ערעור על פסק דין בתיק תעבורה: אי ציות לרמזור, נהיגה בקלות ראש, נזק וחבלה

הנאשם הודה והורשע בגרם תאונת דרכים וחבלה של ממש בגין אי ציות לאור אדום ברמזור ונהיגה בקלות ראש, עבירות על תקנה 22 (א) לתקנות התעבורה וסעיף 62(2) לפקודת התעבורה, בקשר עם סעיף 38(3) לפקודת התעבורה.

ברע"פ 2564/12 יחיאל קרני נ' מדינת ישראל, נאמר: "תאונות דרכים גובות קורבנות בגוף ובנפש מדי יום, וחלקה של מערכת המשפט לא ייפקד מן המערכה נ' תאונות הדרכים...לענישה הולמת תפקיד חשוב לא רק במקרים בהם גורמות תאונות הדרכים לקורבנות בנפש, אלא אף במקרים בהן נגרמות חבלות ופציעות, ובפרט כאשר חבלות ופציעות אלו חמורות הן". מדיניות הענישה הנהוגה סעיף 38(3) לפקודת התעבורה, קובע עונש פסילת מינימום של 3 חודשים, בתאונת דרכים בה נגרמו חבלות של ממש, כאשר לחומרת הרשלנות, טיב החבלות והשלכותיהן על חיי הנפגעים, תהיה השפעה על תקופת הפסילה, מעבר לתקופת המינימום ולעניין זה, ראה עפ"ת 13694-01-14 שגב נגד מדינת ישראל, עפ"ת 62536-01-13 סבן נגד מדינת ישראל, עפ"ת 40943-03-14 נגל נגד מדינת ישראל, עפ"ת 10576-12-10 רודקוביץ נגד מדינת ישראל וכדברי כבוד הש' בן יוסף, בעפ"ת 15291-10-12 ראובן ששון נגד מדינת ישראל : "תוצאות תאונה במישור הנזק שניגרם לנפגע הנו מרכיב חשוב ברמת הענישה..." ובעפ"ת 37974-07-12 סנדרוביץ נגד מדינת ישראל: "הלכה ידועה היא, שחומרת הענישה בעבירות תעבורה גדלה ככל שחומרת הפגיעה בנפגע התאונה ונזקיו גדלים...". בעפ"ת 36094-10-11 שטרית נגד מדינת ישראל, דובר בפגיעה בשלוש הולכות רגל.

בעפ"ת 21792-04-11 סוואחרה נגד מדינת ישראל, נדחה ערעור על עונש הכולל פסילת רישיון ל- 8 חודשים למי שפגע בהולכת רגל וגרם מספר שברים בפלג גופה השמאלי אשר הצריכו אישפוז לצורכי ריפוי וטפול בבית החולים למשך כחודש וחצי.

כאמור לעיל, כל צד הגיש פסיקה לתמיכה בטיעוניו וכדרכה של פסיקה, "הפוך בה והפוך בה" ותמיד יימצאו לאחד פסקי דין מקלים יותר ולשני פסקי דין מחמירים יותר, כל מקרה לנסיבותיו וכפי שנאמר- " ממילא, מלאכה זו של קביעת המיתחם היא אינה בגדר פעולה אריתמטית "המבוססת על נוסחות מתמטיות מדויקות, ויש להתיר לבית המשפט מרחב מסוים של גמישות, כל עוד מצויה החלטתו במיתחם הסבירות" (ע"פ 200/13 ברמן נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 17 (5.2.2014)".

הפסילה תמנה מיום 20.5.20, רישיון הנהיגה מופקד בתיק.

...

לאור כל האמור לעיל, מצאתי כי מתחם הענישה ההולם את העבירות בה הורשע הנאשם והתוצאות הקשות של התאונה, כולל פסילה בפועל, לתקופה שבין 10 חודשים ל-24 חודשים, פסילה מותנית, קנס כספי ובהתאם לחומרת החבלות, גם רכיבים נוספים, כגון - מאסר מותנה או מאסר בפועל, לריצוי בעבודות שירות, עבודות לתועלת הציבור ופיצוי לנפגע.

היה זה ראוי לשלב רכיב של עבודות לתועלת הציבור בגזר הדין בעניינו של הנאשם, שאף הביע רצון לבצע של"צ, אך בשל מגיפת הקורונה, מצא שירות המבחן כי לא ניתן לשלב את הנאשם בשל"צ, בשל גילו ומצבו הרפואי והמליץ על פיצוי למעורב, חלף השל"צ. לאור כל האמור לעיל ולאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: קנס כספי בסך 1800 ₪ או 18 ימי מאסר תמורתם.

אני דנה את הנאשם ל-3 חודשי מאסר וזאת על תנאי למשך 3 שנים.

בבית המשפט העליון רע"פ 1479/21 לפני: כבוד השופט ג' קרא המבקש: עידו שמעוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בתיק עפ"ת 46018-12-20 מיום 1.1.2021 שניתן על ידי כב' השופט רענן בן-יוסף בשם המבקש: עו"ד אילון אורון ][]החלטה

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו (כב' השופט ר' בן-יוסף) מיום 1.2.2021 בעפ"ת 46018-12-20, בגדריו נדחה ערעור המבקש על הכרעת דינו וגזר דינו של בית המשפט השלום לתעבורה בבת-ים (כב' השופט א' שור) בת"ד 3092-10-18.

רקע והליכים קודמים נגד המבקש הוגש כתב אישום, המייחס לו עבירות של חבלה של ממש; נהיגה בקלות ראש; אי-ציות לתמרור; וכן גרימת נזק.

על פי עובדות כתב האישום, חצה המבקש צומת, שעה שמערכת הרמזורים לא עבדה בשל תקלה.

הוא לא ציית לתמרור "עצור", ולא נתן זכות קדימה לרוכב אופנוע.

...

לשיטתו, העובדה שלא העיד בערכאה הדיונית, מצדיקה ליתן לו רשות הערעור בשל אי-צדק מהותי, שכן אילו היה מעיד "לא ניתן היה שלא לזכותו". עוד משיג המבקש על דחיית בקשתו לשמיעת עדותו מכוח סעיף 130(ו) לחסד"פ. דיון והכרעה דין הבקשה להידחות.

סוף דבר, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

ההליך בבית משפט קמא: המערער הובא לדין בבית משפט קמא בגין העבירות הבאות: (-) אי ציות לאור אדום ברמזור - עבירה לפי תקנה 22(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א 1961 (להלן: "התקנות").

לעניין תקינות הרמזורים, הדגישה המשיבה כי בית משפט קמא היתייחס באריכות לעניין זה ולא קיבל את טענת המערער בדבר אי תקינותם לאור מסקנת הבוחן שמצא כי הרמזורים היו תקינים ולאור עדותו של העד בן חורין שמחזקת מסקנה זו ותומכת בה. אשר לגזר הדין סבורה המשיבה כי בית משפט קמא גזר על המערער עונש הולם שמביא בחשבון את נסיבותיו האישיות, עברו התעבורתי הכולל הרשעה בעבירה של היתנהגות הגרומת נזק, סטייה מנתיב נהיגה בחוסר זהירות במסגרת תאונת דרכים, שהתרחשה שלושה חודשים בלבד בטרם הארוע נשוא תיק זה. לפיכך ביקשה המשיבה לדחות את העירעור על שני חלקיו.

בע"פ 287/13 פלונית נגד מדינת ישראל (ניתן ביום 16.6.13), היתייחס בית המשפט העליון לנטל הדרוש מהמשיבה כדי להוכיח תקינות מערכת רמזורים בקובעו כי: "במישור העקרוני, אנו מבקשים להקדים ולדחות את הטענה שנסבה על כך ששיטת העבודה של מערכת הרמזורים בצומת לא הוכחה כדבעי. התביעה הגישה תעודת עובד ציבור הנוגעת לשיטת ההפעלה של הרמזורים וכן הביאה ראיות לכך שלא נרשמו תקלות הנוגעות להפעלתה. בנסיבות רגילות, זוהי הוכחה ברמה מספקת לצורך הוכחת תקינותה של מערכת רמזורים. בהיעדר אנדיקאציה כלשהיא המורה לכיוון ההפוך, ניתן להניח בעיניין זה 'חזקת תקינות' על בסיס הראיות שהובאו, כפי שנפסק בעבר גם לעניין תקינותן של מערכות אחרות, כדוגמת מכשירים לבדיקת מהירותם של כלי רכב (ראו והשוו: רע"פ 7093/10 מדינת ישראל נ' דרייזין (1.7.2012)). אין בכך כדי לגרוע מכך שנטל ההוכחה מוטל על התביעה. אולם, התביעה עמדה בנטל זה בנסיבות שבהן לא היו כל אינדיקאציות לכיוון האחר. לא למותר לציין בהקשר זה כי בא כוחה של המערערת ויתר על האפשרות שעמדה בפניו לחקור את עורך התעודה בכל הנוגע למערכת הרמזורים, ואף המנעות זו פועלת במקרה זה לטובת התביעה". זאת ועוד ברע"פ 1733/17 אחסאן עראבי נגד מדינת ישראל (ניתן ביום 27.2.17), דובר במקרה דומה למקרה שלפנינו שבו הוגש כנגד הנאשם כתב אישום המייחס לו עבירות של נהיגה כשברמזור אור אדום, נהיגה בקלות ראש והתנהגות הגורמת נזק.

המדינה ערערה לבית המשפט המחוזי שקבע כי יש להרשיע את הנאשם בעבירות שיוחסו לו בקובעו כי: "הואיל ובית משפט קמא ראה להאמין באופן חד משמעי לגירסת הנהגת ברכב המזדה ונהג הרכב שנסע אחריה וקבע בצורה קטגורית כי זו חצתה את הצומת כאשר ברמזור בכיוון נסיעתה דלק אור ירוק ומאחר והוכחה תקינות מערכת הרמזורים בצומת, המסקנה המתבקשת היא כי המשיב חצה את הצומת כשברמזור בכיוון נסיעתו היה מופע אדום. זו המסקנה המתחייבת מהתשתית הראייתית שהוצגה. הדבר מוביל להרשעתו של המשיב בעבירות נשוא כתב האישום". בית המשפט המחוזי ציין כי עדות הבוחן שערך פיענוח לתוכנית הרמזורים והאשור מאת חברת מנורה, שלפיו לא התקבלו הודעות על תקלות ברמזור ובהיעדר כל ראיה שתצביע אחרת, היה נכון לקבוע שתקינות מערכת הרמזורים בצומת הוכחה כראוי, תוך שהוא מפנה לפסק הדין בעיניין פלונית שם נקבע כי "בהיעדר איניקציה כלשהיא המורה לכיוון ההפוך, ניתן להניח בעיניין זה 'חזקת תקינות, על בסיס הראיות שהובאו". בקשת רשות העירעור שהגיש הנאשם לבית המשפט העליון על פסק הדין של בית משפט המחוזי נדחתה תוך קביעה כי "לא מצאתי כל פגם בקביעתו של בית המשפט המחוזי, לפיה לא הוכח כי מערכת הרמזורים לא היתה תקינה על סמך הראיות שהובאו בפניו, זאת בפרט כאשר המבקש נימנע מלהזמין לעדות את מנהל מערך הבקרה של הרמזורים". השאלה הטעונה הכרעה היא : אם המשיבה עמדה בנטל ההוכחה שמקים את חזקת תקינות מערכת הרמזורים? המשיבה הגישה מיסמך שכותרתו "הודעה על תקינות הרמזור בעת התאונה" (מוצג ת/1) שנועד להגשה כתע"צ המעיד על תקינות הרמזורים בצומת בעת התאונה.

כתוצאה מהתאונה נחבלו בגופם ונזקקו לטפול רפואי המערער, נהג הרכב המעורב והנוסע הנוסף אשר ניחבל בחבלות של ממש, אובחן אצלו קרע במעי הדק ועבר כריתה וניתוח, נגרמו לו שברים בצלעות ובאגן, קרע בברך ימין, אושפז למשך 8 ימים ונזקק להליך שקום ממושך ונקבעה לו נכות צמיתה בשיעור 69%.

...

על אף שאני סבור כי העונש שהושת על המערער הולם את חומרת העבירות בהן הורשע המערער ואינו עונש חמור, הגעתי למסקנה כי יש מקום להתערבות ברכיב הפסילה שהוטל על המערער.

בשקלול הנתונים האמורים, מחד גיסא את מידת הרשלנות שנקבעה ע"י בית משפט קמא שהיתה ברף הבינוני, לצד עונש המאסר בדרך של עבודות שירות שהוטל על המערער ומאידך גיסא, עברו התעבורתי של המערער הכולל גרימת תאונת דרכים לפני שלושה חודשים מהתאונה נשוא תיק זה והפגיעה החמורה בנוסע הנוסף; החלטתי להקל במידה מסוימת בעונש הפסילה שהוטל על המערער ולא מצאתי מקום להתערב ביתר הוראות גזר הדין.

אשר על כן, אני מקבל את הערעור על חומרת הדין באופן חלקי, במובן זה שעונש הפסילה יעמוד על 15 חודשי פסילה בפועל (תחת 30 חודשי פסילה), בניכוי 60 ימי פסילה מנהלית.

מדיניות הענישה והפסיקה הנהוגה בהתייחס למדיניות הענישה הנהוגה, אציין כי ביחס לחלק מפסקי הדין המשקפים מקרי המתה, מדובר היה בעבירת הריגה, ואילו במקרה דנן, בעקבות הרפורמה בעבירות המתה, הורשע הנאשם בעבירה של המתה בקלות דעת.

 בע"פ 2356/17 רגבי נ' מדינת ישראל נאמר בהקשר זה כי: "... לאור הרפורמה בעבירות ההמתה, המדינה הסכימה להמיר את עבירת ההריגה, שהעונש בצידה הוא 20 שנה, לעבירה של המתה בקלות דעת שהעונש בצידה הוא 12 שנה. יכול הטוען לטעון כי מאחר שהעונש המכסימלי בגין המעשה הופחת על ידי המחוקק באופן כה משמעותי, יש להפחית מיניה וביה מהעונש שהוטל על המערערים על פי הדין הישן. ולא היא. המעשה ונסיבותיו אינם מושפעים מכותרת העבירה, וכאשר בית המשפט המחוזי השית על המערערים עונש מאסר של עשר שנים, הוא ראה נגד עיניו יסוד נפשי של קלות דעת...מי שמבצע הצתה נוטל על עצמו סיכון גם אם יש להניח שהוא עושה זאת "בהנחה ובתקווה שהסיכון לא יתממש. משמעות היתנהגות כזאת, מלמדת על מצב נפשי של קלות דעת בנוגע להתרחשות". בע"פ 7066/13 אלמליח נ' מדינת ישראל הנאשם הורשע בעבירות של הריגה, חבלה חמורה, נהיגה בשיכרות ונהיגה בקלות ראש.

ת"פ (י-ם) 13887-10-18 מדינת ישראל נ' חוליו דה לה דוארדיה, הנאשם הורשע בעבירות של המתה בקלות דעת, הפקרה לאחר פגיעה, נהיגה בשיכרות, אי ציות לרמזור אדום ונהיגה מעל המהירות המותרת.

נסיבות שאינן קשורות בבצוע העבירות לקולה אני מביא בחשבון את: קבלת האחריות, הבעת החרטה, ההודאה בכתב האישום המתוקן, החסכון בזמן שפוטי (הנאשם הודה טרם שמיעת הראיות בתיק), נסיבותיו האישיות והמשפחתיות הקשות והמורכבות (כעולה מטיעוני ההגנה, מדברי אחותו של הנאשם בפניי, ומהתסקיר שהוגש בעיניינו).

לחומרה יש להביא בחשבון את עברו התעבורתי של הנאשם הכולל 4 הרשעות קודמות, בין היתר בעבירות של מהירות, עצירה המפריעה לתנועה, אי ציות לתמרור, וגרימת תאונת דרכים מסוג של נזק בלבד, נהיגה בחוסר זהירות, סטייה מנתיב נסיעה ואי מסירת פרטים (הרשעה משנת 2016).

...

אני גוזר על הנאשם עונש מאסר על תנאי לתקופה של 12 חודשים והתנאי הוא  שלא יעבור בתוך 3 שנים מיום שחרורו ממאסרו, עבירה של הפקרה לאחר הפגיעה ויורשע בגינה.

אני גוזר על הנאשם עונש מאסר על תנאי לתקופה של 8 חודשים והתנאי הוא  שלא יעבור בתוך 3 שנים מיום שחרורו ממאסרו, עבירה של גרימת מוות ברשלנות או עבירה של נהיגה בזמן פסילה ויורשע בגינה.

אני גוזר על הנאשם פיצוי כספי לבני משפחת המנוח בסך של 40,000 ₪ על פי החלוקה הבאה: 10,000 ₪ לכל אחד מילדי המנוח.

ערעור על חומרת העונש היתקבל, ועונש המאסר הומר לתשעה חודשי מאסר בעבודות שירות בשל שקולי שקום.

בע"פ 2264/15 עביד נ' מדינת ישראל הנאשם הורשע בעבירות של מעשי פזיזות ורשלנות, נהיגה בקלות ראש שגרמה לתאונה בה נפגעו אדם ורכוש (ניידת מישטרה), נהיגה בשיכרות וללא ביטוח והפרעה לשוטר במילוי תפקידו.

ברע"פ 796/13 רוישד נ' מדינת ישראל, הנאשם הורשע בעבירות של נהיגה בפזיזות, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, נהיגה בשיכרות, אי ציות לרמזור אדום, ונהיגה ללא רישיון נהיגה תקף וביטוח.

המאשימה הפניתה למספר פסקי דין ביניהם: ת"פ 45103-01-16 מדינת ישראל נ' אליו הנאשם הורשע בשתי עבירות של ניסיון לחבלה חמורה בנסיבות מחמירות בכך שיידה אבנים לעבר מאבטחים בפאב ובקבוק תבערה.

ת"פ 18225-05-19 מדינת ישראל נ' דמלוו דוד נגוסה הנאשם הורשע בעבירות של ידוי אבן לעבר כלי תחבורה ובהיזק בזדון, וכן בתיק נוסף שכלל עבירות של איומים, בכך ששתה אלכוהול וישב בקירבת תחנת אוטובוס ויידה 3 פעמים אבנים המשמשות לריצוף מדרכות לעבר אוטובוס ושני רכבים נוסעים, שחלקם פגעו בכלי הרכב וגרמו לנזקים.

עוד יובא בחשבון עברו התעבורתי של הנאשם הכולל 26 הרשעות תעבורה ביניהן נהיגה בשיכרות.

...

בכל הקשור לרכיב הקנס, אני מחליט שלא להטילו על הנאשם זאת נוכח תקופת המאסר הממושכת אותה הנאשם צפוי לרצות ומצבו הכלכלי הקשה.

לאור כל האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל לתקופה של 28 חודשים.

אני גוזר על הנאשם עונש פסילה על תנאי לתקופה של 12 חודשים והתנאי הוא שהנאשם שלא יעבור בתוך 3 שנים מיום שחרורו ממאסרו, עבירה של נהיגה בזמן פסילה.