ערעור על פסק דין מפקחת רישום מקרקעין בדבר ליקויים בדירה

ערעור על פסק דין המפקחת על רישום מקרקעין (כב' המפקחת הבכירה א. ארפי מוראי) בתיק 6/48/2020 מיום 31.8.20.

במסגרת פסק הדין המפקחת חייבה את המערער לבצע עבודות שונות לתיקון ליקויים בדירתו וכן חייבה אותו בתשלום הוצאות ההליך.

במצב דברים זה העירעור הוגש במועד ועל כן אני דוחה את טענת המשיבה בנושא זה. טענות הצדדים לגופן: המערער טען כי בפסק הדין נפלו כשלים רבים, שיידונו להלן.

...

אני דוחה את טענות המערער בסוגיה זו. טענות המערער סותרות את חוות דעת המהנדס רון, שקבע במפורש שעם תחילת ההצפה, ניכרה ירידה במפלס המים, דבר המצביע על היעדר איטום.

אני דוחה את טענות המערער, באשר פסק הדין מנומק היטב בסוגיה זו, מסתמך על הראיות שהוגשו ולא נפל בו פגם משפטי.

סיכום: הערעור נדחה.

לפני ערעור על פסק דינה של המפקחת על רישום המקרקעין בתל אביב-יפו, הגב' דגנית קציר ברין (להלן: "המפקחת"), מיום 17/2/21, בתיק 241/2020.

נוסף על כך, הורתה המפקחת למערערים לתקן על חשבונם בתוך 60 יום ממועד פסק הדין את הנזקים (תקוני טיח וצבע) שנגרמו לדירת המשיבים בשל הליקויים בדירתם עד להשבת מצב הדירה לקדמותה.

אשר לטענה בדבר מחדל המפקחת מעריכת פרוטוקול לביקור אשר נערך על ידה במקום – הרי שאמנם, שומה היה על המפקחת לנהל פרוטוקול לביקור כאמור, בו יתועדו מהלך הביקור ורשמיה ואולם, בהנתן שהמערערים לא טענו כל טענה המלמדת על המשמעות האופרטיבית הנובעת ממחדלה זה על תוצאות ההליך ופסק הדין עליו הוגש העירעור – הנני מוצאת להדגיש החובה ואולם, אינני מוצאת לפסוק כל סעד הנובע מהפרתה.

...

במסגרת התביעה עתרו המשיבים לצו עשה המחייב את המערערים לתיקון הליקויים בדירתם הגורמים לנזילות ולרטיבות בדירת המשיבים, עוד עתרו לתשלום בגין השבת מצב דירתם לקדמותה, לחיוב המערערים בהוצאות ההליך ולפיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 30,000 ש"ח. המערערים מצדם טענו כי דין התביעה כנגדם להידחות, הואיל ולטענתם אין להטיל לפתחם את האחריות לרטיבות בדירת המשיבים.

אשר על כן, גם טיעוני המערערים בנוגע לפסיקת ההוצאות – נדחים בזאת.

סוף דבר; הערעור נדחה למעט בכל הנוגע לקביעה בנוגע לכשל בחיבור בין הצנרת בדירת המערערים לבין מחבר הצמ"ג. אשר לכך, יושב התיק אל המפקחת, לפניה תונח חוות דעת המומחה ברגר מטעם המערערים וזאת, תשקול השלכותיה על קביעותיה העובדתיות בנושא זה. לאור האמור והמפורט – משנדחה הערעור בכללותו וכן בשים לב לאמור בסעיף 26 לעיל בכל הנוגע להשתת הוצאות על המערערים כפועל יוצא ממתן האפשרות להגשת חוות דעתו של המומחה ברגר- הנני מוצאת לחייב את המערערים בהוצאות המשיבים בערעור בסך של 7,500 ש"ח. בשים לב לתוצאת הערעור הרי שהחלטתי מיום 14/6/21 בדבר עיכוב ביצוע ההליכים – למעט בכל הנוגע לביצוע התיקון במחבר בין הצנרת הדירתית לבין הצמ"ג - בטלה.

אשר לתיקון במחבר, החלטתי תעמוד בתוקפה עד להחלטה אחרת שתינתן על ידי המפקחת.

בקצירת האומר אציין כי העירעור נסב על פסק דין אשר ניתן על ידי המפקחת על רישום המקרקעין בתל אביב- הגב' דגנית קציר-ברין ביום 17/2/21.

אגב כך, ביצעו המערערים איטום שטח השרות ואולם, עת ביקשו לבצע תיקון של המחבר לצנור מי הגשמים, התחוור למומחה מטעמם (ולטענת המערערים האמור נתמך בסרטונים)- כי אין כל ליקוי במחבר ומקור הקביעה בדבר ליקוי בטעות יסודה.

זאת ועוד, אין חולק כי במסגרת פסק הדין לא מערערים המערערים על פסק הדין במסגרתו נמחקה המשיבה 3, אלא שהם טוענים לגופם של דברים, כי שגגה נפלה בפסק דינה האחרון של המפקחת, עת נקבע כי האחריות למקור הרטיבות בדירת המשיבים 1 ו – 2 היא לפתחם של המערערים.

...

דיון והכרעה; לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, נחה דעתי כי דין בקשת המשיבה 3 להימחק מההליך לפני להתקבל.

המזכירות תדוור החלטתי לצדדים.

לפני ערעור על פסק דינה של המפקחת על רישום המקרקעין בתל אביב יפו, הגב' דגנית קציר-ברין (להלן: "המפקחת") , בתיק 813/20 מיום 15/5/22 - אשר במסגרתו התירה המפקחת, בתנאים ובשינויים כפי שנקבעו על ידה ובהתאם לסמכות המוקנית לה בחוק המקרקעין (חזוק בתים משותפים מפני רעידות אדמה), התשס"ח-2008 (להלן: "חוק החיזוק"), מימוש פרויקט לפי תכנית מתאר ארצית 38/2 (להלן: "תמ"א 38" או "התמ"א") –הכולל הריסת בית משותף והקמתו מחדש וזאת, הגם היתנגדותו של המערער, שהוא אחד מבעלי הדירות בבית המשותף, לבצוע הפרויקט במתכונתו.

העירעור לפני; על פסק דינה של המפקחת הוגשו שני ערעורים – האחד, בעש"א 16317-07-22, שהוגש על ידי בנה של הגב' האוס ז"ל – אורי האוס (להלן: "ערעור האוס"), אשר במסגרתו נתקפה קביעת המפקחת בדבר שינוי התמורה לה תהיה זכאית מישפחת האוס.

כבר בשלב זה יובהר כי גם לבקשתו זו של המערער אינני נידרשת, לאור תוצאת פסק הדין – כפי שתפורט להלן ומשכך, אינני נידרשת לבחון את הכשלים הרבים בהם לוקה הגשת בקשה זו ובכלל כך המועד בו הוגשה.

כיוון שכך, אינני מוצאת להרחיב בשאלות הנורמטיביות הנוגעות לתמ"א 38, לחוק החיזוק ולסמכות המפקח על רישום המקרקעין מכוחם של אלו ולשם הרחבה בנושא, הנני מוצאת להפנות לפסקי דין אשר ניתנו על ידי בעש"א (מחוזי ת"א) 13039-12-20 יוסף ניסני נ' אמנון חביב (26.04.2021); וכן בעש"א (מחוזי ת"א) 7187-10-19 משה ילין נ' אורי גורן (27.04.2020), במסגרתם רוכזו על ידי ההלכות הרלוואנטיות בנושא.

...

אשר לכך טען המערער כי בהינתן שהקליניקה גורמת לו למטרדים ויתרה מכך, לטענתו לא ניתן לנהל קליניקה בהתאם לתקנון החל על הבית המשותף – הרי שאין לאפשר הקמת קליניקה מעל דירתו או מתחתיה.

טענות המערער באשר לאופן ניהול ההליך בפני המפקחת; טענות אלו של המערער, לא זו בלבד שאין בידי לקבל אלא שהנני מוצאת לדחותן מכל וכל.

לאור כל אלו, הנני דוחה גם טענותיו אלו של המערער.

סוף דבר; משנדחו כלל טענותיו של המערער – דין הערעור להידחות וכך הנני מורה.

בפנינו ערעור על פסק דינה של המפקחת על רישום מקרקעין (כב' המפקחת הבכירה א' שרייבר, להלן - המפקחת) בתיק 1/156/2023.

מן החומר עולה, כי הצדדים הסכימו להצעת המפקחת (23.10.23), כי היא תכריע על פי החומר שבפניה "בעיניין מעמד המבואה לדירת הנתבעים כרכוש פרטי או משותף על בסיס טענות במסגרת הסיכומים, ועל בסיס מיסמכי התיק". בפסק הדין, קבעה המפקחת כי המערערים לא הוכיחו ששטח המבואה מהוה חלק מדירת המשיבים, או שהוא צפוי להרשם כמוצמד אליה.

לנוכח האמור, והואיל ומדובר על פי קביעתה, ברכוש משותף, קבעה המפקחת בסופו של דבר כי האחריות לטפול בליקויים בו רובצת לפתח נציגות הבית המשותף.

בפתח הדיון נעיר תחילה, כי בנגוד למה שאולי משתמע מפסק הדין, במישור הנזיקי, עשויה לקום למערערים עילה כלפי המשיבים, אם מקור הרטיבות בשטח שבחזקתם הייחודית של המשיבים, וזאת גם אם שטח המבואה אינו חלק מן הדירה שבבעלותם.

אין בפסק הדין דבר מה, המונע מן המערערים, אם וככל שהם מעוניינים בכך, לתבוע בערכאה המוסמכת לכך את המשיבים, למשל על יסוד עילה נזיקית רלוואנטית.

...

לא מצאנו הצדקה להיענות לבקשה זו. מדובר במובהק בניסיון למקצה שיפורים ביחס לסיכומי המערערים בפני המפקחת.

נוכח המפורט בהרחבה לעיל, גם לא שוכנענו כי במסמכים שהציגו המערערים בפנינו טמון ערך מוסף העשוי להצדיק היענות לבקשה זו. אף לבקשה חלופית נוספת, להשבת העניין למפקחת, לא מצאנו כל יסוד, שעה שלא נמצאה כל עילה להתערב בהכרעתה.

התוצאה של כל האמור היא, כי הערעור נדחה.