ערעור על פסק דין בתביעת ביטוח לאובדן כושר עבודה

בית הדין האיזורי לעבודה באר שבע ב"ל 42684-11-18 30 אוקטובר 2022 לפני כב' השופטת יעל אנגלברג שהם נציג ציבור (עובדים) – מר שרון מיכל נציג ציבור (מעסיקים) – מר נתן חיים התובעת: עירית גלנטה ע"י ב"כ עו"ד אורית קורזרץ הנתבע: המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ עו"ד נעמה נוה פסק דין

תביעה זו עניינה ערעור על החלטת הנתבע לדחיית תביעת התובעת לנכות כללית.

רקע עובדתי התובעת, עובדת עצמאית ילידת 3.1.51, הגישה ביום 1.11.16 תביעה לקיצבת נכות כללית עת נקלעה למצב רפואי שפגע בכושרה להישתכר.

לטענתה, אשה עובדת לאחר גיל הפרישה הקבוע לגביה, אך בטרם גיל פרישת חובה, אינה זכאית לכסוי בטוחי לאובדן כושר הישתכרות, אך מחמת מגדרה וזאת מבלי שקיים כל שוני מהותי המצדיק הבדלה ומתן זכויות פחותות.

בחינת כל האמור, היינו, פרשנות העולה בקנה אחד עם עיקרון השויון העומד בבסיס השיטה המשפטית, המטרה לעודד אנשים להמשיך ולעבוד ובמקביל, תכלית גמלת הנכות הכללית להקנות גמלה למי שאיבד מכושרו להישתכר, והעובדה כי הלכה למעשה, המוסד מחייב את האשה העובדת אשר הגיעה לגיל פרישה להמשיך ולשלם דמי ביטוח ואינו מעניק לה קצבת אזרח ותיק עקב הכנסותיה – מביאים לכלל המסקנה כי פרשנות הנתבע עולה כדי אפלייה פסולה שאין לה הצדקה עניינית וכי אין כל הצדקה להפלות בין גבר עובד לאשה עובדת, וודאי מקום שבו האישה המשיכה לעבוד כאשר טרם הגיעה לגיל פרישת חובה.

...

לא נעלמה מעינינו טענת הנתבע שלפיה, ישנו אגד של זכויות וחובות הנגזרות מפרשנות המונח "גיל פרישה", אלא שבהינתן שניתן לנקוט בפרשנות המקדמת את עקרונות היסוד של שיוויון ורווחת האדם העובד (שכאמור עולה בקנה אחד עם האינטרס החברתי של עידוד עבודה לפחות עד לגיל פרישת חובה), סבורנו כי זו הפרשנות הראויה שיש לילך בה וכי ניתן להתאים את יתר ההוראות לפרשנות זו ככל שיש צורך בכך.

בחינת כל האמור, היינו, פרשנות העולה בקנה אחד עם עקרון השוויון העומד בבסיס השיטה המשפטית, המטרה לעודד אנשים להמשיך ולעבוד ובמקביל, תכלית גמלת הנכות הכללית להקנות גמלה למי שאיבד מכושרו להשתכר, והעובדה כי הלכה למעשה, המוסד מחייב את האישה העובדת אשר הגיעה לגיל פרישה להמשיך ולשלם דמי ביטוח ואינו מעניק לה קצבת אזרח ותיק עקב הכנסותיה – מביאים לכלל המסקנה כי פרשנות הנתבע עולה כדי אפלייה פסולה שאין לה הצדקה עניינית וכי אין כל הצדקה להפלות בין גבר עובד לאישה עובדת, וודאי מקום שבו האשה המשיכה לעבוד כאשר טרם הגיעה לגיל פרישת חובה.

על יסוד כל האמור, התביעה מתקבלת.

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופט הבכיר אהוד שוורץ) מיום 01.10.2017 בת.א. 45663-12-14, לפיו חויב המערער לשלם למשיבים, עורכי דין, שכר טירחה בסך 249,462 ₪, לפיו נדחתה התביעה שכנגד שהגיש תוך חיובו לשלם למשיבים אגרת משפט ושכר טירחת עו"ד בסך 50,000 ₪.

ביום 20.10.2014 ניתן בתביעה הקודמת פסק דין המקבל את התביעה והקובע כי "על יסוד מכלול הראיות נמצא כי התובע הוכיח את אובדן כושר עבודתו ואת ההכנסה המבוטחת וכי הוא זכאי לפצוי בגין מלוא הסכום המבוטח מן התאונה ואילך, כפוף לסוגיית ההתיישנות", וכי בנוסף משחרור מתשלום פרמיות "הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בסך 596,400 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בסך 140,000 ₪ והוצאות משפט בסך 15,000 ₪" [כבוד השופט חיימוביץ, ת"א (שלום ת"א) 14383/06] (להלן- פסק הדין).

וכפי שאכן נקבע בפסק הדין: "הואיל ומדובר בפוליסה לאובדן כושר עבודה ולא ניתן לצפות את השינויים במצבו של התובע או לשלול מן הנתבעת את הזכות לבדוק אותו לפי הוראות הפוליסה, אין מקום לקבוע סעד הצהרתי לגבי פיצוי העתידי" אלא שבאותו היגד קבע בית המשפט גם הזכות העקרונית לגבי העתיד: "ברי כי משנקבע כי התובע מצוי היום באובדן כושר עבודה נידרשת התובעת (צ"ל הנתבעת) לשלם לו פיצוי בהתאם לפוליסה אלא אם יחול שינוי במצבו התיפקודי". הינה כי כן, פסק הדין קובע במילים מפורשות, אמנם ללא צו אופראטיבי, כי על מגדל להמשיך ולשלם למערער תקבולי ביטוח גם לתקופה שלאחר מתן פסק הדין "אלא אם יחול שינוי במצבו התיפקודי". לא חל שינוי במצבו התיפקודי, ותקבולי הביטוח הוסיפו להשתלם.

...

ראויה לציטוט הנמקתו של כבוד השופט ורדי בת"א (ת"א) 165145/02 לפיה תוצאה זו נדרשת נוכח "...לשון החוק, מטרות ותכלית החוק והשיקולים שעמדו מאחורי החוק..." משאחרת נמצאנו מאשרים "גבייה כפולה", ומגיעים "לתוצאה לא סבירה, לא הגיונית ולא צודקת", שאף "עומדת בסתירה לתכלית החוק ומביאה לתוצאה העומדת בניגוד לתוצאה שאליה התכוון החוק, תוך פגיעה בנפגע באופן ש'ננגסת' ממנו נגיסה יתרה בכספים שמועדים לרווחתו". ראו גם ע"א 2238/00 מורגנשטרן נ' עו"ד פני גיל.

וכפי שנפסק לא פעם: "...מקובלת עליי טענת המבקשת לפיה מוטלת על עורך הדין בנסחו הסכם שכר טרחה, החובה לנסח הסכם ברור פשוט וקוהרנטי ככל הניתן וכי ניסוח בעייתי עשוי להטות את הכף לחובתו" (רע"א 3740/08 גרנד האוז בע"מ נ. לילי פויכטונגר, פסקה 10 לפסק הדין, ניתן ב-15.09.2008).

משהמערער מצא לנכון להלין על כל קביעה וקביעה של בית משפט קמא, ומשחלק הארי של הערעור נדחה – איננו מוצאים לנכון לזכותו בהוצאות, וכל צד יישא בהוצאותיו.

השופטת ש. יעקובוביץ: עסקינן בעירעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופטת מ. אל-עד קרביס) מיום 23.10.2019, בגדריו נדחתה תביעה כספית לתשלום תגמולי ביטוח בגין אובדן כושר עבודה שהגיש המערער כנגד המשיבה, למעט תשלום סך של 69,000 ₪, אותו קיבלה על עצמה המשיבה לשלם (על יסוד הארכת תקופת אי הכושר עד ליום 15.9.2011 כעדות המומחה מטעם בית המשפט).

בית משפט קמא הוסיף והתייחס לעתירת המערער בסיכומיו לפצוי בגין אובדן כושר עבודה חלקי ודחה אותה, זאת משלא בא זכרה כלל בכתב התביעה ובהעלאתה, לראשונה, בסיכומים יש משום הרחבת חזית אסורה, תוך פגיעה במשיבה וחשש לעיוות דין – "אכן יהיו מצבים (חריגים) בהם בית המשפט מוסמך לזכות תובע בסעד שלא ביקש אותו, אם הוא נובע באופן ישיר מהסעד שהתבקש ... במקרה דנן, התובע לא עתר לסעד חלקי בכתב התביעה אלא רק בסיכומיו, ורק לחלופין ... הוראות הפוליסה לגבי אובדן כושר עבודה חלקי מנוסחות אחרת מאובדן כושר עבודה מוחלט, יסודן גם בנספח אחר (נספח 806), וקיימת מחלוקת רבתי לגבי פרשנותו. בנסיבות שבהן תובע מעלה דרישה לסעד רק בסיכומיו, הוא למעשה מונע מהנתבעת להביא ראיות לעניין שבמחלוקת, דבר שעלול לגרום לעיוות דין". למעלה מן הצורך ובלשון בית משפט קמא "בהערת סוגריים", הוסיף וקבע כי "הפרוט שניתן במהלך פסק הדין לגבי מצבו התיפקודי של התובע שולל גם אובדן כושר עבודה חלקי של 25% ומעלה". תמצית טיעוני הצדדים בעירעור המערער מלין הן על דחיית תביעתו לתשלום תגמולי ביטוח בגין אובדן כושר עבודה מלא והן על דחיית תביעתו החלופית לתשלום תגמולי ביטוח בגין אובדן כושר עבודה חלקי.

...

בית משפט של ערעור אינו נדרש, איפוא, כחריג לכלל להתערב בקביעתה של הערכאה המבררת לפיה "אישר" המומחה "כי מצבו של התובע כפי שמשתקף בסרטון מתאים למי שאיבד את כושר עבודתו ב- 50% בלבד". 13.2 כך גם לא שוכנעתי כי היה על בית משפט קמא בנסיבות שבאו לפניו לחרוג מהכלל הנוהג לפיו בית המשפט יאמץ ממצאיו של מומחה מטעמו אלא אם נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות כן (ראו: ע"א 5909/09 מסארווה נ' עזבון המנוח מסארווה ז"ל (23.2.2014) ולדחות את קביעותיו של ד"ר וינר.

בהינתן כל האמור לעיל מוצאת אני לקבוע כי יריעת המחלוקת הצריכה הכרעה הורחבה, כך שכללה היא גם תביעה חלופית לתשלום תגמולי ביטוח בגין אובדן כושר עבודה חלקי ועל בית משפט קמא היה לדון ולהכריע בה באופן מלא ושלם.

יונה אטדגי, שופט התוצאה הערעור מתקבל חלקית.

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים ע"א 39331-12-22 חיון נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ תיק חצוני: בפני כבוד השופט איל באומגרט המערער רפאל חיון המשיבה מגדל חברה לביטוח בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד מלצר וביתן פסק דין

לפניי ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת תמי לוי יטח), אשר ניתן ביום 10.11.22, בת"א 48502-12-17 ונתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה (להלן: בהתאמה "פסה"ד" או "הסכם הפשרה").

התביעה הוגשה נגד המשיבה, אשר על פי כתב התביעה ביטחה את המערער בפוליסה של אבדן כושר עבודה.

...

התוצאה היא: טענות המערער בכל הנוגע לפגם בכריתת הסכם הפשרה, מקומן בהליך של תביעה נפרדת ולא בדרך של ערעור.

יודגש, לבית משפט זה אין הסמכות להידרש לטענות המערער בגין כך. טענות המערער בגין פגם ההליך המשפטי נדחות לגופן.

המערער ישלם הוצאות המשיבה בסך של 10,000 ₪ אשר יועברו על ידי המזכירות מתוך הערובה שהפקיד.

בית הדין הארצי לעבודה ע"ע 65019-06-23 ניתן ביום 25 מרץ 2024 מגדל חברה לביטוח בע"מ המערערת שיילה סרוסי המשיבה לפני: סגן הנשיאה אילן איטח, השופטת סיגל דוידוב-מוטולה, השופט רועי פוליאק נציגת ציבור (עובדים) גב' יעל רון, נציג ציבור (מעסיקים) מר דן בן חיים בשם המערערת - עו"ד עמוס מוקדי; עו"ד עינת טויק בשם המשיבה - עו"ד אסף נוי פסק דין

השופט רועי פוליאק ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי תל אביב (השופטת שרון שביט כפתורי ונציגות הציבור גב' אסתר קופרברג וגב' גילי לזרי; פ"ה 16192-02-21), שבו התקבלה תביעת המשיבה והמערערת חויבה לשלם לה תגמולי ביטוח בגין אובדן מלא של כושר עבודה.

יוער, כי בית הדין האיזורי קבע כי תשובות המשיבה בחקירתה שנמנעה מעריכת בדיקות וקבלת תרופות (סטרואידים) עקב היותה בהיריון או מניקה היו "אמינות וסבירות" וכי "היתנהלות זו הנה במיתחם הסבירות". ואולם, השאלה אינה האם המשיבה נהגה בסבירות כלפי עצמה, שהרי החבות הביטוחית של מבטח בביטוח אובדן כושר עבודה אינה נגזרת מסבירות היתנהגותו של המבוטח, אלא האם תשובת המבוטח היתה "מלאה וכנה". נוסיף ונציין כי המשיבה בטיעוניה ובית הדין האיזורי בפסק דינו ייחסו משקל רב להמנעות המערערת לזמן לחקירה מבעוד מועד את הרופאים שהיפנו את המערערת לבדיקת MRI מוח, על מנת לסתור את טענתה לפיה לא ביקשה ולא קיבלה הסבר על ההפניה.

...

הערה דיונית בשולי הדברים נבהיר כי מצאנו טעם רב בטענותיה הדיוניות של המערערת.

סוף דבר – הערעור מתקבל כמפורט בסעיף 64 לפסק דיננו.

לנוכח מצב המשיבה מצאנו שלא לעשות צו להוצאות בערעור.