ערעור על פסק דין בעניין יחסי עובד-מעסיק בסוכנות נדל"ן

ביום 16.12.15 ניתן פסק דין חלקי על ידי מותב של בית דין זה (ראש המותב כב' השופטת חופית גרשון יזרעאלי), שבו נקבע: "בכתב התביעה לא הועלתה כל טענה לפיה היתקיימו יחסי עובד מעביד בין התובעת 2 למי מן הנתבעות. לפיכך, משולל בית הדין לעבודה סמכות לידון בתביעה התובעת 2. תביעת התובעת 2 נמחקת בזאת.

על פסק הדין החלקי הוגש ערעור ובית הדין הארצי לעבודה, בפסק הדין שניתן ביום 16.5.16, קבע: "...

התובעת העידה בדיון כי במהלך התקופה שבה נתנה שירותים/עבדה עבור הנתבעים, היא נתנה שירותי ייעוץ אחרים, בהקף מיזערי "לסטייליסטית, למתווך נדל"ן, זה בטל בשישים"; והסבירה כי "המהות שלי זה לשמור על קשר עם אנשים ולעזור להם במיזמים, אני כל החיים נתתי ייעוציים כ-פרו בונו לעסקים קטנים" (ראו ע' 26, ש' 15-18 לפרוטוקול הדיון).

כפי שנקבע על ידי בית הדין הארצי לעבודה במקרה דומה, עע (ארצי) 67949-09-16‏ ‏שמואל וגמן נ' י. ו. גליל הנדסה בע"מ (17.1.18): "נסיבות הענין ממחישות באופן ברור ומובהק כי הבחירה בתבנית ההעסקה היתה פרי בחירתו המלאה של המערער, שכן חמש שנים קודם לכן וקרוב לחמש עשרה שנים לאחר מכן הועסק כעובד. בנסיבותיו המיוחדות של המקרה הן החריג שנקבע בע"ע 110/10 (ארצי) רפי רופא - מירקם סוכנות לביטוח בע"מ (22.12.11) והן הגישה שננקטה בע"ע (ארצי) 3575-10-11‏‏ ענת עמיר - חברת החדשות הישראלית בע"מ [פורסם בנבו] (21.1.15) – מובילים לתוצאה מעשית זהה, לפיה בדין נדחתה תביעתו של המערער לתשלום הפרש פצויי פיטורים בגין התקופה בה הועסק כקבלן עצמאי. זאת, כיוון שהמדובר באופן מובהק בבחירה בתבנית העסקה בהתאם להערכת המערער את התבנית הכדאית לו, ומבלי שהחברה מטה את הבחירה לצד זה או אחר, ונוכח הניתוח המצוי בסעיף 20 לפסק הדין אודות התמורה שקבל כקבלן ביחס לעובד. לפיכך, ובנסיבות הענין דרישת השלמת פצויי פיטורים בדיעבד בגין תקופה זו נגועה בחוסר תום לב קצוני". (ההדגשה שלנו).

...

ראשית, טענו הנתבעים כי דין התביעה להידחות על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית של בית הדין לעבודה לדון בה, כאשר המסכת העובדתית המתוארת בתביעה מתבססת על הסכם התקשרות מסחרי בין שתי חברות – התובעת 2 והנתבעת 1.

כן, טענו הנתבעים להיעדר יריבות בין התובעת לבין ירון וכי דין התביעה כנגדו להידחות.

כך כתב הנשיא לשעבר של בית הדין הארצי לעבודה, השופט מנחם גולדברג ז"ל: "נהוג לומר, על יסוד האמור בשורה ארוכה של פסקי דין, כי המבחן הנהוג בבתי הדין לעבודה לקביעת קיומם של יחסי עובד-מעביד הוא מבחן ההשתלבות... קביעה זו אינה מדויקת. עיון בפסיקתו הענפה של בית הדין הארצי לעבודה מוליך למסקנה, כי הלכה למעשה נוקטים בתי הדין ב"מבחן מעורב" כל אימת שעליהם להכריע בסוגיה אם פלוני הוא 'עובד' אם לאו, תוך שימת דגש חזק על מבחן ההשתלבות".

לסיכום, התובעת בחרה לעצמה את צורת ההתקשרות, כפי שהיא עצמה מעידה, ניסחה את ההסכם שהיא העבירה לנתבעים, ניהלה מו"מ לגבי תנאי ההתקשרות, לא ביקשה אף פעם להיות "עובדת" עם תלוש שכר, כאשר היא הייתה מודעת לחלוטין לגבי השלכות ההתקשרות כיועצת או כעובדת, ובחרה לדווח על הכנסתה עם חשבוניות של החברה, משיקולי מס. זו לא הייתה הפעם הראשונה שבה התקשרה התובעת בצורה כזו, אלא עשתה זאת במסגרת תפקידים בכירים אחרים במשך שנים.

למען הסר ספק, אנו מבהירים כי אין אנו אומרים כי חוסר תום הלב של התובעת שולל את מעמדה כ"עובדת", אלא שבהתאם למאפיינים היא איננה ולא הייתה "עובדת", אלא בעלת עסק משלה וכי דרישותיה בניגוד למוסכם מצביעות על חוסר תום לב. לסיכום לאחר שקבענו שאין יחסי עובד-מעסיק בין הצדדים, אין לבית הדין לעבודה סמכות עניינית לדון בתביעה ולכן, היא נדחית על כל רכיביה.

בית הדין האיזורי לעבודה חיפה סע"ש 5164-12-14 סע"ש 10913-07-14 04 אוקטובר 2020 לפני: כב' השופטת סאוסן אלקאסם נציג ציבור (עובדים) מר שלמה ליב נציג ציבור (מעסיקים) מר לסלו ויידה התובע/ הנתבע שכנגד אלכסנדר זנו סלומון ע"י ב"כ: עו"ד ירון בארי הנתבע/ התובע שכנגד גיל בקיש ע"י ב"כ: עו"ד כרמית אלון פסק דין

השניה, תביעתו של הנתבע בקיש להכיר בו כעובד, בדיעבד, וזכאותו לרכיבי תביעה הכרוכים בהכרה זו. להלן הרקע הרלוואנטי: סלומון הוא הבעלים ומנהל סוכנות תיווך מקרקעין בשם רילטי אקזקיוטיב, באיזור נשר ואיזור חיפה רבתי, זאת מתוקף חוזה זכיינות עם רשת הנדל"ן רילטי אקזקיוטיב הבינלאומית (להלן: "סלומון" או "התובע").

סלומון הגיש ערעור על החלטה זו לבית הדין הארצי (ע"ע 36019-11-17), אשר נמחק בשל איחור בהגשתו, משמדובר בהחלטת ביניים וזכות העירעור ברשות.

כך גם נקבע כי – "מחובת האמון נגזרות חובות רבות, אשר רובן מתייחסות לתקופת קיומם של יחסי עובד-מעביד ולאופן ביצוע העבודה על-ידי העובד, כגון: האיסור על שדול לקוחות המעביד לעבור לעבוד עם העובד לאחר שיעזוב את מקום העבודה, עוד בתקופת עבודתו אצל המעביד, או האיסור על ניגוד עניינים. חובת האמון אינה מוגבלת רק לתקופת העבודה אצל המעביד. ענייננו הוא דוקא בחובות הנגזרות מיחסי האמון לאחר שהסתיימו יחסי העבודה. עם זאת, מטבעם של דברים קשורות חובות האמון, הנוגעות לתקופה שלאחר סיום יחסי העבודה, בדרך-כלל, לתחרות של עובד עם מעבידו לשעבר."[footnoteRef:28] [28: ע"א 1142/92 ורגוס בע"מ נ' כרמקס בע"מ, פ"ד נא(3) 421 (1997) – שם לא הוכרה רשימת הלקוחות כסוד מסחרי – אך בגין פעולת השידול ניתן פיצוי.

] אנו סבורים כי בקיש הפר את חובות הנאמנות, תום הלב וההגינות כלפי מעסיקו הקודם המתחייבות מבצוע הסכם העבודה ביניהם, ושהיא יסוד מוסד במערכת היחסים שבין עובד למעסיקו[footnoteRef:29], וזאת כאשר ביצע פעולות המכוונות כדי לשמור על קשר עם לקוחות שעבד אתם בתקופת עבודתו בסוכנות סלומון.

...

פיצוי בגין התנהלות שלא בתום לב אין אנו סבורים, בנסיבות העניין, כי סלומון התנהל באופן שראוי לפסוק בגינו פיצוי בגין התנהלות שלא בתום לב. התובע התנהל כפי שמקובל בענף התיווך.

לסיכום סלומון ישלם לבקיש, סך של 9,261 ₪ בגין רכיב השעות נוספות.

לאור תוצאת ההליך ובשים לב לפערים בין הסכומים שנפסקו אל מול הסכומים שנתבעו בפועל בשתי התביעות, מצאנו כי אין מקום לפסוק הוצאות למי מהצדדים.

בית הדין האיזורי לעבודה תל אביב סע"ש 5049-05-19 07 מרץ 2023 לפני: כב' השופטת אופירה דגן-טוכמכר נציגת ציבור (עובדים) עדנה מרקו התובע אור מוניץ ע"י ב"כ: עו"ד ק. רפאלי הנתבעים 1. א.ד.ן מילניום נדל"ן והשקעות בע"מ 2. דוד מחלוף ע"י ב"כ: עו"ד א. לוי וע. מגדי פסק דין

הפסיקה אף קבעה קיומם של יחסי עבודה לגבי סוכני מכירות של רימאקס.

אשר לפצוי לא ממוני- התביעה בתיק זה הוגשה לפני המועד שבו ניתן פסק דין כותה בו נקבע כי עובד יהיה זכאי גם לפצוי לא ממוני ונפסק בו פיצוי לעובד הגם שתביעתו מלכתחילה לא כללה רכיב זה. בעיניינו מיתקיים השיקול המרכזי שעומד בבסיס הפצוי הלא ממוני ועל כן התובע דורש פיצוי לא ממוני בסך 100,000 ₪.

בית הדין רשאי לפסוק לתובע את הפצוי הגם שלא נתבע בכתב התביעה מן הטעם שההלכה השתנתה לאחר הגשת כתב התביעה והתצהירים בתיק זה ואף בעיניין כותה נפסק לראשונה בעירעור פיצוי לא ממוני על אף שסכום זה לא הוכר בפסיקה עד לאותו מועד ולא הופיע בכתבי התביעה.

לאחר מספר ימים היתקיימה פגישה בין התובע לנתבע ברכבו של הנתבע, במהלכה הודיע הנתבע לתובע על הפסקת עבודתו בחברה, הנובעת עקב הצורך בצמצום כוח אדם לאור ירידה בהקף המכירות.

במסגרת חלוקה זו של הסיכון להפסד והסכוי לרווח ועל רקע התלות הכלכלית של התובע בנתבעת, אנו סבורות, שאף משקולי מדיניות והגשמת תכלית דיני העבודה יש מקום, בעיניינו, בו מדובר במקרה גבולי ובהעסקה כתף אל כתף של עובדים שכירים באותו תפקיד, לתמרץ מעסיקים, אשר לרוב מצויים בעמדת מקוח חזקה יותר, לקדם העסקה במסגרת יחסי עבודה אשר מבטיחה קיומן של זכויות פנסיוניות וערכים סוצאליים בסיסיים, המהוים חלק מההגנות שמקנה משפט העבודה מכוח הצדקותיו השונות[footnoteRef:13].

...

בנוסף אנו סבורות כי מתקיים גם התנאי לפיו "הצדק או הצורך ללבן את השאלות המהותיות שבמחלוקת, מחייבים את מתן הסעד אף שלא נתבקש". יצוין כי מצאנו שאין מקום להורות על הרמת מסך ההתאגדות והטלת אחריות אישית על הנתבע לאור היעדר הכרה ביחסי עובד –מעסיק ומשכלל לא הוכחו התנאים לקיומה של הרמת מסך ההתאגדות.

לנוכח האמור, התביעה נגד הנתבע נדחית.

סוף דבר: הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בגין נזק לא ממוני בסך 50,000 ₪, בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישא הסכום ריבית כדין והפרשי הצמדה מהיום ועד התשלום בפועל.

בית הדין הארצי לעבודה ע"ע 40817-09-23 04 אפריל 2024 רותם וינר המערער .1 הום פלוס בע"מ .2 עומרי רביב .3 רונן לוי המשיבים לפני: הנשיאה ורדה וירט ליבנה, השופטת סיגל דוידוב-מוטולה, השופט אילן סופר נציגת ציבור (עובדים) גב' בל יוסף, נציג ציבור (מעסיקים) מר שרגא ויצמן ב"כ המערער עו"ד רענן באלס ב"כ המשיבים עו"ד ענת ברק פסק דין

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי תל אביב (סגן הנשיאה דורי ספיבק ונציגי הציבור גב' ארנה רזניק ומר יואל מלי; סע"ש 48511-09-20), במסגרתו נדחתה תביעת המערער כנגד המשיבים לאחר שנקבע כי לא היתקיימו יחסי עובד-מעסיק בינו לבין המשיבה 1.

טרם לכן נפנה, בקשר למסגרת הנורמאטיבית הרלוואנטית, ל-ע"ע (ארצי) 15868-04-18 גבריאל כותה - עריית רעננה (7.4.21), בו נסקרו בהרחבה המבחנים השונים וכן הובהר בהתבסס על פסיקה ארוכת שנים כי "היותו של אדם עובד הוא דבר קרוב לסטאטוס, ומעמד זה אינו נקבע על ידי הצדדים או מי מהם, אלא על פני נסיבות העניין כהווייתן". אשר לפן החיובי של מבחן ההישתלבות – לא הייתה מחלוקת כי המשיבה היא "מיפעל" במובנו במשפט העבודה, וכי תפקידו של המערער כמתווך נדל"ן הוא תפקיד ליבה במסגרת עיסוקה של המשיבה כמשרד לתיווך נדל"ן. מהראיות עלה כי המשיבה פעלה באמצעות סוכנים מטעמה, מתווכי נדל"ן, וביניהם המערער שהוגדר כסוכן "קונים"; ביצע עבודתו בין מהשטח ובין מעמדת עבודה אישית שיוחדה לו במשרד המשיבה; ביצע את העבודה שהוטלה עליו באופן אישי כחלק מהמערך האירגוני של המשיבה; ובהתאם שמו צוין כסוכן מטעם המשיבה באתר האנטרנט שלה.

גם עובד במשרה חלקית הוא עובד, וגם עובד המבצע עבודתו באופן שאינו מיטבי לדעת מעסיקו, או ללא השגת היעדים שהוצבו לו או ברשלנות או תוך ביצוע עבירות משמעת – אינו מאבד את מעמדו כ"עובד" בשל כך. ככל שהמשיבים סברו שהמערער אינו מבצע את עבודתו כנדרש יכולים היו להביא את העסקתו לידי סיום, אך כל עוד המשיך להיות חלק ממצבת מתווכי הנדל"ן במשרד וביצע במסגרת זו את הדרוש לצורך איתור דירות ללקוחות המשיבה בהתאם להנחיות שקבל (גם אם לא קיימן באופן מלא) – יש לראותו כ"עובד".

מהראיות עלה לטעמנו בבירור כי לא דובר בפלטפורמה משותפת למתווכי נדל"ן עצמאיים ששיתפו ביניהם פעולה, אלא בעבודה שנידרש המערער לבצע עבור לקוחות המשיבה במסגרת עסק שניהלה ובהתאם להנחיותיה (ראו והשוו לגבי מתווך נדל"ן: ע"ע (ארצי) 21791-10-21 הום נכסי השרון בע"מ – ערן מאייר (22.3.22))).

...

גם מבחן הפיקוח התקיים לטעמנו (ולו במידה מסוימת בהתחשב בסוג העיסוק), ובית הדין האזורי עצמו התרשם כי "ההתכתבויות בין הצדדים עסקו בעיקר בענייני תיווך (לקוחות פוטנציאליים ונכסים המוצעים למכירה), ונראה שמטרתן הייתה לרוב תיאום בין הצדדים בעניינים אלו". בית הדין האזורי קבע כי לא התקיים הפן החיובי גם מהטעם שהמערער עבד עבודה חלקית בלבד ובשעות לא קבועות.

איננו מתערבים בקביעה עובדתית זו, אך שוכנענו כי לא נובע ממנה כי לא מתקיים הפן החיובי של מבחן ההשתלבות.

בהינתן עובדות אלה, אנו סבורים כי מתקיים הפן החיובי של מבחן ההשתלבות.

אשר לפן השלילי של מבחן ההשתלבות – לא שוכנענו כי עבודת המערער נעשתה במסגרת עסק עצמאי.

מהראיות עלה לטעמנו בבירור כי לא דובר בפלטפורמה משותפת למתווכי נדל"ן עצמאיים ששיתפו ביניהם פעולה, אלא בעבודה שנדרש המערער לבצע עבור לקוחות המשיבה במסגרת עסק שניהלה ובהתאם להנחיותיה (ראו והשוו לגבי מתווך נדל"ן: ע"ע (ארצי) 21791-10-21 הום נכסי השרון בע"מ – ערן מאייר (22.3.22))).

סוף דבר – הערעור מתקבל ואנו קובעים כי התקיימו יחסי עובד-מעסיק בין המערער למשיבה במהלך תקופת ההתקשרות.

בית הדין הארצי לעבודה ע"ע 40817-09-23 04 אפריל 2024 רותם וינר המערער .1 הום פלוס בע"מ .2 עומרי רביב .3 רונן לוי המשיבים לפני: הנשיאה ורדה וירט ליבנה, השופטת סיגל דוידוב-מוטולה, השופט אילן סופר נציגת ציבור (עובדים) גב' בל יוסף, נציג ציבור (מעסיקים) מר שרגא ויצמן ב"כ המערער עו"ד רענן באלס ב"כ המשיבים עו"ד ענת ברק פסק דין

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי תל אביב (סגן הנשיאה דורי ספיבק ונציגי הציבור גב' ארנה רזניק ומר יואל מלי; סע"ש 48511-09-20), במסגרתו נדחתה תביעת המערער כנגד המשיבים לאחר שנקבע כי לא היתקיימו יחסי עובד-מעסיק בינו לבין המשיבה 1.

טרם לכן נפנה, בקשר למסגרת הנורמאטיבית הרלוואנטית, ל-ע"ע (ארצי) 15868-04-18 גבריאל כותה - עריית רעננה (7.4.21), בו נסקרו בהרחבה המבחנים השונים וכן הובהר בהתבסס על פסיקה ארוכת שנים כי "היותו של אדם עובד הוא דבר קרוב לסטאטוס, ומעמד זה אינו נקבע על ידי הצדדים או מי מהם, אלא על פני נסיבות העניין כהווייתן". אשר לפן החיובי של מבחן ההישתלבות – לא הייתה מחלוקת כי המשיבה היא "מיפעל" במובנו במשפט העבודה, וכי תפקידו של המערער כמתווך נדל"ן הוא תפקיד ליבה במסגרת עיסוקה של המשיבה כמשרד לתיווך נדל"ן. מהראיות עלה כי המשיבה פעלה באמצעות סוכנים מטעמה, מתווכי נדל"ן, וביניהם המערער שהוגדר כסוכן "קונים"; ביצע עבודתו בין מהשטח ובין מעמדת עבודה אישית שיוחדה לו במשרד המשיבה; ביצע את העבודה שהוטלה עליו באופן אישי כחלק מהמערך האירגוני של המשיבה; ובהתאם שמו צוין כסוכן מטעם המשיבה באתר האנטרנט שלה.

גם עובד במשרה חלקית הוא עובד, וגם עובד המבצע עבודתו באופן שאינו מיטבי לדעת מעסיקו, או ללא השגת היעדים שהוצבו לו או ברשלנות או תוך ביצוע עבירות משמעת – אינו מאבד את מעמדו כ"עובד" בשל כך. ככל שהמשיבים סברו שהמערער אינו מבצע את עבודתו כנדרש יכולים היו להביא את העסקתו לידי סיום, אך כל עוד המשיך להיות חלק ממצבת מתווכי הנדל"ן במשרד וביצע במסגרת זו את הדרוש לצורך איתור דירות ללקוחות המשיבה בהתאם להנחיות שקבל (גם אם לא קיימן באופן מלא) – יש לראותו כ"עובד".

מהראיות עלה לטעמנו בבירור כי לא דובר בפלטפורמה משותפת למתווכי נדל"ן עצמאיים ששיתפו ביניהם פעולה, אלא בעבודה שנידרש המערער לבצע עבור לקוחות המשיבה במסגרת עסק שניהלה ובהתאם להנחיותיה (ראו והשוו לגבי מתווך נדל"ן: ע"ע (ארצי) 21791-10-21 הום נכסי השרון בע"מ – ערן מאייר (22.3.22))).

...

אשר לפן השלילי של מבחן ההשתלבות – לא שוכנענו כי עבודת המערער נעשתה במסגרת עסק עצמאי.

מהראיות עלה לטעמנו בבירור כי לא דובר בפלטפורמה משותפת למתווכי נדל"ן עצמאיים ששיתפו ביניהם פעולה, אלא בעבודה שנדרש המערער לבצע עבור לקוחות המשיבה במסגרת עסק שניהלה ובהתאם להנחיותיה (ראו והשוו לגבי מתווך נדל"ן: ע"ע (ארצי) 21791-10-21 הום נכסי השרון בע"מ – ערן מאייר (22.3.22))).

סוף דבר – הערעור מתקבל ואנו קובעים כי התקיימו יחסי עובד-מעסיק בין המערער למשיבה במהלך תקופת ההתקשרות.