ערעור על פסק דין להשבת סכום ששולם ללא חשבונית מס

בהערה 1 לתביעה בסד"מ ציינה התובעת כי: "יובהר, כי תביעה זו אינה עוסקת בחובתם של הנתבעים מכוח הדין להנפיק חשבונית בגין מכר הקרקע, ובגין כך עומדת לתובעת עילת תביעה נפרדת. התביעה דנן, כתביעה לסכום קצוב, עוסקת בהקשר זה אך ורק בחובתם החוזית של הנתבעים לשפות את התובעת עבור המע"מ בגין שירותי הבניה המסופקים על ידה". ביום 19.2.18 ניתן על ידי פסק דין בתביעה בסד"מ שבמסגרתה דחיתי את בקשת הנתבעים לקבל רשות להיתגונן ונעתרתי לתביעה.

הנתבעים הגישו ערעור על פסק הדין שניתן בתביעה בסד"מ (ע"א 2935/18) ואולם בהמלצת בית המשפט העליון חזרו בהם הנתבעים מהערעור ביום 27.5.19.

התובעת גם לא הוכיחה שאם היתה מקבלת חשבונית מע"מ היא היתה יכולה לקזז אותה, מאחר שהיא לא שילמה מע"מ. במכתב ששלחה התובעת באמצעות ב"כ לב"כ הנתבעים מיום 28.2.17 (נספח 16 לתצהירו של ד"ר גיא וינברג) התבקשה הנתבעת להשיב לאלתר את סכום המע"מ שהתובעת נאלצה לשלם ונאמר כי: "לחילופין, כפי שהוצע למרשייך בעבר, תסכים מרשתי לקבל ממרשיך חשבונית מס נגדית בגובה זהה לחשבונית המס המצורפת למכתב זה, וזאת בגין ערך הקרקע". מכאן, שאף התובעת ראתה בדרישה לקבלת חשבונית עבור הקרקע רק אפשרות חילופית אם לא ישולם המע"מ בגין שירותי הבנייה.

התובעת אף הנפיקה חשבונית מס לנתבעים בגין תשלום זה ועל הנתבעים לשאת בתוצאות של אי תשלום המע"מ במועד ולכן עליהם לשאת בכל הקנסות והריביות שהוטלו לאור האיחור בתשלום המע"מ. ביחס לרכיב זה חלה על הנתבעים החובה לשלם את הריבית ההסכמית, שהרי מדובר בהוצאה שהיה על הנתבעים לשאת בה על פי ההסכם והם הפרו את חובתם ולא עשו כן. כשם שבפסק הדין בסד"מ נקבע שהנתבעים ישלמו את חובם בתוספת הריבית ההסכמית, הוא הדין ליתר רכיבי התשלום שהתובעת שילמה למע"מ. התובעת הציגה רשימה מוסדית בדבר גובה החוב כולל התוספות (טופס שע"מ- מע"מ, נספח 19 לתצהיר התובעת) ואין כל סיבה שלא לקבל אסמכתא זו. לפיכך, על הנתבעים לשלם לתובעת סך של 329,788 ₪ בתוספת הריבית ההסכמית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל כמפורט בסעיף 74 לכתב התביעה.

...

תמצית טענות הנתבעים יש לדחות את התביעה מחמת התיישנות, מאחר שהחיוב במס בהתאם לסעיף 28(א) לחוק המע"מ חל עם העמדת המקרקעין לרשות הקונה.

. כמו כן, יש לדחות את עתירת התובעת לפיה תתווסף לסכום הנ"ל הריבית ההסכמית.

התובעת אף הנפיקה חשבונית מס לנתבעים בגין תשלום זה ועל הנתבעים לשאת בתוצאות של אי תשלום המע"מ במועד ולכן עליהם לשאת בכל הקנסות והריביות שהוטלו לאור האיחור בתשלום המע"מ. ביחס לרכיב זה חלה על הנתבעים החובה לשלם את הריבית ההסכמית, שהרי מדובר בהוצאה שהיה על הנתבעים לשאת בה על פי ההסכם והם הפרו את חובתם ולא עשו כן. כשם שבפסק הדין בסד"מ נקבע שהנתבעים ישלמו את חובם בתוספת הריבית ההסכמית, הוא הדין ליתר רכיבי התשלום שהתובעת שילמה למע"מ. התובעת הציגה רשימה מוסדית בדבר גובה החוב כולל התוספות (טופס שע"מ- מע"מ, נספח 19 לתצהיר התובעת) ואין כל סיבה שלא לקבל אסמכתא זו. לפיכך, על הנתבעים לשלם לתובעת סך של 329,788 ₪ בתוספת הריבית ההסכמית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל כמפורט בסעיף 74 לכתב התביעה.

משהתביעה התקבלה בחלקה, הנתבעים ישלמו לתובעת הוצאות משפט בגובה מחצית מאגרת בית המשפט ששילמה על פי אסמכתאות וכן שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 75,000 ₪.

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בימ"ש לתביעות קטנות בתל אביב - יפו (כב' הרשם הבכיר שרון קרן) מיום 12.3.23 בת"ק 2346-02-22 לפיו התקבלה תביעת המשיבים – התובעים נגד המבקשים – הנתבעים.

לאחר שנפרע כל תשלום הופקה חשבונית מס. המשיבים נותרו חייבים סך של 17,175 ₪.

פסק דינו של בימ"ש לתביעות קטנות: א) נקבע כי סכום הפרגולה שולם במלואו ע"י המשיבים למבקשים.

לאחר עיון בבקשת רשות העירעור הגעתי למסקנה ולפיה דינה להדחות אף ללא צורך בתשובת המשיבים וזאת מהנימוקים כדלקמן: א) ערכאת ערעור ממעטת להתערב בפסקי דין שניתנים בבית משפט לתביעות קטנות.

בימ"ש קמא הגיע לתוצאת פסה"ד בהיתחשב גם בכך שטענות המבקשים לא נתמכו בחוות דעת נגדית, בעובדה שהם הכחישו בכתב ההגנה כי קיים ליקוי בטיחותי אולם לא התמודדו עם טענות חוות הדעת באופן פרטני, לא השיבו בכתב ההגנה לטענות מקצועיות שעלו מחוות הדעת שצורפה לכתב התביעה, חוות דעת המומחה לא נסתרה לאחר חקירת המומחה, בנוסף בימ"ש קמא התרשם ממכלול החומר שהונח בפניו בנוגע לחוסר האמון השורר בין הצדדים.

...

ד) אינני מקבלת גם את טענת המבקשים ביחס לאי הגשת חוות דעת נגדית מטעמם.

זאת ועוד; טענת המבקשים בבקשת רשות ערעור כי בימ"ש שגה בכך שהורה גם על ביטול והשבה גם ביחס לשתי מערכות הזיפ מלאכותית ואין בידי לקבלה.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, נדחית בקשת רשות הערעור.

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים ע"א 71551-03-23 פחימה נ' קסנר לפני כבוד השופטת ישראלה קראי-גירון המערער אביחי פחימה ת"ז 046253035 המשיבה נגה קסנר ת"ז 039039573 ערעור על פסק דין של בית משפט השלום בקריות (כב' השופט ש' מ' ארדמן)

פסק הדין ניתן בת"א 432-06-18, בהליך בו הגישה המשיבה תביעה להשבת סכומים ששילמה למערער מכוח הסכם שותפות במסעדה, ולקבלת פיצוי בגין נזקים שנגרמו לה בשל היתנהלות המערער במהלך השותפות בין הצדדים (להלן: "ההליך").

על המערער היה להוציא חשבונית מס על שם המשיבה ולא על שם השותפות בגין כספים שקבל מהמשיבה, אלא אם הוסכם אחרת מפורשות על ידי המשיבה, ודבר זה לא הוכח.

עוד נטען שעל המערער להשיב למשיבה, אם בכלל, רק את הסכומים ששילמה לו בנכוי המע"מ, מפני שהמע"מ לא שולם למערער.

כמו כן, מטרת השבת הכספים שנפסקו למשיבה הייתה להעמיד את המשיבה במצב כאילו לא נכרת ההסכם, ומשכך היא זכאית לקבלת כל הסכומים ששילמה עבור כניסתה לשותפות, לרבות המע"מ. בנוסף, יש קושי לקבל טענות המערער לעניין המע"מ, כאשר לא נסתרה הטענה כי המערער הוציא חשבונית לשותפות ולא למשיבה, ובכך הוא נהנה מקיזוז אסור של המע"מ, שלא כדין, על חשבון המשיבה, והיא לא יכולה הייתה להנות באופן דומה.

...

אני סבורה שקביעה זו חלה גם על התביעה שכנגד ודי בה כדי לדחותה.

לסיכום לאור כל האמור, אני מורה על דחיית הערעור.

המערער ישלם למשיבה הוצאות משפט בסך כולל של 10,000 ₪ בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק דין זה, אחרת יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית ממועד מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל.

לפיכך, לטענתן, יש לחייב את התובע בהשבת סכומי הבראה, ימי חופשה, שעות עודפות ששולמו כנגד חשבונית מס. הנתבעות העמידו את תביעתן על סך של 314,061.35 ₪.

לא ישולם סכום זה, יישא הסכום האמור הפרישי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל.

הצדדים רשאים לפנות לבית הדין הארצי עבודה בבקשת רשות ערעור על פסק דין זה בתוך 30 יום.

...

] לסיכום הדברים - לאור כל האמור לעיל בהרחבה, לאחר בחינת המבחנים השונים שנקבעו בפסיקה, לרבות מבחן ההשתלבות ובמבחן המעורב - עולה, לטעמנו, אלו מצביעים על כך שהתובע מנהל עסק למתן שירותים חשבונאיים החל משנת 1988, הן עבור הנתבעות והן עבור חברות נוספות ואופן התקשרותו עם הנתבעות הוא כקבלן עצמאי.

דווקא מן העובדה כי הוצע לתובע, לפנים משורת הדין מענק פרישה, מוביל למסקנה כי ההיפך הוא הנכון.

סוף דבר תביעת התובע להכירו כעובד של מי מהנתבעות – נדחית.

לפני ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בבת ים (כב' השופט אודי הקר) מיום 24.8.24 (ת"א 7102-12-20) במסגרתו התקבלה התביעה לתשלום שכר טירחה עבור שירותים משפטיים שסיפק התובע (להלן: "המשיב") לנתבע (להלן: "המערער") ונדחתה התביעה שכנגד להשבת שכר הטירחה ששולם למשיב.

בפסק דין מנומק, מפורט ונהיר קבע כב' השופט קמא כי מצא להעדיף את גירסתו של המשיב על פני גרסת המערער "בה מצאתי כשלים ותהיות ואשר לא נתמכה בראיות". (ס' 28).

לחוב שכה"ט נתבע- בימ"ש קמא, לאחר ששמע את עדויות המערער והמשיב, בחן את החיובים, אחד לאחד, תוך שהוא סוקר ומפרט את הקבוע בהסכמי שכר הטירחה, מיסמך "עידכון חשבון", בחשבוניות מס שהוצגו, התואמות את הסכומים הנטענים, מיסמך רכוז חובות עליו חתם המערער, קבע כי המשיב "הוכיח חוב זה הן בעדותו והן במסמכים שצרף וכי הנתבע [המערער] לא כפר בחוב זה ואף חתם ביום 30.6.16 על מיסמך המאשר את סכום החוב... מקורה של יתרת החוב מושא כתב התביעה ... בהסכמי שכר טירחה מאוחרים יותר ובתשלומים שהיה על הנתבע [המערער] לשלם בתקופה מאוחרת יותר..." (פס' 31-32).

סיכומו של דבר, אף מצא בימ"ש קמא כי המשיב טעה בחישוב סכום שכר הטירחה המצטבר אותו ערך בכתב התביעה, ברם משלא הוגשה בקשה לתיקון כתב התביעה, מצא לחייב את המערער בסך של 246,147 ₪ הנמוך מהסך הנתבע בכתב התביעה על סך של 259,544 ₪ לטענת המערער כי פרע את חובו- לאחר שבימ"ש קמא עיין בראיות ושמע העדויות, קבע כי מעבר לעובדה כי המדובר בטענת "הודאה והדחה", המערער "לא עמד בנטל להוכיח כי שילם את הסכומים הנתבעים בכתב התביעה, אלא שמהראיות בתיק עולה כי הוא לא שילם סכומים אלה... הנתבע [המערער] לא הביא כל ראיה לבצוע התשלומים, לא תיאר מתי שילם את הסכומים, היכן שילם ולא מסר כל פרט על דרך ביצוע התשלומים... לא צירף תדפיס חשבון בנק ממנו ניתן ללמוד על משיכת כספים לצורך ביצוע התשלומים, לא ציין מקור אחר ששמש לביצועם..." (ס' 69).

...

בכתב ההגנה ובתביעה שכנגד טען המערער כי, חוב שכה"ט המפורט בסעיף 6 לכתב התביעה התיישן, וזאת בהתאם לקבוע בחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 ולכן יש לדחות את התביעה בגין התחייבויות שנוצרו לפני למעלה מ- 7 שנים טרם הגשת התביעה.

כן נטען, כי יש לדחות את התביעה לאור השיהוי הרב שחלף ממועד החתימה על הסכמי שכר הטרחה ועד למועד הגשת התביעה, שהוגשה כחמש שנים לאחר שהמערער שלח למשיב מכתב דרישה בגין מחדלים ומעשים רשלניים בייצוגו.

לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים כפי שפורטו לעיל, מצאתי כי דין הערעור להידחות.

לא בכדי מצאתי לפרט את עיקרי פסה"ד, לרבות את טענות הצדדים, על מנת שניתן יהיה להיווכח על נקלה בכך שבית משפט קמא נתן דעתו לכל מחלוקת, בין עובדתית ובין משפטית, שנדרשה להכרעה, קבע ממצאים עובדתיים על יסוד הראיות שבאו לפניו והתרשמותו הבלתי אמצעית מן העדים, וכל אלה תומכים במסקנה המשפטית אליה הגיע, אשר בה לא מצאתי כל טעות שבחוק.

לאור האמור לעיל, הערעור נדחה.