 4 שעות אני לא מסוגל לעבוד".
כפי העולה מפרוטוקול ועדת העררים, ציינה הועדה כי אמנם נקבעו למערער 65% נכות בגין סוכרת עם סיבוכים, ע"י ועדה רפואית לעררים מיום 13.6.12 בעקבות פסק דין שניתן בעיניין, אולם, בחינתה של הועדה הקודמת, מיום 13.7.11, מלמדת כי למעשה מדובר בסוכרת מטופלת באינסולין בשיעור 20%, בצרוף 10% נכות בגין נוירופטיה פריפרית.
...
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, ובהתבסס על נימוקי הוועדה, כפי שהובאו בתמצית לעיל, סבורני כי בהחלטת ועדת העררים נפלו שני פגמים מהותיים:
הימנעות מהתייחסות לתלונות המערער לעניין סחרחורת, כאבי ראש והפרעות שינה.
אשר לדרישת החלפת הרכב הוועדה, סבורני כי בנסיבות העניין, מאחר שעסקינן בוועדה אשר התכנסה פעם אחת בעניינו ולא ניכר כי היא "נעולה" בעמדתה, אין מקום להחלפת ההרכב.
סוף דבר – עניינו של המערער יוחזר לוועדת העררים לקביעת דרגת אי כושר באותו הרכב, על מנת שתפעל כמתחייב מן האמור בסעיפים 6-7 לעיל, תוך שהיא מפרטת ומנמקת את החלטתה.
המשיב ישלם למערער סך של 2,500 ₪ בגין שכ"ט עו"ד, זאת בתוך 30 יום מקבלת פסק דין זה.
ניתן היום, טז' שבט תשע"ה, (5 פברואר 2015), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.