ערעור על פסק דין מזונות קטינים לאחר הסכם גירושין

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי ירושלים (השופטת יפה שטיין; ב"ל 19880-11-15; ב"ל 7910-03-16), שבו נפסק כי המשיבה 2 (להלן – המשיבה) זכאית לקבל מהמשיב 1 (להלן – המוסד) גמלת מזונות, ובהתאמה נקבע כי המוסד זכאי לגבות את גמלת המזונות מהמערער.

בפסק דין מיום 25.6.2018 (להלן – פסק הדין השני) קבע בית המשפט לעינייני מישפחה כי: "ההסכמים שבין הצדדים תקפים" – הכוונה להסכם א' ולהסכם ב'; במסגרת הסכם א' ניתנה הסכמתה של המשיבה לגירושין; על פי הסכם ב' המשיבה מנועה מלהגיש תביעה כספית כלשהיא לפצוי בקשר לגירושין; וככל שלטענת המשיבה הסכם א' לא בוצע היא רשאית להגיש תביעה לאכיפתו.

חזוק למסקנה דלעיל ניתן למצוא בשלושה: ראשית, לו הסכם ב' מיום 22.3.15 מיצה את חובת המערער לשלם מזונות לילדיו הקטינים, מדוע שילם המערער ביום 1.4.15 מזונות (הסכם ג'); שנית, לא הובאה כל ראיה כי החלטת בית הדין השרעי לעניין מזונות הילדים הקטינים בוטלה או שונתה, וגם לא הובאה כל ראיה כי ההליך לפניו ניסגר; שלישית וזה העיקר – בסעיף 6 להסכם א' נקבע כי המשיבה רשאית לפעול בקשר למזונות הילדים לאחר שיתרת הסכומים הנקובים בסעיפים הקודמים – 4 ו- 5, נגמרה.

...

חיזוק למסקנה דלעיל ניתן למצוא בשלושה: ראשית, לו הסכם ב' מיום 22.3.15 מיצה את חובת המערער לשלם מזונות לילדיו הקטינים, מדוע שילם המערער ביום 1.4.15 מזונות (הסכם ג'); שנית, לא הובאה כל ראיה כי החלטת בית הדין השרעי לעניין מזונות הילדים הקטינים בוטלה או שונתה, וגם לא הובאה כל ראיה כי ההליך לפניו נסגר; שלישית וזה העיקר – בסעיף 6 להסכם א' נקבע כי המשיבה רשאית לפעול בקשר למזונות הילדים לאחר שיתרת הסכומים הנקובים בסעיפים הקודמים – 4 ו- 5, נגמרה.

הערה בשולי הדברים טרם סיום נבהיר כי לא מקובלת עלינו קביעתו של בית הדין האזורי כי לא נשללה מהמשיבה זכות טיעון, וכי גם אם היה פגם ונפגעה זכות הטיעון – הפגם נרפא בניהול ההליך בבית הדין לעבודה בנוגע לזכאות המשיבה.

דבר לאור המקובץ, ערעור המערער נדחה.

במסגרת הסכם הגירושין, התחייב המשיב, בין היתר, לשאת בתשלום דמי מזונות עבור כל קטין כמפורט להלן: סך של 1,500 ₪ עבור התקופה בה התגוררה המבקשת ביחד עם הקטינים ביחידת דיור המצויה בבית הורי המשיב; סך של 3,750 ₪, לאחר מעבר המבקשת לדירה משלה, ועד הגיעו של א' לגיל 13; סך של 3,575 ₪ ממועד הגיעו של א' לגיל 13 ועד הגיעו של ב' לגיל 12; סך של 3,400 ₪, ממועד הגיעו של ב' לגיל 12 ועד הגיעו של כל אחד מהקטינים לגיל 18 (להלן: דמי המזונות).

מדובר ביישום הילכת בע"מ 919/15, ותחולתה הרטרואקטיבית בתביעות להפחתת מזונות אשר נקבעו טרם הלכה זו. לנוכח קיומו של חוסר אחידות בפסיקה בסוגיה זו, נידרשת הלכה אחידה ומחייבת שתנחה את בתי המשפט, "ותשים סוף לפסקי הדין הסותרים הניתנים מדי יום ביומו". המבקשת סבורה, כי בית משפט קמא חרג הן מההלכה הנוהגת בכל הנוגע לנטל ההוכחה הכבד הרובץ על הצד המבקש לשנות מזונות שנקבעו בהסכם גירושין כולל, והן מההלכה שנפסקה ברע"א 8925/04 סולל בונה נ' עיזבון המנוח פ"ד סא(1) 126 (2006)) (להלן: עניין סולל בונה), באשר לאי-תחולה רטרואקטיבית של הלכה חדשה על פסקי דין חלוטים.

בדיון שהתקיים לפנינו, חזר בא-כוח המבקשת על הטיעונים שהועלו בבקשת רשות העירעור, והוסיף כי מעמדו של פסק דין שאישר הסכם גירושין כולל גבוה יותר מפסק דין למזונות שניתן לאחר הליך שפוטי, ויש מקום להבחין ביניהם.

הודגש, בהקשר זה, כי: "פסק דין בעינייני מזונות ילדים מעצם טבעו מטיל על ההורה חבויות לעתיד בתוך מערכת יחסים נמשכת העשויה להשתנות; מכאן נקבע, כי ניתן לפתוח את הנושא מקום שהשתנתה מהותית התשתית העובדתית עליה בוסס פסק הדין" (בע"מ 3984/15 פלונית נ' פלונית (13.6.2016) פסקה כ"ה (להלן: בע"מ 3984/15)).

...

זאת ועוד, אין בהלכת 919/15 כדי לשנות, לרכך או להשפיע על מבחן שינוי הנסיבות המהותי בתביעות להפחתת מזונות שנקבעו – בין בפסק דין חלוט שאישר הסכם כולל או הסכם קונקרטי, ובין בפסק דין חלוט שניתן לאחר הליך משפטי – טרם שנפסקה הלכה זו. אשר להיקף פתיחת ההתדיינות במקרים בהם עולה בידי המבקש להוכיח שינוי נסיבות מהותי, המצדיק דיון מחודש בשיעור מזונות שנקבע לפני הלכת בע"מ 919/15 – הרי שמקובלת עליי עמדת היועץ המשפטי לממשלה בעניין זה. ראשית, ככל שבית המשפט מגיע למסקנה כי התרחש שינוי נסיבות מהותי, כמשמעותו בפסיקה, המצדיק עיון מחודש בגובה המזונות – מן הראוי כי עיון זה יעשה בהתאם להלכת בע"מ 919/15, שהרי מרגע שנגזר לקיים דיון מחודש בגובה המזונות, אין הצדקה לקיימו על פי דין ישן, שאיננו נוהג עוד.

סוף דבר לו תישמע דעתי, אציע לחבריי לקבל את הערעור ולקבוע כי תחולת הלכת בע"מ 919/15 על תביעות לשינוי דמי מזונות שנקבעו בפסקי דין חלוטים טרם שנפסקה ההלכה, תעשה בכפוף למבחן שינוי הנסיבות המהותי, באופן זהיר ומתוחם לרכיב אליו מתייחס השינוי.

הערעור מתקבל, כאמור לעיל.

] בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בעמ"ש 28032-11-21 (כבוד השופטים ס' ג'יוסי, ע' אטיאס ונ' סילמן), מיום 10.2.2022, במסגרתו נדחה ערעור המבקשת על פסק-דינו של בית המשפט לעינייני מישפחה בחדרה בתמ"ש 1747-08-21 (השופטת ה' גולדקורן), מיום 8.10.2021, בו נמחקה תביעה בעינייני רכוש, שהגישה המבקשת, מפאת חוסר סמכות.

עוד טוענת המבקשת, כי תכלית הכריכה הנה ריכוזיות ויעילות דיונית ולכן החלטת בית המשפט לעינייני מישפחה ובית המשפט המחוזי בעקבותיו מנוגדת לאותה תכלית משבית המשפט המחוזי "הנציח את פיצול הדיון בתביעות איזון המשאבים בין הצדדים, עת הותיר על כנו פסק-דין שמשמעותו כי כל אחת מהערכאות תידון ברכיבי רכוש שונים מתוך מסת הנכסים ברי האיזון של בני זוג". דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להדחות אף מבלי לבקש את תגובת המשיב.

בג"ץ 6929/10 הנ"ל עסק בשאלת קיומה של סמכות נמשכת לבית הדין הרבני לשוב ולהדרש לנושא בו הכריע בעבר מכוח סמכות מקורית שהייתה לו (באותו המקרה בשאלת סמכותו הנמשכת של בית הדין לידון בתביעה להפחתת מזונות ילדים לאחר שאישר הסכם גירושין, ללא דיון לגופו של עניין, שנגע גם בנושא מזונות הילדים).

...

כן מצא בית המשפט המחוזי כי טענות המבקשת אף לגופם של דברים, בשאלת תוקף הכריכה, אינן נעדרות בסיס.

עם כל זאת, מצא בית המשפט המחוזי כי חרף הפגמים בדרך הילוכו של בית המשפט לענייני משפחה, אין מקום לשנות מן התוצאה אליה הגיע, וכי דין הערעור להידחות.

עוד טוענת המבקשת, כי תכלית הכריכה הינה ריכוזיות ויעילות דיונית ולכן החלטת בית המשפט לענייני משפחה ובית המשפט המחוזי בעקבותיו מנוגדת לאותה תכלית משבית המשפט המחוזי "הנציח את פיצול הדיון בתביעות איזון המשאבים בין הצדדים, עת הותיר על כנו פסק-דין שמשמעותו כי כל אחת מהערכאות תדון ברכיבי רכוש שונים מתוך מסת הנכסים ברי האיזון של בני זוג". דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי לבקש את תגובת המשיב.

סוף דבר בקשת רשות הערעור נדחית, אפוא.

בבית המשפט העליון בע"ם 331/21 לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן המבקש: פלוני נ ג ד המשיבה: פלונית בקשת רשות לערער על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטים ב' בר-זיו ונ' סילמן והשופטת העמיתה ש' שטמר) בעמ"ש 2321-12-19 מיום 26.11.2020

לאחר הגשת התביעות, חתמו הצדדים על הסכם גירושין בבית הדין הרבני האיזורי בחיפה, וזה האחרון קיבל תוקף של פסק דין בהחלטת בית המשפט מיום 3.6.2018.

במסגרת החישוב, קבע בית המשפט כי עד חודש יולי 2017 (כולל), שבו ניתן פסק הדין בבע"ם 919/15 פלוני נ' פלונית (19.7.2017) (להלן: בע"ם 919/15), תיתבסס חבותו של המבקש במזונות הקטינים על הדין שקדם להלכה שנפסקה באותו פסק דין.

...

בפסק דינו מצא בית המשפט, בין היתר, כי יש לערוך איזון מיידי בין זכויות הצדדים על פי אחת החלופות שהוצגו בחוות הדעת ובכפוף להוראות קיזוז שפורטו; וכי המשמורת על הקטינים תהיה משותפת, בהינתן מקום מגוריו הנוכחי של המבקש ביישוב, ובאופן העולה בקנה אחד עם המלצות גורמי הרווחה והסכמת הצדדים בנושא.

לאחר שעיינתי בבקשת הרשות לערער ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה שדינה להידחות בהתאם לתקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.

הבקשה נדחית אפוא.

]השופטת ג' כנפי-שטייניץ: העתירה שלפנינו מכוונת נגד פסק דינו של בית הדין הרבני הגדול בירושלים מיום 23.11.2023 (להלן: בית הדין הגדול), בגדריו נדחה ערעור העותר על פסק דינו של בית הדין הרבני האיזורי בחיפה מיום 14.3.2023 (להלן: בית הדין האיזורי), שניתן בתביעתו להפחתת חיוב המזונות בגין בנו הקטין.

השניים התגרשו ביום 8.12.2016, לאחר שחתמו על הסכם גירושין אשר קיבל תוקף של פסק דין.

בהסכם הגירושין נקבע, בין היתר, כי העותר ישלם מדי חודש בחודשו סך של 4,000 ₪ בגין מזונות קטין.

העותר טוען כי פסקי הדין שניתנו על-ידי בית הדין האיזורי ובית הדין הרבני הגדול, אינם מיישמים את ההלכה שנקבעה בבע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית (19.7.2017) (להלן: בע"מ 919/15), וכלשונו "המשיבים 2-1 מסרבים לקבל את סמכותו של בית המשפט העליון ואינם רואים את עצמם ככפופים להלכותיו". בהקשר זה נטען שבנסיבות המקרה דנן ועל פי ההלכה האמורה, היה על בתי הדין להפחית לכל הפחות מחצית מדמי המזונות שנקבעו בהסכם הגירושין.

...

בפסק דינו מיום 15.12.2022, נעתר בית המשפט לענייני משפחה לתביעתו של העותר ולצד סעדים נוספים קבע כי "ביחס לקטין תהא אחריות הורית משותפת ושווה לשני ההורים" (ראו: תלה"מ 8015-05-19 ותלה"מ 11519-04-19 שנדונו במאוחד).

לאחר עיון, דין העתירה להידחות על הסף.

אשר על כן, העתירה נדחית על הסף.