במקרה הנידון, משנקבע על ידי הועדה הרפואית כי מועד תחילת הנכות הוא יום 7.4.2010, הרי שמניין 12 החודשים להגשת התביעה החל במועד זה, וכל חודש לאחר מלוא 12 חודשים מיום 7.4.2010 הוא בגדר שהוי, למעט פרק הזמן שבו טופלה התביעה להכרה בפגיעה בעבודה על ידי המוסד.
פסקי הדין עליהם הסתמך המוסד אינם רלוואנטיים, וגם הפרקטיקה הנהוגה במוסד הפוכה לטענות המוסד בעירעור זה.
אשר לפרקטיקה הנהוגה במוסד טענה המשיבה כי המוסד אינו מאפשר הגשת תביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה בטרם הוכרה התביעה לפגיעה בעבודה.
נפסק, כי בהתאם לסעיף 296 לחוק "כל תביעה" המוגשת בתוך שנה מהיום שבו נוצרה עילת התביעה ומוכרת כמזכה בגימלה, מזכה בגימלה רטרואקטיבית ללא הגבלה, ורק אם התביעה הוגשה לאחר שנה נשללת הגימלה בעד תקופה שקדמה ל- 12 החודשים בתכוף לפני החודש שבו הוגשה התביעה; כלל זה חל על "כל תביעה", ולפיכך יש למנות את התקופה של 12 החודשים הן לעניין תביעה להכרה בפגיעה בעבודה והן לעניין תביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה.
נפסק, כי המועד בו נוצרו התנאים למענק בגין החמרת המצב הרפואי הוא אותו מועד שבו נקבעה תוספת לאחוזי נכות עקב ההחמרה.
...
מעבר לכך שהלכת גור והלכת שקד הן ההלכות המאוחרות יותר, אנו סבורים שיש גם טעמים ענייניים להעדפתן, מהנימוקים שפורטו בסעיפים 40 עד 42 לעיל, ואין מקום לסטות מהן, ולשנות את ההלכה כמבוקש על ידי המוסד.
סוף דבר
על יסוד כל האמור לעיל אנו קובעים כי על פי הלכת גור, שאושרה בהלכת שקד, פרק זמן בן 12 חודשים שבין מועד ההכרה בפגיעה בעבודה לבין מועד הגשת התביעה לגמלה, דהיינו תביעה לקביעת דרגת נכות ולגמלה או למענק על פי דרגת הנכות, אינו מובא בחשבון במניין תקופת השיהוי על פי סעיף 296(ב) לחוק, הן לעניין תשלום גמלת נכות חודשית והן לעניין תשלום מענק על פי סעיף 107 לחוק.
סוף דבר – ערעור המוסד נדחה.
