ערעור על פסק דין בתביעת מזונות ילדים

נקבע, תחילה, כי "אין חולק כי לא הוכחה המצאה כדין [...] לפיכך, משלא שוכנעתי כי בוצעה המצאה כדין, אזי פסק הדין דינו להתבטל מחמת הצדק"; אך לצד זאת, נקבע גם כי "על מנת להמנע מפגיעה בקטינים ובטובתם, תוך הותרתם ללא דמי מזונות למחייתם, אני קובעת כי מזונות הקטינים שנקבעו בפסק הדין יהפכו למזונות זמניים, וזאת בכפוף להגשת תביעה למזונות קטינים תוך 90 יום". שני הצדדים ערערו על פסק הדין לבית המשפט המחוזי, ושבו על טענותיהם.

ביום 16.1.2023, דחה בית המשפט המחוזי את שני הערעורים, וקבע כי נכון היה לבטל את פסק הדין וליתן למבקש את יומו בבית המשפט, טרם הכרעה במזונות הילדים; זאת, הגם שהמבקש "אישר קבלת מסמכים, אישר כי היו מתורגמים (אם כי הלין ביחס לאיכות התרגום), וגם פגמים באיות שמו, או ביחס להרצאת הפרטים, אינם מעקרים מתוכן אפשרות ממשית ומוחשית של ידיעה בדבר קיום ההליך. על אחת כמה וכמה אמורים הדברים מקום בו היה על המשיב להניח כי ילדיו צריכים להתכלכל, לעטות כסות, ולהתקיים, וחזקה כי הביא בחשבון כי אותם 'מסמכים עלומים' שקבל מכוונים לשם כך". בנוסף, אישרר בית המשפט המחוזי גם את הקביעה שלפיה לצד ביטול פסק הדין, "חיובי המזונות ממועד פסק הדין המקורי יעמדו כחיובים זמניים", והבהיר כי "הצדדים יוכלו לפנות לבית המשפט קמא במסגרת ההליך החדש שהוגש, בכל הנוגע לשינוי הסכומים – בין הסכום השוטף, הצמדתו, גביית העבר וכל דבר הדרוש טרם הכרעה". המבקש לא השלים עם ההכרעה, ומכאן הבקשה שלפנַי.

...

המשיבה טענה, מנגד, כי יש לדחות את הבקשה תביעה נוכח האיחור הניכר שנפל בהגשתה, בהתחשב בכך שהמבקש ידע גם ידע על תוכן כתב התביעה, ומאחר שלא עומדת למבקש כל הגנה לגופה של תביעת המזונות.

נקבע, תחילה, כי "אין חולק כי לא הוכחה המצאה כדין [...] לפיכך, משלא שוכנעתי כי בוצעה המצאה כדין, אזי פסק הדין דינו להתבטל מחמת הצדק"; אך לצד זאת, נקבע גם כי "על מנת להימנע מפגיעה בקטינים ובטובתם, תוך הותרתם ללא דמי מזונות למחייתם, אני קובעת כי מזונות הקטינים שנקבעו בפסק הדין יהפכו למזונות זמניים, וזאת בכפוף להגשת תביעה למזונות קטינים תוך 90 יום". שני הצדדים ערערו על פסק הדין לבית המשפט המחוזי, ושבו על טענותיהם.

המשיבה בתגובתה טוענת, בין היתר, כי הבקשה "לא מעוררת שאלה משפטית או ציבורית חשובה וטענותיו של המבקש נטועות היטב בנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה דנן ובממצאים העובדתיים שנקבעו". לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, על נספחיהן, ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים, מזה ומזה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה – להידחות.

בהינתן זאת, ואפילו הייתי מקבל את טענות המבקש לעניין קשיים בסיווג אותם סעדים – מבלי שאחווה דעתי אם זהו אכן המצב – התוצאה היא שכל זמן שההתחשבנות פתוחה, לא נגרם למבקש נזק ניכר, ודאי לא כזה העולה כדי עיוות דין.

בקשת רשות הערעור נדחית אפוא בזאת.

השופט נפתלי שילה: לפנינו ערעור על פסק דינו של ביהמ"ש לעינייני מישפחה בת"א מיום 21.10.21 (כב' השופטת קרן גיל בתלה"מ 48861-11-18) שפסק למזונות שלושת ילדיהם הקטינים של הצדדים סך של 6,510 ₪ לחודש ובנוסף מחצית מהוצאות החינוך והבריאות של הקטינים.

בחודש נובמבר 2018 המערערת הגישה תביעה למזונות הקטינים וביום 29.1.19 נפסקו מזונות זמניים לקטינים בגובה של 3,300 ₪ לחודש (1,100 ₪ לכל קטין) ומחצית משכר הדירה (3,750 ₪ לחודש), סה"כ 7,050 ₪ לחודש.

סיכומו של דבר: אציע לדחות את העירעור בעקרו למעט בנוגע למועד תחולת החיוב של המזונות הקבועים שיחול מיום מתן פסק הדין ככל שהמזונות הזמניים נגבו בפועל.

...

יחד עם זאת, בית המשפט קמא שקלל את מכלול הנתונים והממצאים והגיע למסקנה סבירה שאין מקום להתערב בה. בצדק נקבע שטענת המערערת בדבר הכנסה של 200,000 ₪ לחודש אינה מבוססת כלל על נתונים מוסמכים ומדובר בהשערה חסרת בסיס ועיגון.

בנושא אחד יש לקבל את הערעור והוא נוגע למועד תחולתו של פסק הדין.

סיכומו של דבר: אציע לדחות את הערעור בעיקרו למעט בנוגע למועד תחולת החיוב של המזונות הקבועים שיחול מיום מתן פסק הדין ככל שהמזונות הזמניים נגבו בפועל.

הצדדים הגישו ערעורים הדדיים על פסק הדין ואולם כיוון שבין לבין ניתן פסק דינו של בית המשפט העליון בעיניין בע"מ 919/15, פסק דין ששינה את אופן פסיקת המזונות הנהוג לקטינים מגיל 6 ואילך, הורתה ערכאת העירעור על החזרת הדיון במזונות הקטינים לבית משפט קמא לצורך יישום הילכת בע"מ 919/15 לגבי הצדדים (עמ"ש 25945-10-16).

נוכח מסקנתו זו לפיה המשיב אינו מחוייב במזונות הקטינים לידי המערערת בתקופה שממועד מתן פסק הדין בעיניין בעמ 919/15, נידרש בית משפט קמא אף לתביעת המשיב להחזר כספים ששילם כמזונות לאחר מתן פסק הדין הראשון.

אנו סבורים כי ראוי לאמץ שיעור זה בשל מכלול הנסיבות הבאות: ראשית, ביחס לתקופה של 4 שנים מיולי 2013 ועד לחודש יולי 2017 לא חויב המשיב כלל בתשלומי מדור עבור ילדיו, הסיבה לכך הייתה שבעת פסיקת המזונות טרם ניתן פסק הדין בעיניין דמי השמוש והמערערת לא הוציאה כל הוצאה בגין מדור הקטינים.

...

אנו סבורים כי ראוי לאמץ שיעור זה בשל מכלול הנסיבות הבאות: ראשית, ביחס לתקופה של 4 שנים מיולי 2013 ועד לחודש יולי 2017 לא חויב המשיב כלל בתשלומי מדור עבור ילדיו, הסיבה לכך הייתה שבעת פסיקת המזונות טרם ניתן פסק הדין בעניין דמי השימוש והמערערת לא הוציאה כל הוצאה בגין מדור הקטינים.

בנסיבות אלו לא מצאנו ממש בטענותיה האחרות של המערערת להפחתת דמי השימוש ובכלל זה טענתה כאילו בית המשפט בפסיקת מזונות בפסק הדין השני התחשב בדמי השימוש המגיעים למשיב – עניין שאין לו כל אזכור בפסק הדין.

מכל מקום, מצאנו כי בראייה כוללת, המביאה בחשבון את כלל הפסיקות השונות, ההפחתה אותה קבענו לעיל סבירה וראויה ומשקללת באופן מדוייק יותר את כלל הנסיבות.

בענייננו, אחר שבחנו את טענות הצדדים ומצאנו כי אכן שיעור החוב לו נדרשת המערערת הוא גבוה באופן יחסי, אנו סבורים שיש מקום שנורה על פריסת יתרת החוב לתשלומים.

במובן זה מצאנו לפרוס את יתרת חובה של המערערת לתשלומים כפי שיפורט להלן בפרק הסיכום של פסק הדין.

סוף דבר ערעור המערערת מתקבל באופן חלקי, כך ששיעור הקיזוז מדמי השימוש שנקבעו על ידי בית משפט קמא יהיה 30%, כאשר סכומי החיוב החודשיים בניכוי הקיזוז יוצמדו למדד המחירים לצרכן כפי קביעת בית משפט קמא.

המשיבה מצידה הגישה, יום למחרת, לבית המשפט לעינייני מישפחה, תביעה לשמירת זכויות, דמי שימוש ולפרוק שתוף בדירת הצדדים וכן תביעה למזונות הקטינים ומשמורתם.

מכל מקום, שנה לאחרי כן, ביום 13.6.17, הוסיף בית הדין ונתן פסק דין לגירושין בו הורה כי "מצוה (על הצדדים) להתגרש ויפה שעה אחת קודם". עירעורו של המערער על פסק הדין הנזכר נדחה ע"י בית הדין הרבני הגדול בפסק דינו מיום 13.6.18, ומעת שנותרה הוראתו של בית הדין הרבני המצווה עליהם להתגרש, קיבלו על עצמם הצדדים את הציווי ונפרדו בגט פיטורין זמן קצר לאחרי כן ביום 4.7.18.

כאמור, בית המשפט לעינייני מישפחה נידרש לסוגיית מזונות הילדים (תמ"ש 32405-02-16), משמורתם (תמ"ש 32372-02-16), וסוגיית רכוש הצדדים (תמ"ש 32429-02-16).

בפסק דינו מיום 15.6.20 (להלן- פסק הדין החלקי) הכריע בית משפט קמא בסוגית המזונות, המשמורת ודמי השמוש שנתבעו על ידי המשיבה אך לא השלים את הכרעתו באשר לחלוקת הזכויות הרכושיות בין הצדדים, כיוון שהמערער לא סיפק לאקטואר שמונה על ידי בית המשפט, מר אבי יחזקאל, את כלל התעוד הנידרש.

...

כך למשל במקרים של פירוד ממושך בין הצדדים, מקרים של הימורים והוצאת נכסים לטובת מעילה באמון ויש הסוברים כי גם מקום בו מדובר באלימות" על עקרון תום הלב כמשפיע על חלוקה לא שוויונית הוסיף ועמד בית המשפט בעניין פלונית (עמ"ש (ב"ש) 117280-11-20 פלונית נ' פלוני, (2021)) בו נקבע כי התנהלות חסרת תום לב מצד בן זוג – בהעדר חשיפת המידע הרלוונטי והעדר שיתוף פעולה לרדת לחקר האמת לצורך איזון משאבים נכון, מצדיקה סטייה מהאיזון של מחצה על מחצה - "סבורני כי חוסר תום ליבו של הנתבע עובר לרכישת הדירה כמו גם התנהלותו הדיונית, מצדיקה אף הם מצדיקים סטייה מאיזון של מחצה על מחצה.

בדומה אנו סבורים כי שיעור החריגה שנקבע על ידי בית משפט קמא מן החלוקה השווה הוא בגדר הסביר והראוי בנסיבות העניין, ולא מצאנו להתערב בכך.

בד בבד עם האמור אנו דוחים את כל טענות המערער המבקשות להתעמת עם קביעות עובדתיות שקבע בית משפט קמא, אחר שלא מצאנו כל עילה של ממש לעשות כן. כך הם הדברים לעניין יכולות ההשתכרות של הצדדים וכך הם באשר לקביעותיו בכל הקשור לנכסי המשיבה לרבות שווי זכויותיה בגג, קביעות שהן בגדר השתק פלוגתא אחר שנקבעו בהליכים שונים לגביהם ניתנו פסקי דין חלוטים (לעניין פערי השתכרות ראו סע' 159 ו- 168 לפסק הדין החלוט מיום 15.6.20, לעניין הזכויות בגג ראו סע' 203 לפסק הדין החלוט מיום 15.6.20).

בדומה, לא מצאנו כל מקום להתערב בהחלטותיו הדיוניות של בית משפט קמא ובכלל זה דחיית בקשת המערער להעדת השמאי (שכן תכליתה הייתה לסתור קביעה לגביה קיים השתק שיפוטי), העדת המומחה האקטוארי (שכן לגביו שלח המערער אין ספור שאלות הבהרה שנענו על אף שלסברת בית משפט קמא לא היה בהן כל צורך ולא היה בהן לקדם את ההליך), וכן באשר להעדת מר א. נ. (נוכח הקביעה של בית הדין הרבני כי אין כל ממש בטענה לקשר אינטימי ביניהם).

היינו אין לבעל דין זכות קנויה להזמין מומחה לחקירה על חוות דעתו, ועל כן בנדון לא מצאנו, אפוא, כל הצדקה להתערב בשיקול דעתו של בית משפט קמא באי זימון המומחה אחר שזה נשאל אין ספור שאלות הבהרה והשיב עליהן.

מכלל האמור – הערעור נדחה.

השופט נפתלי שילה: לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעינייני מישפחה מיום 13.4.23 (כב' השופטת איריס ארבל-אסל בתמ"ש 44167-11-20) שקבע את סכום המזונות שעל המשיב לשלם למערערת בגין מזונות שלושת ילדי הצדדים.

האם היתנגדה להפחתת המזונות וביום 3.3.22 החליט ביהמ"ש קמא שאין מקום לשנות את פסיקת המזונות הזמניים ואולם לאחר שיינתן פסק הדין, "במידת הצורך, ניתן יהיה לבצע התאמות רטרואקטיביות". ביום 5.12.22 ניתן פסק דין המסדיר את זמני השהות של הילדים אצל האב וצוין בו שהאב שוהה עם כל אחת מהבנות (להלן: הבנות) פעם בשבוע למשך שעה וחצי והן גם מגיעות לביתו פעם בשבועיים לארוחת שישי ואילו הקטין ב' שוהה עם האב מחצית מהזמן.

יתר הוראות פסק דינו של בית המשפט קמא בכל הנוגע למזונות הילדים יחולו מיום הגשת תביעת המזונות.

...

לאור כל האמור, יש לקבל את הערעור ולחייב את המשיב בהוצאות.

לכן, יש לדחות את הערעור ולחייב את המערערת בהוצאות.

גם טענת האם בדבר אי גילוי מסמכים מצד האב דינה להידחות.

מאחר שנקבע שאין לחשב את המזונות של כמה ילדים כמכפלה של צורכי ילד אחד (ע"א 552/87 ורד נ' ורד, פ"ד מב(3) 594)), אני סבור שבמקרה דנן, שבו האב לא נמצא כמעט בקשר עם הבנות והבנות נמצאות אצלו לשעות בודדות כל שבוע בלבד וכל הנטל מוטל על כתפי האם, יש להעמיד את צרכי בת אחת בסך של 1,900 ₪ לחודש ואת צרכי הבת השנייה בסך של 1,700 ₪ לחודש.

בכל הנוגע לאי חיובו של האב לשלם עבור מזונות הקטין ב', אני סבור שיש להתערב בקביעה זו ולא היתה הצדקה לפוטרו כליל ממזונותיו.

סיכומו של דבר: אציע לקבל את הערעור בחלקו במובנים אלו: צרכי הבנות יעמדו על סך של 3,600 ₪ לחודש.