ערעור על צו סילוק יד מיחידת קרקע ביפו

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 61611-05-18 חבני נ' חבני ואח' לפני כבוד השופט עמית יריב התובעים: דרור חבני ע"י ב"כ עו"ד אלון עציץ הנתבעים: 1.יוסי חבני 2.רותם סקיטל 3.רותם חבני 4.מיתר חבני ע"י ב"כ עו"ד הראל דהן פסק דין

בפסק הדין שניתן בתביעה הנזיקית, ציין בית המשפט כי עם גירושי הצדדים פקעה זכותה של ליאורה במקרקעין, אולם קביעה זו בוטלה בעירעור על פסק הדין.

בנקודה זו יש לציין, כי הועברו לבית משפט זה שתי תביעות שאוחדו מבית המשפט לעינייני מישפחה ת"א 13744-08-18 ות"א 13794-08-1, שעניינן תביעה כספית ותביעה למתן צו מניעה קבוע האוסר על הנתבעים שם (וביניהם חנה ודרור) להכנס לשטח ביתה של ליאורה.

מכאן שגם אם דרור לא היה בעל המקרקעין בעת הגשת התביעה, הרי המחאת הזכות וייפוי הכוח מקימים, לכל הפחות, זכות אובליגאטורית של דרור להחזיק במקרקעין, ועל כן הוא ניכנס לגדרי הרשאים לתבוע סילוק יד לפי סעיף 16 לחוק המקרקעין, תשכ"ט- 1969, המקנה זכות תביעה לא רק לבעלים הרשום, אלא גם למי שיש לו זכות להחזיק במקרקעין.

הפועל היוצא הוא, כי הנתבעים 2-1 המחזיקים ביחידת דיור במקרקעין, והנתבעת 4 אשר מתגוררת ביחידת יורם ז"ל (וראו לעניין זה סעיף 11 לכתב ההגנה) אינם רשאים להמשיך להתגורר ביחידות אלו, שכן הזכות למגורים בהם ניתנה לליאורה ויורם ולהם בלבד.

...

הנתבעים טוענים כי דין התביעה להידחות על הסף הן מאחר שלא ניתן להגישה מכוח ייפוי כוח או המחאת זכויות וכי הגשת תביעה זו יכולה להיות אך ורק על ידי חנה בעצמה, והן מאחר שמדובר בסכסוך משפחתי ארוך וכי הסמכות לדון בו מסורה לבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב.

התביעה מתקבלת בעיקרה, במובן זה שאני מורה לנתבעים לסלק ידם מן המקרקעין, ולהחזיר את החזקה בהם, כשהם פנויים מכל אדם וחפץ השייך להם או למי מטעמם, לידי התובע.

לאור המצב המיוחד בו אנו שרויים בימים אלה, אני סבור כי ראוי יהיה לאפשר לנתבעים שהות ארוכה מהרגיל לפנות את המקרקעין, ועל כן אני קובע, כי הפינוי ייעשה לא יאוחר מיום 1.10.2020 בשעה 12:00.

בגין התקופה שממתן פסק הדין ועד מועד הפינוי, ישלמו הנתבעים דמי שכירות חודשיים בסך 500 ₪ לכל אחד מהנתבעים שימשיכו להתגורר במקרקעין.

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"א 38876-05-20 לפני: כבוד השופט יהושע גייפמן המבקשים: 1.דורון מורדוב 2.גורזאט נג'ט גולן ע"י ב"כ עו"ד סיני קהת המשיבה: רשות מקרקעי ישראל ע"י ב"כ עו"ד קרן יוסט ועו"ד עמיקם אשל מפרקליטות מחוז ת"א אזרחי החלטה

דורון הודה בדיון בבקשה לצוו מניעה זמני, שנכח עם אביו בדיון שהתקיים בעירעור על פסק-הדין.

הפרקליטות הציגה גם פס"ד שניתן בבית משפט השלום בתל אביב [ת.א 101148-00] שניתן על ידי כב' השופט טובי ב-6.12.11 [מוצג נ/1], ובו נקבע בסעיף 3 לפסק: "התביעה הוגשה במקורה... כנגד הנתבעים, ושניים נוספים ממשפחת מורדוב, הלוא הם דורון ומרדכי מורדוב [המבקש 1 ואביו-י.ג.], בה עתר התובע לסעד של סילוק יד ומתן צו להריסת המבנים שהוקמו במקרקעין. נוכח הצהרת ה"ה מרדכי ודורון [המבקש 1 ואביו-י.ג.] על כי אינם מחזיקים במקרקעין, נמחקו אלה מהתביעה המקורית". עוד הפניתה הפרקליטות לסעיף 1 לפסק-הדין , בו הוגדרו המקרקעין כגוש 7054 חלקה 9, ועפ"י נסחי הטאבו של חלקות 9 ו-23, המספר הישן של חלקה 23, החלקה נשוא הדיון, היה חלקה 9.

לא ניתן לקבוע שהנזק שניגרם מעיכוב ביצוע פרויקט מדינתי של תכנית מתאר שאושרה לבניית מאות יחידות דיור במקרקעין הוא קטן מהנזק שעלול להגרם לדורון, במיוחד כאשר לא הוכח בראיות מהימנות שהוא ומשפחתו מתגוררים במקרקעין.

עוד נטען כנגד דורון, שהוא לא הביא לידיעת בית המשפט בבקשה לצוו מניעה את ההצהרה שנתן בת.א 1472-99 –ראו האמור בפסק-הדין בת.א 101148-00 של כב' השופט טובי [מוצג נ/1], ואת העובדה שהוא נכח בדיון שהתקיים בעירעור שהגיש אביו על פסק-הדין לפינוי מהמקרקעין, כאשר במעמד זה נדחה העירעור, ונקבע בהסכמה מועד לבצוע הפינוי.

...

דין הבקשה למתן צו זמני להידחות מהטעמים כדלקמן: ראשית, הזכויות בחלקה 23 נרשמו בבעלות מדינת ישראל ורשות הפיתוח לאחר סיום הליכי הסדר ב-17.6.91, מכוח פקודת הסדר זכויות במקרקעין [נוסח חדש] תשכ"ט-1969 [בנסח הטאבו של חלקה 23 נרשם שהמספר הישן של החלקה- חלקה 9; ובנסח הטאבו של חלקה 9, הכולל רשומות מבוטלות [מוצג נ/2], נרשם שרישום הבעלות לאחר ההסדר נעשה ב-17.6.91].

עוד נטען כנגד דורון, שהוא לא הביא לידיעת בית המשפט בבקשה לצו מניעה את ההצהרה שנתן בת.א 1472-99 –ראו האמור בפסק-הדין בת.א 101148-00 של כב' השופט טובי [מוצג נ/1], ואת העובדה שהוא נכח בדיון שהתקיים בערעור שהגיש אביו על פסק-הדין לפינוי מהמקרקעין, כאשר במעמד זה נדחה הערעור, ונקבע בהסכמה מועד לביצוע הפינוי.

סוף דבר הבקשה לצו מניעה זמני - נדחית.

המבקש ישלם למשיבה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 7500 ₪ צמוד למדד ונושא ריבית מיום ההחלטה ועד התשלום בפועל.

עסקינן בתביעה למתן צו לסילוק ידו של הנתבע מדירה ברח' ז'בוטינסקי 5/8 באשקלון (להלן: הדירה) וכן חיובו בדמי שכירות או דמי שימוש ראויים בשל כך שמתגורר בדירה שלא כדין ומחמת עשיית עושר ולא במשפט על חשבון התובעים.

תיק זה אוחד עם תביעה נוספת שהגישו התובעים נגד הנתבע ( 35174-06-19) וביום 18.04.21 ניתן פס"ד בתביעות המאוחדות ע"י ביהמ"ש השלום בתל אביב – יפו במסגרתו הוחלט לקבל את תביעותיו הכספיות של הנתבע ולדחות את תביעות התובעים שעניינן נוגע במישרין להליך דנן.

זאת מאחר ולטענתם, הנתבע לא העביר להם את חלקו בעלות בניית היחידות והנתבע אף עשה דין לעצמו ותפס חזקה בדירה על אף שאיננה בבעלותו וחרף העובדה כי לא היתקבל "טופס 4" עבור הדירה והיא איננה מאושרת למגורים.

"מכאן, שמלכה גם היה רשאי ביחסים שבינו ולבין התובעים שכנגד, לתפוס חזקה בדירה מס' 5 ולנהוג בה מנהג בעלים, כפי שנהג גבעתי בדירה שלו." ( ס' 180 לפסק הדין) התובעים הגישו ערעור על פסה"ד (ע"א (מח' ת"א) 37944-06-21).

אמנם, בפסק הדין שניתן ע"י ערכאת העירעור נקבע כי יש להתייחס לאמור בסעיף 180 הנ"ל לפסה"ד "כאל הנמקה בלבד במובחן מקביעה בהקשר לזכות בעלות במקרקעין" (ס'7ה) עם זאת לטעמי, קביעה זו, אשר נעשתה על דעת ב"כ הנתבע, נועדה להדגיש כי אין לנתבע זכות בעלות בדירה אולם אין בה כדי לסייג או לשנות מפסק הדין של ביהמ"ש לפיו יש לנתבע זכות להחזיק בדירה.

...

בהודעה מתוקנת מטעמם מיום 13.02.22 הודיעו התובעים במפורש כי: "ככל ופסק הדין של בית המשפט השלום בתל אביב יהפך לחלוט וקביעותיו לא ישונו, הרי שדינו של התיק בכותרת לדחייה." ואכן, הערעור נדחה וקביעותיו של פסה"ד של ביהמ"ש השלום לא שונו ולפיכך ההסכמה הדיונית עומדת בעינה.

לאור כל המפורט לעיל, הבקשה לביטול פסק הדין נדחית.

על כן, אני מחייב את התובעים בהוצאות הנתבע בסך של 25,000 ₪.

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים ע"א 25292-01-20 מרדכי ואח' נ' בן יוסף ואח' לפני כבוד השופטת עינת רביד המבקשים 1. יצחק מרדכי 2. טל מור מרדכי ע"י ב"כ עו"ד כנען עומר משיבים 1. רון בן יוסף 2. בלהה בן יוסף ע"י ב"כ עו"ד אילן שרקון 3. ארופד-סחר בע"מ ע"י ב"כ עו"ד יוסי חן 4. דוד אוביץ (פורמאלי) החלטה

על כן ובהתאם לסעיף 16 לחוק המקרקעין והיות והמשיבים לא הוכיחו זכות חזקה בלעדית ביחידות נוספות במקרקעין או בחצר המשותפת, או כי היחידות המוחזקות על ידם הוצמדו ליחידה כלשהיא במקרקעין, המדובר ברכוש משותף והמשיבים 1- 2 רשאים לידרוש את סילוק ידם של המבקשים, מכוח בעלותם ביחידה, המקנה גם זכות בעלות בחלק יחסי מהרכוש המשותף.

לטענת המבקשים אם יינתן צו לעיכוב ביצוע אזי מה שהיה במשך עשרות שנים הוא שיהיה, קרי שמירת המצב הקיים, שכן באם חלילה לא יינתן הצוו הליך הריסת המבנים יגרום לנזק בלתי הפיך.

...

דיון והכרעה לאחר עיון בטענות הצדדים, אני מורה על דחיית הבקשה.

סוף דבר הבקשה נדחית.

המבקשים ישלמו הוצאות המשיבים בסך של 2,000 ₪.

לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין שניתן על ידי דגנית קציר-ברין, מפקחת בכירה על רישום המקרקעין תל אביב-יפו ביום 26.11.2023 (להלן: "הבקשה", "פסק הדין", ו"המפקחת") המשיב הוא בעלים של דירה (תת חלקה 13) בקומה שלישית בבית משותף ברחוב לוינסקי 92 תל אביב (להלן: "הבניין" או "הבית המשותף") והמערער הוא בעלים של דירה (תת חלקה 14) בקומה הרביעית בבניין.

בפסק הדין נקבע, בין היתר: " כי גג הבית הסמוך ליחידה 14 וכן המבנה שניבנה על גבי הגג (לכיוון דרום) ואשר משמש את הנתבע או מי מטעמו באופן ייחודי, מהוה רכוש משותף. הקמת המבנה מהוה איפוא הסגת גבול הרכוש המשותף ועל כן, על הנתבע וכן על כל מי מטעמו להורסם ולסלק ידו מהם" (סעיף 60 לפסק הדין).

בפרק הסיכום בפסק הדין נקבע: "התביעה לצוו עשה לסילוק יד מתקבלת.

סילוק היד- ביחס לבקשה לעיכוב ביצוע פינוי מנכס מקרקעין, הבחינה הפסיקה, בין נכס המשמש למגורים לגביו הנטיה היא לקבל את הבקשה, לבין נכס המשמש למסחר או להשקעה, שלגביו הנטייה היא לדחות את הבקשה, משום שההנחה היא כי האנטרס של המבקש בנכס מסוג זה הוא עסקי-כלכלי בלבד, כך שפינויו מגלם נזק כספי הניתן לפצוי (רע"א 4417/18 בלפור נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (פורסם בנבו, 3.12.2018)).

...

למען הסר ספק יובהר, כי אף לו כיוון המבקש לעיכוב ביצוע של החיובים האחרים לא היה מקום להיעתר לבקשה, כמפורט להלן.

סוף דבר אשר על כן הריני קובעת כדלקמן: הבקשה מתקבלת בחלקה, באופן שבכפוף להפקדת 50,000 ₪ בקופת בית משפט עד ליום 20.2.2024 יעוכב פסק הדין ככל שהוא מתייחס לצו הריסת המבנה שעל הגג, וזאת עד הכרעה בערעור מושא הבקשה.