בדומה, אי הצגת ראיות גולמיות לעניין גובה דמי הניהול בקניון אינה מכשילה את התביעה לפצויי הסתמכות.
על כן נקבע כי על המבקשת לשלם למשיבה 1 פיצויים בסך 816,221 ₪, למשיבה 2 פיצוי בסך כולל של 400,914 ₪, וכי המשיבה 1 תשלם למבקשת סך 38,840 ₪ שחולטו כנגד חוב דמי שכירות וסך נוסף של 22,922 ₪ בגין קזוז ביתר עבור חוב דמי ניהול.
לטענת המבקשת לאחר מתן פסק הדין נודע לה כי המשיבות הסתירו מבית המשפט שתי עובדות מכריעות בתקופות זמן שונות, האחת, כי הקניון מושא פסק הדין נמכר לעזריאלי כבר בחודש אוקטובר 2021, והשנייה כי אותו חלק מהחנות שהמבקשת שכרה ופינתה, הושכר לצדדים רביעיים מספר חודשים טרם מתן פסק הדין, נתון אשר לא הובא לידיעת בית משפט קמא, אשר חייב את המבקשת לשאת במלוא הפרישי דמי שכירות וניהול עד לתום תקופת השכירות.
זאת ועוד, המשיבות הן חלק מקבוצת חברות איתנה ובהן חברת אופק רכסים השקעות ופיתוח בע"מ והשותפות הפנ-טאו אחזקות, שבבעלות משותפת של איש העסקים אילן בן דוב והפניקס, וחברות אלו מתחייבות בזאת כלפי המבקשת, להשיב כל סכום ככל שיוחלט על כך בפסק דין בעירעור.
בהתאם להלכה הפסוקה בעל דין זכאי, ככלל, להנות מפירות זכייתו בסמוך לאחר מתן פסק-הדין, ואין בהגשת ערעור על פסק הדין כדי לעכב את ביצועו.
בהתייחס לסכויי העירעור, אזי ובכל הנוגע לטענות המבקשת לעניין הסתרת מכירת הקניון לקבוצת עזריאלי כמו גם טענתה כי התגלה שחלק מחנות סליו שלא הושכרה לרשת גולף, משמשת מזה חודשים ארוכים חנות ממתקים, ועל כן היה צורך להפחית מדמי השכירות שנגבו מהמבקשת, הרי שטענות אלו הן טענות עובדתיות שלא התבררו במסגרת פסק הדין, ובעניינם הוגשה בקשה להגשת ראיות חדשות בעירעור, אשר על פי החלטת כב' סג"נ השופט שוחט, מיום 5.3.2023, תידון בעירעור.
...
על כן וככל שהמבקשת תשלם את סכום פסק הדין, אזי וככל ויתקבל ערעורה נראה שלא תוכל להיפרע את הסכומים ששילמה.
דיון והכרעה
לאחר עיון בטענות הצדדים אני מורה על דחיית הבקשה.
