ערעור על פסק דין בנוגע לתביעת עובד בתחנת דלק

השופט אילן סופר לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי חיפה (הנשיא אלכס קוגן; ב"ל 54548-09-20) בו נדחה ערעור המבקש על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 4.8.2020 (להלן – הועדה).

רקע המבקש, יליד 1984, טכנאי תחנת דלק במקצועו.

בפסק דין מיום 30.6.2020 אושרה הסכמת הצדדים שלפיה: "עניינו של המבקש יוחזר לועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) בהרכבה מיום 14.1.20, על מנת שתשקול עמדתה בשנית תוך היתייחסות לקביעת המומחה מטעם בית הדין פרופ' וינר פלטיאל בחוות דעתו מיום 22.4.18 ולפיה אחת הסיבות שיכולות להביא לבקע סרעפתי היא 'לחץ מוגבר וממושך בחלל הבטן עקב שיעולים מרובים, הקאות מרובות, עצירות, הרמת משאות כבדים' (אמצע עמ' 2 בחוות הדעת)" (להלן -פסק הדין המחזיר).

הועדה ערכה למבקש בדיקה קלינית וסיכמה את ממציאה כדלקמן: "התובע ניכנס נינוח לחדר הבדיקה. עם ישיבתו והפגנת טיעוניו החל באופן יזום להשתעל בקצב רב (הולך וגובר) ובאופן לא סביר, השיעול היה שיעול יזום, לא מלווה בקוצר נשימה או הפגנת כאב כלשהיא. הועדה חוזרת על מכלול טיעוניה מיום 14/1/20 חוזרת ומדגישה כי הסבירות להופעת אוטם סרעפתי קטן כפי שמתואר במקרה הנידון בשכיחות של 10% עד גיל 40 ולרוב מסיבות אידיופטיות. בהתייחס לחוו"ד ד"ר פלטיאל 22/4/18 כפי שמחייב בית הדין הרי שלא מדובר במרבית הגורמים המצוינים כאן. לפי טענתו ובפועל הם בשכיחות נמוכה ביותר ולא מתועדים בספרות במספרים ברורים. אי לכך הועדה חוזרת וטוענת כי לא ניתן להכיר קש"ס בין שאיפת אדי דלק ב- 2011 לבקע סרעפתי כפי שנטען לגביו בתביעה.

...

אין בידי לקבל טענה זו שלא מבוססת כלל.

לפיכך אין בידי לקבל את טענת המבקש כי משעה שנשללו שתי האפשרויות של טראומה ומום מולד סיבת היווצרות הבקע חייבת להיות לחץ ממושך.

סוף דבר - הבקשה נדחית.

האם הפרו הנתבעות את פסק הדין בבית המשפט המחוזי שניתן בעיניינן? במסגרת התביעה האזרחית שהגיש מנהל מקרקעי ישראל כנגד הנתבעות בשנת 2004 נטען שהתחנה משמשת כתחנה מסחרית ולא כתחנה המספקת דלק לתושבי שלושה היישובים בלבד.

המינהל הגיש ערעור על פסק דין זה לבית המשפט המחוזי, ובשנת 2009 ניתן פסק הדין במסגרת העירעור לפיו נקבע שיש להשתמש בתחנה כתחנת דלק פנימית בלבד.

אף עובדי של הנתבעת לוקחים חלק בהפעלת התחנה – צירף תמונות להוכחת טענתו זו. הנתבעות טענו לאחר שניתן פסק הדין בעירעור אשר קבע שיש להשתמש בתחנה כתחנת דלק פנימית בלבד, כיבדו הנתבעות את פסק הדין.

האם ניתן לקבוע שעצם המצאות התחנה במקרקעין מהוה מיטרד לתובע, מאחר ופועלת היא בנגוד לחוק, ותוך הפרת התנאים שנקבעו בפסק הדין לגבי אספקת הדלק למי שאינם מתגוררים ביישוב? איני סבורה כך. על התובע להוכיח תביעתו באשר למיטרד, שכן אין כל חזקה לפיה נכס הבנוי שלא בהיתר מהוה מיטרד לסובבים אותו.

...

סבורני שהחיקוקים שפורטו לעיל נועדים לטובת הניזוק שכן הינם חיקוקים שקובעים נורמה של התנהגות שנועדה להגן על אינטרסים של הפרט (ראה לענין זה ע"א 145/80 שלמה ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז (1) 113.

לאור האמור לעיל, העובדה שהתחנה פעלה שלא בהיתר זה שנים רבות תוך הפרת החוק וכן החלטת בית המשפט , סבורני שיש מקום לפצות התובע בסכום כולל בגובה 50,000 ₪ בגין עוגמת הנפש וההוצאות שנגרמו לו. כריית הבור – לטענת התובע ביצעה הנתבעת מהלך שנת 2006 חפירת בור לצורך הטמנת מיכלים.

לאור כל האמור לעיל דין על הנתבעות לשלם לתובע סך כולל של 50,000 ₪.

פתח דבר: לפניי ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום בחיפה, (כב' השופט א. רובס), אשר ניתן ביום 9.2.20, בת"א 46122-04-17, להלן – "פסק הדין").

אומנם שביחס לסתירה שמצא בגירסה זו קבע בית משפט השלום כי: " אם היתה זו הסתירה היחידה בגירסתו, לא הייתי מיחס לה חשיבות מיוחדת .... ". בשלב זה, עבר בית משפט השלום לידון בגירסת המערער במישטרה, שם השיב לשאלה במי הוא – המערער, חושד, ועל כך השיב, כי הוא: " ... חושד שייתכן שזה קשור לבת הזוג הקודמת שלי שמה ..... מאחר ויש בינינו כעת תלונות הדדיות על אלמ"ב והיא מסתובבת עם אנשים עבריינים ולפני מספר ימים עשו לי גם נזק בצמיגים של אותו רכב.", כשבהמשך, היתייחס בית משפט השלום לשאלת הנזק שניגרם לרכב ומועד גילויו על ידי המערער – ראו עמ' 8 – 9 לפסק הדין, כשבסוף סעיף 19 כתב: " התובע לא נתן .... הסבר וכל שכן, הסבר המניח את הדעת, והתהייה בעיניין זה מטילה צל כבד על גירסתו ועל ההסבר שנתן לכך שהחנה את המשאית, שלא כהרגלו, בחניון ברחוב רטנר". בית משפט השלום הנכבד עבר לידון בגירסת המערער בהקשר לנסיעתו לתחנת הדלק והמשך פעולותיו – סעיף 20 – עמ' 9 לפסק הדין, תוך שהוא מביא את הנטען בכתב התביעה, בעדותו בפני חוקר המשיבה והפנה לסתירות שם. אינני רואה צורך בפירוט יתר בעיניין זה, ואף ציין כי מפלט השיחות של המערער לא נמצאה שיחה יוצאת למר ביטון מאיר המשמש כמנהל סניף חברת פרו טייר של רשת צמיגי נעמן או לגרר כלשהוא.

...

הואיל ומוסכם על הצדדים ששווי הרכב נכון ליום אירוע מקרה הביטוח הוא 75,077 ₪, אני מחליט לחייב את המשיבה לשלם למערער את הסכום הנ"ל בצירוף הפרשם כחוק מיום אירוע מקרה ביטוח ועד התשלום המלא והסופי.ביחס לתביעת המערער בראש הנזק של עוגמת הנפש, לא מצאתי לחייב את המשיבה בתשלומו.

הדבר לא הוכח, לעניין זה המערער לא טען ומה גם שהסכום לא נראה לי סביר בנסיבות העניין.

הואיל והערעור התקבל, אני מחייב את המשיבה לשלם למערער הוצאות משפט בשתי הערכאות וכן שכ"ט עו"ד ( בהקשר לשתי הערכאות), בסך של 20,000 ₪ בתוספת מע"מ נכון להיום.

בית הדין האיזורי לעבודה ירושלים סע"ש 9352-08-20 18 מרץ 2022 לפני: כב' השופטת רחל בר"ג-הירשברג – דן יחיד התובע אברהם אשר ע"י ב"כ: עו"ד תומר שניאור הנתבעת תחנת דלק מבשרת בע"מ ע"י ב"כ: עו"ד אחוה פודים פסק דין

בעיניין ברד (ע"ע (ארצי) 23402-09-15 ברק – קנסטו בע"מ (28.2.2017)) עמד בית הדין הארצי על 'מרכיבי הליבה' של הליך שימוע המגשים את תכליתו ובהם: "...מתן הנימוקים המפורטים בגינם נשקלת אפשרות פיטוריו מספיק זמן מראש, וזאת על מנת שתהא לעובד האפשרות להערך לקראת השימוע; שקילת טענות העובד בנפש פתוחה וחפצה; ככל שהעובד חפץ להיות מיוצג בהליך השימוע שמורה לו ככלל הזכות לכך". כמבואר בפרק העובדתי בפנייתו הראשונה של בא כוח התובע אל הנתבעת נכתב כי התובע התפטר.

בכתב התביעה המתוקן טען התובע כי פוטר בהודעה וכי כלל לא קוימה פגישה או ניסיון לעריכת שימוע (סעיף 20), על אף שבמהלך הישיבה המקדמית דוקא הודה כי ישב בשיחה שבה גברת דנין אמרה לו שהיא רוצה לסיים את יחסיהם "כמו שצריך" (עמ' 2, בשורה 31).

זכות ערעור: על פסק דין זה ניתן להגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 ימים מיום שיומצא לצד המבקש לערער.

...

רוצה לומר שאין באלה כדי לשנות מהמסקנה שהלכה ולמעשה התובע התפטר ונדרש לעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת אך סירב.

סוף דבר – על יסוד כל האמור, התביעה נדחית.

אין מנוס מהמסקנה כי ספק אם היה מקום להגישה מלכתחילה והיא אף מדגימה היטב את ריבוי ההתדיינויות שמעמיסות על מערכת בתי הדין שלא לצורך.

בית הדין הארצי לעבודה עת"צ 13907-08-21; עת"צ 45101-09-21 עת"צ 7444-09-21; עת"צ 16030-08-21 עת"צ 40972-12-21 ניתן ביום 28 דצמבר 2022 .1 דור אלון ניהול מתחמים קמעונאיים בע"מ 2. נתוב תחנות תידלוק בע"מ 3. טן - חברה לדלק בע"מ 4. תפוז שירותי תידלוק בע"מ המערערת בעת"צ 13907-08-21 המשיבה בעת"צ 45101-09-21 המערערת בעת"צ 16030-08-21 המשיבה בעת"צ 45101-09-21 המערערת בעת"צ 7444-09-21 המשיבה בעת"צ 45101-09-21 המערערת בעת"צ 40972-12-21 .1 מילאד מסרי .2 שרי זנדברג .3 עגמי אלמוג **** 4. רונן שיוביץ הסתדרות העובדים הכללית החדשה המשיב בעת"צ 13907-08-21 המשיבה בעת"צ 7444-09-21 המשיבה בעת"צ 16030-08-21 שלושתם גם המערערים בעת"צ 45101-09-21 המשיב בעת"צ 40972-12-21 מתייצבת בהליך לפני: סגן הנשיאה אילן איטח, השופטת סיגל דוידוב מוטולה, השופט רועי פוליאק נציגת ציבור (עובדים) גב' יעל רון, נציג ציבור (מעסיקים) מר מרדכי כהן ב"כ דור אלון - עו"ד אסף ברנזון ועו"ד מיכל זילוני חדד ב"כ נתוב - עו"ד אלישע שור ועו"ד צחי לב ב"כ טן - עו"ד אפרת דויטש, עו"ד שמרית נוי ועו"ד מיכל רובינשטיין ב"כ תפוז - עו"ד עינת כרמי ברק ועו"ד מיריאל אמיר ב"כ מילאד מסרי, שרי זנדברג, עגמי אלמוג **** ורונן שיוביץ - עו"ד שרון זייגר, עו"ד יעקב עציוני ועו"ד שירן ויינברגר ב"כ ההסתדרות - עו"ד אלעד פלג, עו"ד אורן שרם, עו"ד חני חורש. פסק דין

] בעיניין גלוחובסקי[footnoteRef:7] נידונה תביעתו של עובד בתחנת דלק לתשלום זכויות שונות, בין היתר, זכויות שמקורן בצו הענפי.

באת כח תפוז, שייצגה את דור אלון בעיניין רובינסקי הוסיפה כי השיקולים אשר עמדו ביסוד ההחלטה שלא להגיש ערעור על פסק הדין האיזורי מטעם החברה, היו לבר -משפטיים - "לרבות החלטה שלא לנהל הליך משפטי יקר וארוך שלא לצורך". לדידה, מדובר בהחלטה מקצועית ולגיטימית שאין בה כדי לקבוע מסמרות באשר לתחולת צו ההרחבה בענף.

טענות המשיב 4 המשיב 4 הצטרף לעמדת המשיבים 1-3 והוסיף את הטענות הבאות: טענות תפוז וההצדקות שהיא מספקת להתעלמות שאר חברות הדלק מפסקי דין קודמים של בתי הדין האיזוריים שקבעו שהצו הענפי תקף וחייבו אותן בתשלום סכומים שונים לעובדיהן מכח הצוו הענפי, תמוהה ומקוממת שכן, חברות הדלק בחרו שלא לערער על קביעות אלו ובמקביל נימנעו מלתקן דרכיהן ולשלם לעובדיהן את הזכויות המגיעות להם על פי הצוו הענפי.

...

משמסקנתנו היא למעלה מן הדרוש ולכאורה בלבד, אין לנו צורך להידרש במסגרת בקשת האישור לטענת תחנות הדלק נגד תחולת צו פנסיית יסוד על ענף תחנות הדלק.

כפי שצוין לעיל, אף אם היינו מגיעים למסקנה כי הסכם פנסיית יסוד לא בוטל, וכפועל יוצא של כך צו פנסיית יסוד שריר וקיים - לכאורה אין לצו פנסיה יסוד תחולה בעניין שבפנינו, ובכל מקרה – אם יש לו תחולה, הרי שתחולתו היא לתקופה מוגבלת בלבד (עד ליום 31.12.2013).

סוף דבר ערעור המערערות בעניין הצו הענפי - מתקבל.