בית משפט קמא בפסק דינו לא מצא לסטות מן ההמלצות ולהוסיף מפגש נוסף ביום ה' אחת לשבועיים, ואולם הבהיר כי אין בכך כדי למנוע שינוי עתידי בהתאם לשיקול דעתה של העו"ס.
כך נקבע כי הצדדים ינהלו תאום הורי וטפול משפחתי במכון טריאסט-שריג, לאורך שנתיים, על מנת שלא להסיר את סמכויות העו"ס, המוסמכת לפקח על ביצוע פסק הדין, ועל שינוי סדרי השהות.
לפיכך מצא בית המשפט כי גם בעיניין זה אין לראות בתלונה שהוגשה, ככזו שהוגשה בחוסר תום לב, שכן דובר על מהלך דברים בו בתקופת הסיכסוך שבין הצדדים הופקדה המחאה בידי המערער במקביל למשיכת כספים במזומן על ידו מן החשבון המשותף, פעולות המעוררות תהייה, כך שלא הוכח כי מדובר בתלונה שהוגשה בחוסר תום לב.
בית המשפט הוסיף וקבע כי ההגנות שבסע' 13(5) ו- 15(8) יחולו גם ביחס לטענותיה של המשיבה במישטרה ובבית המשפט כי המערער הוא עבריין, כי בביתו מצויים עבריינים וכי הוריו מעורבים בפלילים.
כך הוסכם כי המערער יחזור בו מערעור בכל הקשור לתביעה הרכושית (ערעור על תלה"מ 72508-06-20) וערעורו באשר לזמני השהות שנקבעו לו עם הקטינה ע"פ פסק הדין.
בנסיבות העניין, ומכיוון שהצדדים הגיעו להסכמות באשר למירב המחלוקות בניהם, והמשיבה אף ויתרה על הפצוי שנפסק לטובתה בתביעת לשון הרע אותה היא הגישה, ומכיוון שמצאנו כי על אף שאין הדברים מגיעים כדי לשון הרע הרי שקיימת הפרזה בתלונותיה של המשיבה כלפי המערער, לא מצאנו מקום להוסיף ולחייב את המערער בהוצאות הליך זה.
בנוסף ניתן בזה תוקף של פסק דין להסכמות הצדדים כמפורט בפרוטוקול הדיון מיום 1.3.23.
...
לפיכך מצא בית המשפט כי לא ניתן לקבוע כי טענותיה של המשיבה בדבר אלימות מצד המערער אינן טענות אמת - ההיפך הוא הנכון.
מתוך שכך מצא בית המשפט כי בנדון התלונות שהוגשו למשטרה כמו גם הטענות לאלימות אשר עלו בעת ניהול ההליכים בין הצדדים, בפני בית המשפט, העו"ס והמומחה, חוסות תחת ההגנות הקבועות בסע' 13(5), שעניינו בפרסום תוך כדי הליך משפטי, וכן בסע' 15(8), שעניינו בהגשת תלונה למשטרת ישראל, כרשות מוסמכת.
לפיכך מצא בית המשפט כי גם בעניין זה אין לראות בתלונה שהוגשה, ככזו שהוגשה בחוסר תום לב, שכן דובר על מהלך דברים בו בתקופת הסכסוך שבין הצדדים הופקדה המחאה בידי המערער במקביל למשיכת כספים במזומן על ידו מן החשבון המשותף, פעולות המעוררות תהייה, כך שלא הוכח כי מדובר בתלונה שהוגשה בחוסר תום לב.
בית המשפט הוסיף וקבע כי ההגנות שבסע' 13(5) ו- 15(8) יחולו גם ביחס לטענותיה של המשיבה במשטרה ובבית המשפט כי המערער הוא עבריין, כי בביתו מצויים עבריינים וכי הוריו מעורבים בפלילים.
אם נכנס הפרסום לד' אמות של אחת החסינויות - דין התביעה להידחות.
בחוות דעתו המשלימה מיום 26.4.21, אשר צורפה לתצהיר המשיבה מיום 13.5.21 קבע העו"ס אברי סוטון כך:
"בסיכומו של דבר, לאור קריאת המסמכים שהועברו לידי והמפגש עם ל., התרשמותי היא, כי ל. חיה לאורך מספר שנים במערכת יחסים בעלת מאפיינים אלימים, אשר העיקריים שבהם באו לידי ביטוי בשליטה כלכלית מצד בן הזוג, אשר הושגה באמצעות איומים, אלימות נפשית ואלימות פיזית. יחד עם זאת, בשל הריחוק בין בני הזוג, הפסקת האלימות לדבריה מצידו של אלירן ומיעוט המפגשים ביניהם, אני, מצטרף להערכתה של גב' מעיין דבש כי נכון להיום הערכת המסוכנות לאלימות חוזרת כלפי ל. הינה נמוכה בטווח הארוך, אך עם זאת – בינונית בטווח הקצר, וזאת לאור הנתונים שעלו במסגרת בדיקתי, אימות אל מול המסמכים שהגישה והסכסוך המשפטי המתמשך ביניהם" (הדגשה שלנו).
המערער ניסה לערער את העדויות הנזכרות ולמצוא פרכות וסתירות כאלה ואחרות בעדויות המשיבה ואחיה, ואולם גם לאחר שעיינו בעדויות הנזכרות לא מצאנו פרכות של ממש בנטען והעולה מן הנטען הוא כי הייתה אוירה של אלימות, מעקב והצרת צעדיה מצידו של המערער כלפי המשיבה.
לפיכך אף לעניינה של תלונה זו לא מצא בית המשפט כי היא הוגשה בחוסר תום לב בפן הסובייקטיבי ואנו סבורים כי אין עילה של ממש להתערב אף בקביעתו והתרשמותו זו.
לבסוף, אשר לטענות הנוגעות להטרדת הגננת של הקטינה, מצאנו ממש בטענות אלו, ונראה כי אף הן לא נטענו בחלל ריק.
מכלל האמור עולה כי יש לדחות את ערעורם של המערערים בכל הקשור לדחיית תביעתם בגין לשון הרע.
בנסיבות העניין, ומכיוון שהצדדים הגיעו להסכמות באשר למירב המחלוקות בניהם, והמשיבה אף ויתרה על הפיצוי שנפסק לטובתה בתביעת לשון הרע אותה היא הגישה, ומכיוון שמצאנו כי על אף שאין הדברים מגיעים כדי לשון הרע הרי שקיימת הפרזה בתלונותיה של המשיבה כלפי המערער, לא מצאנו מקום להוסיף ולחייב את המערער בהוצאות הליך זה.
בנוסף ניתן בזה תוקף של פסק דין להסכמות הצדדים כמפורט בפרוטוקול הדיון מיום 1.3.23.
