ערעור על קביעת נכות בגין אבנים בכליות וצלקת

ועדה רפואית לעררים קבעה למערערת ביום 27.8.18 נכות רפואית משוקללת בשיעור 68%, בגין ליקויים אלה: א. צלקת – 0%; ב. דיכאון – 25%; ג. אבן כליה שמאל – 10% (מנופה); ד. השמנת יתר – 20%; ה. מחלה פפטית – 10% (מנופה); ו. דום נשימה בשינה – 20%; ז. שינויים בכפות הידיים – 10%; ח. עמוד שדרה מותני – 10%; שינויים ברך ימין – 10%; שינויים ברך שמאל – 10%.

הועדה קבעה למערערת דרגת אי כושר בשיעור 65% וכך נימקה החלטתה: "בהופעתה בפני הוועדה תיארה את השלכות הליקויים על תיפקודה בעבודה כפי שמתואר בפרוטוקול. בהתייחסות לליקויים מהם סובלת התובעת. עקב מחלת הדיכאון מוגבלת ללא עבודה בלחץ ומול קהל, עקב האבנים בכליה השמאלית, השמנת יתר ועש"מ, מוגבלת בהרמת משאות כבדים והתכופות חוזרות, עקב בעיה בברכים – ללא הליכה ועמידה ממושכים. עקב בעיות בכפות הידיים – ללא עבודה הדורשת הפעלת כוח גס של הידיים.

כך גם מקובלת עלי טענת המערערת, כי קביעת הועדה בעיניין העבודות בהן המערערת מוגבלת נוכח מצבה הרפואי, הנפשי ומכלול ליקוייה אינה מתיישבת עם סוגי העבודות אליהן הופנתה המערערת על ידי הועדה.

...

המערערת ביקשה להשיב את עניינה לוועדה לעררים (אי כושר) על מנת שתשקול קביעתה בשנית באופן ענייני, בהתייחס לשלל תלונות המערערת ולשיעור הנכות שנקבעה לה. להלן עיקר טענות המערערת: מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה שחברי הוועדה היו חלוקים בדעתם, ונטו לקבל את הערר ולהעלות את שיעור דרגת אי הכושר אולם באופן תמוה ולא ברור הגיעו למסקנה בדבר דחיית הערר.

מנגד, טען המשיב בדיון מיום 11.9.19 כי דין הערעור להידחות בהעדר הצבעה על פגם משפטי בהחלטת הוועדה.

כך בעוד מפרוטוקול ההחלטה ניתן להבין מדוע חבר הוועדה (שיקום) סבור, כי למערערת דרגת אי כושר בשיעור 74%, הרי שמפרוטוקול הוועדה לא ניתן להבין מדוע הוועדה הגיעה למסקנה אחרת.

כך גם מקובלת עלי טענת המערערת, כי קביעת הוועדה בעניין העבודות בהן המערערת מוגבלת נוכח מצבה הרפואי, הנפשי ומכלול ליקוייה אינה מתיישבת עם סוגי העבודות אליהן הופנתה המערערת על ידי הוועדה.

העדר הנמקה זו בהחלטת הוועדה עולה כדי טעות משפטית המצדיקה התערבות, קל וחומר עת המערערת ניסתה בעבר להשתלב בעבודה עם ילדים בצהרונים והתפטרה לטענתה עקב הקשיים הכרוכים בביצוע עבודה זו. סוף דבר על יסוד כל האמור – הערעור מתקבל.

עוד הקשיבה הועדה לדברי ב"כ המערערת שנרשמו מפיו בזו הלשון: "מגיש חומר רפואי עדכני. כולל צילומים – EMG (מיום 4.7.18) ו- MRI (מחודש ינואר 2018). חוזר על נימוקי הערר מיום 4.7.18. העוררת עברה תאונת דרכים מיום 7.5.16 ונימצאה כי סובלת מחבלות בצואר, גב, כתפיים, חזה ורגליים. רופא שבדק את העוררת קובע נכות משוקללת בשיעור 35 אחוז. טוען כי ש לקבוע נכות בגין מצב הכתפיים, גב תחתון וקרסוליים, אמור לקבל נכות בשיעור גבוה על מה שניקבע בגין הגבלה בצואר, כאבים בברך שמאל וימין. וכן מתייחס לביקור מיום 25.6.18 מומחה ראומטולוג – סובלת דלקת מפרקים". במקום המיועד לרישום היתייחסות הועדה למימצאי הבדיקות והצילומים נרשם כדלקמן (סע' 7 לפרוטוקול): "EMG מיום 4.7.18-

בקדמת ברך שמאל, צלקות נקודתיות מניתוח ארטרוסקופיה.

ביום 17.12.18 נבדקה המערערת על ידי היועץ לועדה בתחום האורולוגיה, ד"ר בולקיאר, אשר קבע, כי למערערת נכות בשיעור 10% בגין הפרעה במתן שתן ובריחת שתן ונימק החלטתו בזו הלשון: "עברה בדיקת US כליות שהן ללא הרחבה, אבל חשד לאבנים בשתי הכליות. עקב כך, עברה בחודש יוני השנה CT פרוטוקול אבנים שהיה תקין ללא אבנים בכליות;

...

מנגד טען המשיב כי דין הערעור להידחות, בעיקר מנימוקים אלה: טענות המערערת רובן ככולן מופנות כנגד ההיבטים המקצועיים בהחלטת הוועדה ואינן מצביעות על פגם משפטי בהחלטתה.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בכתבי הטענות ובעל פה, הגעתי למסקנה, כי דין הערעור להתקבל בחלקו, כפי שיפורט להלן.

אשר לשינוי הרכב הוועדה – במקרה שלפני לא הובא טעם ענייני המצדיק החלפת הרכב הוועדה ולא שוכנעתי שקיים חשש ממשי שהוועדה תהא נעולה על החלטתה.

סוף דבר על יסוד האמור, הערעור מתקבל באופן חלקי.

3.2 לעניין הקיבוע – בבר"ע 634/09 ישראלי נ. המוסד נדונה השאלה הזו ונקבע שנכות בגין קיבוע תנתן כאשר הקיבוע הוא מלא דהיינו כלשון התקנה קיבוע עמוד השידרה, לא קיבוע בעמוד השידרה כפי שקיים אצל המערער, הועדה בחנה את הטענה של חברי ומצאה לנכון לייחס לו נכות לפי התקנה שדנה בהגבלה בתנועה.

בישיבתה הראשונה ביום ה- 14.4.15 שמעה הועדה את תלונות המערער (סעיף 6 לפרוטוקול), אשר ציין כי הוא מתקשה בהליכה, סובל מנימול ברגל ימין, מתקשה בכיפוף, אינו יכול לעמוד יותר מ- 10 דקות, סובל מכאבים בצואר, מתקשה בנשימה, סובל מדקירות בחזה אך אינו נמצא במעקב קרדיאלי אך עבר מפוי לב בשנת 2008, סובל מבעיות במתן שתן, אבנים בכליות.

מבחינה אורטופדית: בעמידה צלקת ניתוחית בגב מותני באורך 15 ס"מ חלקה לא מכאיבה ולא מכערת אין סטיה בגב מותני מבצע חלקית כיפוף לצדדים ולאחור ללא הקרנה לרגליים.

קביעת שיעור הנכות ובחירת פריט הליקוי התואם את מיגבלות המבוטח, הנה בתחום סמכויותיה הבלעדיות של הועדה, המהוה בנסיבות העניין קביעה רפואית מובהרת, שאין בית-הדין מוסמך להתערב בה כאשר במקרה דנא הועדה מבהירה כי היא מבססת קביעתה על בסיס ההגבלה בתנועות המערער שכן לא בוצע למערער קיבוע מלא של עמוד השידרה ועל כן מדובר בטיפול ובתוצאות טפול שעניינו ההגבלה בתנועות.

...

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן: במסגרת סמכותו של בית הדין לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן בית הדין האם טעתה הוועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, התעלמה משיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת (ראה פסק דין בל 114/98 יצחק הוד נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע לד' 213).

לאחר שעיינתי בכתב הערעור ונימוקיו, בפרוטוקול הוועדה ובטיעוני ב"כ בעלי הדין, שוכנעתי כי יש לדחות את הערעור.

העולה במקובץ מהאמור לעיל הוא, שהוועדה התייחסה לממצאים והבדיקות שהיו בפניה ונימקה את החלטתה באופן ברור, המובן גם למי שאינו מומחה רפואי.

לאור האמור לעיל ומשלא נמצאה טעות משפטית בפעולת הוועדה – דין הערעור להידחות.

לפני ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נכות כללית) מיום 13.12.17 (להלן: "הועדה").

עקרי העובדות וטענות הצדדים המערערת, בת 56, סובלת מליקויים רפואיים שונים בגינם הוענקו לה על ידי הועדה הרפואית מדרג ראשון 43% אחוזי נכות בהתאם לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956, לתקופה החל מיום 21.6.17 כדלקמן: מצב לאחר קיבוע בקרסול ימין- 20% , אבנים בכליות –10% (מנופה), סכרת – 10%, יתר לחץ דם (מנופה) – 10%, עודף משקל – 20%, ציסטה בלב – 0%.

משהחלטת הועדה נעדרת דיון בהיבט זה, הרי שנפל פגם המצדיק את השבת עניינה של המערערת לדיון בהקשר זה. אשר להנמקת הועדה בדבר שיעור הנכות בגין קרסול ימין לפי סעיף 48 (3) (ב) ("קשיון נוח") ולא 30% לפי סעיף קטן ג' ("קשיון לא נוח") הרי שהועדה ערכה למערערת בדיקה קלינית ופירטה כי המערערת הולכת באופן עצמאי, וכי קרסול ימין ללא נפיחות או עוות צלקות ניתוחיות תקינות ללא חוסר נורולוגי ברגל ימין.

...

אשר לטענת המערערת ביחס לאי התייחסות לגסטריטיס שאובחנה אצלה, כמפורט בפרוטוקול הוועדה, הרי שדין הערעור בהיבט זה להתקבל.

אשר לתלונות המערערת לכאב ברגל שמאל, הרי שמקובלת עלי טענת המשיב לפיה הואיל והמערערת לא הציגה כל תיעוד רפואי המתייחס לרגל שמאל כי אם לקרסול ימין בלבד ומשעה שתלונותיה התמקדו אך ורק בקיומו של כאב, הרי שלא הייתה חובה על הוועדה לבדוק את המערערת משאין בכאב כשלעצמו כדי להקנות נכות.

סוף דבר עניינה של המערערת יוחזר לוועדה באותו הרכב על מנת שתבחן את תלונותיה של המערערת אשר לגסטריטיס ותשקול האם יש מקום לקביעת אחוזי נכות בהתאם לתקנות.

המערער הגיש ערר על החלטה זו והועדה העלתה את אחוזי הנכות ל -85.15% בגין הליקויים הרפואיים הבאים בהתאם לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956: 30% בגין ליקוי בשלפוחית השתן לפי פריט ליקוי 23 (2) (3-4); 20% בגין אבנים בכליה לפי פריט ליקוי 22 (9)(ב); 65% בגין סכרת עם סיבוכים לפי פריט ליקוי 4(ו); 15% בגין אקזמה לפי פריט ליקוי 80 (2-3); 1% בגין צלקות לפי פריט ליקוי 75 (1) (א-ב); 10% בגין יתר לחץ דם לפי פריט ליקוי 3(ב)(1).

מעיון בערר שהוגש על החלטת דרג ראשון ובדברי המערער בפני הועדה עולה כי המערער לא הלין על נושאים אלה ולא ערער על הנכויות שהוענקו לו. משכך, לא נפלה טעות משפטית בהחלטת הועדה אשר לא התייחסה לליקויים אלו.

...

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים – יש לדחות את טענות המערער: הוועדה ציינה בהחלטתה כי פריט ליקוי 22 (7)(א) לתקנות, אשר נקבע למערער בדרג ראשון דורש הפרשת חלבון קבועה עם גלילים במשקע, תופעה שאינה קיימת.

אין בידי לקבל את טענות המערער.

כללו של דבר הערעור נדחה.