לפניי ערעור המופנה כנגד צו מינהלי שהוציא מפקד מחוז צפון, ובו הורה על הגבלת השמוש בבית העסק של המבקש, שווארמיה סלים בטמרה, למשך 30 יום, החל מיום 26/10/23 ועד ליום 24/11/23 שעה 23:59.
הצוו הוצא בשל חשד להעסקת שוהים בלתי חוקיים במקום העסק, ובשל יסוד סביר לחשש, כי המקום ימשיך לשמש לבצוע העבירה, אם לא יוגבל השמוש בו באופן מיידי.
מי שרואה עצמו נפגע מצו הגבלה כזה רשאי לפנות לבית משפט בעירעור על פי סעיף 12ב4(ד), ובית המשפט מוסמך לבטל את הצוו או לשנות תנאים בו.
על בית המשפט הדן בעירעור על החלטת קצין המישטרה לבחון, איפוא, אם בהפעלת שיקול דעתו בטרם הוצאת הצוו המינהלי לקח קצין המישטרה בחשבון את השיקולים הרלוואנטיים, כדרישת החוק, וכי היתקיימו התנאים הקבועים בחוק למתן הצוו, כפי שניתן.
על כל פנים, השאלה אם בסופו של דבר יוגש נגד המבקש כתב אישום בגין העסקת שב"ח אחד או שניים אינה נחוצה להכרעה בשלב זה, ודי במסקנה כי קיים יסוד סביר לבצוע עבירה על חוק הכניסה לישראל, כאמור לעיל.
בהתאם לתמונה עובדתית זו, שאינה שלמה ואינה מדויקת, אף השיב קצין החקירות להשגת המבקש ודחה אותה, כאשר הוא מציין בתגובתו "כי קיימות ראיות טובות לכך, שבבית העסק שבנידון שבבעלות מרשך הועסקו תושבים השוהים באופן בלתי חוקי בישראל ללא היתר, שאחד מהם תושב עזה וזאת חרף המצב הבטחוני השורר בתקופה זו בישראל".
כאמור, לא הונח בפני קצין המישטרה קיומו של היתר עבודה לשב"ח תושב עזה, או אפילו העובדה שגירסת המבקש בעיניין זה כלל לא נבדקה.
...
בסופו של דבר לא הייתה הסכמה לגבי התנאים, ולכן חזר מפקד המחוז לעמדתו המקורית להעמדת צו הסגירה על 30 יום.
יש לערוך, אפוא, איזון ראוי בין השיקולים מזה ומזה, וכאמור – לביהמ"ש סמכות לבטל את הצו או לשנות תנאים בו.
לאחר ששקלתי את מכלול הנתונים, כפי שפורט לעיל, באתי לכלל מסקנה, כי יש מקום להורות על קיצור מסוים של תקופת ההגבלה, כפוף להפקדת ערבויות.
לאור האמור לעיל, החלטתי לקצר את תוקף הצו עד ליום 17.11.23, שעה 23:59, כפוף לקיום התנאים הבאים:
המבקש יעביר למשיבה (באמצעות תחנת המשטרה הרלבנטית) רשימה של כל העובדים בבית העסק, ויוודא כי כל העובדים הם אזרחי מדינת ישראל או בעלי היתר לעבוד במדינת ישראל כדין.
