ערעור על פסק דין גירושין של בית הדין הרבני האזורי

בבית המשפט העליון רע"א 7985/21 לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז המבקשים: 1. מיכל בן דוד בכור 2. מתתיהו בן דוד נ ג ד המשיבים: 1. דוד חיים 2. בנק מזרחי טפחות בע"מ (פורמלי) בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 21.10.2021 בע"א 1487-06-20 שניתן על-ידי כבוד סגן הנשיא (כתוארו אז) ש' שוחט והשופטים ע' רביד ו-נ' שילה בשם המבקשים: עו"ד שחר בוטון ][]החלטה

יצוין כי בשנת 2015 התגרשו הוריו של המבקש ובמסגרת הסכם הגירושין, שבית הדין הרבני האיזורי בתל אביב-יפו נתן לו תוקף של פסק-דין ביום 28.10.2015, האב הצהיר כי אין לו כל דרישות או טענות הקשורות לדירה (ועל כן הוא אינו צד להליך דנן).

המבקשים הגישו ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי, וזה נדחה תוך שימוש בסמכות הקבועה בתקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

...

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובנספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות בהתאם לתקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, אף מבלי להידרש לתשובה.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית.

לפנינו ערעורה של האשה על פסק הדין לגירושין שנתן בית הדין הרבני האיזורי תל אביב בעיניינם של הצדדים ובצידו גם תשובתו של האיש.

להמלצה לגירושין יש שאפשר אף ליצוק תוכן אכיפתי באמצעות צוי הגבלה, כך על פי הוראות חוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין), התשנ"ה – 1995, אלא שלעת הזאת לא קבע בית הדין קמא כן בעיניינם של הצדדים לא כקביעה אופראטיבית ואף לא כקביעה עקרונית בדבר האפשרות לאכוף את הגירושין על פי ההלכה בנסיבות המקרה דנן, ולכאורה אף לא התבקש לקבוע כן. מן האמור עולה כי פסקו של בית דין קמא חסר כעת הוראה אופראטיבית כלשהיא, לא כל שכן כזו שהיא בגדר הטלת חובה כלשהיא על מאן דהוא וודאי שלא חובה ברת־אכיפה.

...

סוף דבר, ענפי ההליך שבבית דין קמא אולי חנטו פרי, אך זה טרם הבשיל לכדי ערעור עליו.

נוכח האמור אני דוחה את הערעור על הסף ומורה על סגירת תיק זה. בד בבד אני ממליץ לצדדים לשקול בחיוב את המלצת בית דין קמא, המלצה כפשוטה, לתועלת ולטובת שניהם להסכמות מהירות – ולו גם חלקיות – שיאפשרו גירושין בהסכמה ובדרך כבוד.

לפנינו הצורך להכריע בערעורה של המערערת על פסק הדין לגירושין שנתן בית הדין הרבני האיזורי תל אביב בעיניינם של הצדדים.

שאר השאלות האמורות, העשויות להיות מושפעות מהשאלות שעליהן ביקשה אולי המערערת להשיב בסיכומיה ולהוכיח לגביהן את עמדתה, לא נכללו בפסק דינו של בית הדין קמא (שאף בסוגיית הגירושין עצמה נקט לשון "פרווה" של "על הצדדים להתגרש", לשון שבמידה רבה קרובה לפסק דין הצהרתי יותר מלהוראה אופראטיבית כלשהיא, וודאי שאין בה אכיפה), וממילא אין מקום להלין לגביהן על הכרעה ללא סיכומים.

...

יוער כי הבקשה ובוודאי ההסברים שניתנו בה מדוע חובתנו לנמק את ההחלטה שניתנה תוך כדי הדיון – אך למותר הם. בעת הדיון עצמו כבר הבהרנו כי אנו דוחים את הבקשה לפסול את הרכב בית הדין האזורי וכי ניתן את הנימוקים לכך בהמשך.

הדעת נותנת אומנם כי כשיש הסכמה מוותרים הצדדים על הסיכומים, והתקנות אכן מאפשרות ויתור שכזה, אולם פרשנות דווקנית של לשון התקנות עשויה להביא למסקנה כי נדרשת החלטה מפורשת של בית הדין שתינתן על יסוד הסכמה מפורשת כזו ותורה על אי־הצורך בסיכומים.

נציין כי אף בדיון לפנינו הודה למעשה בא כוח המערערת עצמו כי עיקר טענתו היא בנוגע למזונות שהוא מבקש כי ייפסקו, ובמשתמע – כמעט במפורש – הודה גם כי אין סיכוי לשלום בית בין הצדדים, וממילא סוף דבר לגירושין.

מסקנות ומתן הוראות סוף דבר: בית הדין דוחה את שני הערעורים.

לעניין ההוצאות: לאחר שיקול דעת ועקב מצבה הכספי של המערערת, אנו קובעים כי המערערת תשלם למשיב הוצאות משפט בסך 5,000 ש"ח. הסכום יגבה מכספי הערובה להוצאות שהפקידה המערערת בקופת בית הדין.

העותרת הגישה ערעור על פסק הדין וביום 29.8.2019 קיבל בית הדין הרבני הגדול (כב' הדיינים הרב י' אלמליח, הרב מ' עמוס והרב מ' נהרי) את ערעורה באופן חלקי.

לפני שאדון במחלוקת לגופה אציין כי הגם שהעתירה הנוכחית הוגשה כשלושה חודשים לאחר מתן פסק הדין של בית הדין הרבני הגדול, לא ראיתי לדחותה על הסף בשים לב לסוגיה העקרונית שמתעוררת במקרה דנן (ראו את התייחסותו של השופט י' עמית בפסק הדין נושא הדיון הנוסף בעיניין השתוף הספציפי; בג"ץ 4602/13 פלונית נ' בית הדין הרבני האיזורי בחיפה, פסקה 17 (18.11.2018) (להלן: בג"ץ 4602/13); בנוסף, ראו והשוו: בג"ץ 4871/21 ברכאת נ' בית המשפט הצבאי לערעורים, פסקה 5 (29.5.2022); בג"ץ 2184/19 סכאפי נ' בית המשפט הצבאי לערעורים (18.6.2019); בג"ץ 1758/11 גורן נ' הום סנטר (עשה זאת בעצמך) בע"מ, פ"ד סה(3) 593, 611-610 (2012)).

במובן זה, הקביעה שמשתמעת מפסק דינו של בית הדין הרבני הגדול, שלפיה "בגידה" שחורגת מ"בגידה" חד פעמית משפיעה על המשטר הרכושי שחל על הצדדים, מוליכה, מניה וביה, להחזרת שקולי האשם למרכז הבמה של סיכסוכי גירושין ולתוצאות הקשות שנילווית לכך, שעליהן עמדתי לעיל.

...

משכך, אני סבור כי פסקי הדין בעניינם של הצדדים – הן בבית הדין הרבני האזורי, הן בבית הדין הרבני הגדול – חורגים מהוראות חוק יחסי ממון ולא יכולים להיוותר על כנם.

משאלה הם פני הדברים, איני מוצא לקבל טענה זו. סוף דבר הצדדים נישאו זה לזו בשנת 1976, הם הקימו בית ונולדו להם שלושה ילדים.

באחרונה, עמדתי בהקשר אחר על כך שהדין האזרחי לא נועד לרפא לב שבור (בע"ם 5827/19, פסקה 6 לפסק דיני), ובדומה, אין אני סבור כי המענה ל"בגידתה" של העותרת במשיב ובאמונו הוא בשלילת חלקה במאמץ המשותף של קיום היחידה המשפחתית שלהם.

בבית המשפט העליון בג"ץ 4280/23 לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופט ח' כבוב כבוד השופטת ר' רונן העותר: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הרבני הגדול לערעורים ירושלים 2. בית הדין הרבני האיזורי נתניה 3. פלוני עתירה למתן צו על-תנאי; תגובה מיום 12.9.2023 מטעם המשיבה; תגובה מקדמית מיום 13.9.2023 מטעם הייעוץ המשפטי לשיפוט הרבני בשם העותר: בעצמו בשם המשיבה 3: עו"ד שיר לביא זנאתי בשם היועץ המשפטי לשיפוט הרבני: עו"ד עפר יעקב ][]פסק-דין

ביום 1.1.2023, בחלוף כארבע שנים מאז הגשתה של תביעת הגירושין, נתן בית הדין האיזורי את פסק דינו שבו קבע כי על הצדדים להתגרש.

בהחלטה נוספת מיום 18.5.2023 נתן בית הדין הרבני הגדול (באותו מותב) לעותר רשות ערעור בכל הנוגע להחלטה על מתן הגט, ולצד זאת קבע, בין היתר, כי "לא ישמעו טענות לגבי שינוי ההרכב, פסילת הדיינים, וכל דבר הנוגע לבית הדין שנתן את פסק הדין". בשלב זה הגיש העותר בקשה לפסול את הדיין מבית הדין הרבני הגדול שנתן את ההחלטות האמורות.

כידוע, בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על הכרעותיהם של בתי הדין הרבניים, והתערבות בהחלטותיהם תיעשה במשורה, במקרים קצוניים של חריגה מסמכות, סטייה מהוראות החוק, פגיעה בכללי הצדק הטבעי או כאשר נידרש סעד מן הצדק (ראו, מבין רבים: בג"ץ 7900/22 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול, פסקה 10 (29.6.2023); בג"ץ 5094/23 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פסקה 8 (6.7.2023)).

...

בית המשפט לענייני משפחה נעתר לבקשה, ואף הפנה את הצדדים לטיפול.

מנגד, המשיבה טוענת כי יש לדחות את העתירה על הסף, בשל היעדר תשתית סדורה ובהירה, ומחמת חוסר ניקיון כפיו של העותר, אשר מבקש לנצל לרעה הליכי משפט ולהימנע ממתן גט. בתוך כך, מתארת המשיבה את התנהלותו הדיונית של העותר לאורך ההליך בבית הדין הרבני וניסיונותיו "לדחות את הקץ". היועץ המשפטי לשיפוט הרבני סבור אף הוא כי יש לדחות את העתירה על הסף.

היועץ המשפטי לשיפוט הרבני הבהיר כי בפתח הדיון הראשון בהרכב החדש, איפשר ראש ההרכב לצדדים לטעון מחדש את טענותיהם, בהתאם לתקנה ע"א לתקנות הדיון בבתי הדין הרבניים בישראל, התשנ"ג. לאחר שעיינתי בעתירה ובנספחיה, כמו גם בתשובות המשיבים על נספחיהן, באתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף.

סוף דבר: העתירה נדחית על הסף.