ערעור על פסק דין של בית משפט השלום בהרצליה מיום 2.4.2023 (כב' הרשמת הבכירה יעל מרמור דומב, תאד"מ 37524-11-20) בגדריו חויבה המערערת לשלם למשיבה (להלן: החברה) סך של 10,217 ₪ וכן הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 5,500 ₪.
ביום 2.8.2020 הגישה החברה נגד המערערת תובענה על סכום קצוב לפי סעיף 81א'1 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967 על סך 34,543 ₪, בלישכת ההוצאה לפועל בנתניה.
בפסק הדין קבע בית המשפט קמא כי טענת ההתיישנות של המערערת נדחית על בסיס עובדות המקרה, משום שהפעולה האחרונה עבור הנתבעת ברשומה שצורפה הייתה באמצע חודש אוגוסט 2013, ועל פי תנאי ההסכם "שוטף + 30", התגבש החוב רק לאחר חודש, ומשנפתח תיק ההוצאה לפועל ביום 25.8.2020 אין ממש בטענת ההתיישנות גם לשיטת המערערת.
...
בהסכם ההתקשרות נקבע שבעבור שירותים קבועים תשלם המערערת דמי מנוי חודשיים; ובעבור שירותים נוספים שתרצה, כגון עמודי תמליל מתקשורת אלקטרונית, תמצית תרגום, ועוד (להלן: השירותים בתשלום נוסף) תשלם סכום נוסף לפי מחירון המופיע בהסכם ההתקשרות.
בהעדר ראיות סותרות לתפקוד התובעת כעולה מעדות הנציג לפיה מולאו הכרטסת והגיליונות במהלך הפעילות השוטפת של התובעת סמוך למועד התרחשות כל פעולה ופעולה, וכי ננקטו אמצעים סבירים לבקרה ולמניעת שיבושים בגיליונות אלה, שוכנעתי כי המסמכים שצורפו הינם בגדר רשומה מוסדית ויש באמור בהם כדי להוות ראיה לאמיתות תוכנם" (סעיף 9 לפסק הדין).
בית המשפט קבע, שטענת המערערת, שבשל חלוף הזמן לא נמצא בידה המכתב עם ההודעה - נדחית, הן משום שמכתב ההתראה שקיבלה מהתובעת היה עוד בשנת 2018, והן "משום שתיבת הדואר האלקטרוני שצוין בהסכם ההתקשרות באמצעותה התנהלו הצדדים כל העת, עודנה ברשותה, כי תיבה זו פעילה "חלק יותר וחלק פחות"" (סעיף 10 לפסק הדין).
שאר טענות הערעור נדחות, לרבות בסוגיית ההוצאות שבית משפט לא יתערב בה אלא במקרים חריגים ביותר, ואין הצדקה במקרה זה להתערב בכך.
סוף דבר
הערעור מתקבל בחלקו כך שבסעיף 19 לפסק דינו של בית המשפט קמא במקום הסכום של 10,217 ₪ יבוא הסכום של 5,903.4 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.